חיים פעם אחת 2- פרק 6+7

נקודת מבט יקיר:
"אבא בסדר" אמרתי לאבא שלי בפעם האלף ואנחנו מדברים רק 3 דקות..
"יקיר אל תגיד לי בסדר. תדבר על זה עם ברוך ועם הילדים שלו.. את המלחמה הזאת צריך לפתור" הוא אמר והיה לו מבט רציני. פעם אחרונה שאני מדבר איתו בסקייפ במחשב.. לא מספיק ראיתי אותו בבית אז גם עכשיו.
ברוך וכולם הגיעו לא מזמן. שאר היום היה מושלם עם ניקי! אביאל אמר שלא מזיז לו אבל מזיל ריר כמו לא יודע מה.. אבל לא בעיה שלי אני עם הילדה שאני אוהב.
"יקיר אתה מקשיב לי?" אבא צעק והעיר אותי מהמחשבות.
"כן אני הולך לדבר איתם רד ממני" אמרתי וניתקתי.
"עם מי לדבר?" ניקי אמרה ונכנסה לחדרי.
"את מרגישה בבית אה?" אמרתי בחיוך.
"כי זה הבית שלי?" היא אמרה בחיוך ציני.. וואלה שכחתי.. אני האורח פה.
"שכחתי" אמרתי ונשכבתי לידה על המיטה בזמן שהיא מחפשת סרט טוב לראות.
"לדבר עם מי על מה?" היא שאלה אחרי כמה דקות..
"התייאשת מהטלויזיה?" ניסיתי להעביר נושא.
"יקיר" ניקי אמרה והתיישבה, נאנחתי.
"זגורי רוצה לעשות שלום, הפסקת אש. כל הצדדים מסכימים, כל המשפחות.. טוב כמעט." אמרתי והסתכלתי לכל מקום חוץ מבעיינים שלה.
"חוץ מאבא שלי?" היא שאלה, הנהנתי.
"אני לא מכיר את הסיפור או את הסיבה שבגללה הכל התחיל" אמרתי ונשכבתי חזרה.
"הם לא נולדו לזה?" ניקי שאלה כלא מבינה.
"לא לפי מה שהבנתי, הם התאהבו באותה אישה.. היא בחרה בברוך וזגורי נפגע ולא יודע מה היה שם… זה הוביל למרחץ דמים. הרבה נפגעו. אבל בלי האישה תדע" אמרתי והסתכלתי למעלה.
ניקי הניחה את ראשה על החזה שלי.
"אני מקווה שהם יפתרו את זה.. נמאס לי ללכת בפחד בכל מקום" היא אמרה.
"אני איתך אין לך מה לפחד" אמרתי ונישקתי את ראשה.
"אני אוהב אותך" אמרתי בחיוך אחרי כמה דקות של שקט.
ניקי לא ענתה הסתכלתי עליה והיא ישנה.. מלאכית קטנה!
הרמתי אותה ולקחתי אותה לחדרה.
הנחתי אותה בעדינות על המיטה וכיסיתי אותה.
"לילה טוב יפה שלי" אמרתי ויצאתי מהחדר בשקט.

נקודת מבט אביאל:
תרצחו אותיי!!! אני דפוק! מוגבל! אני הכל!!!
אם הייתי מתנגד לכך אולי הם לא היו ביחד, אולי היא הייתה אומרת לא, אולי היא הייתה איתי!
את שאר היום ביליתי בלהסתכל עליו מנשק את האישה שלי. מחבק את האישה שלי. ומסתכל על האישה שלי. ואיפה הבעיה??? שהיא אמורה להיות שלי!
ובמקום להילחם עלייה כמו שתיכננתי.. הפסדתי.
לא יכולתי לראות אותם יחד אז ירדתי למטה לחדר כושר.
אחרי 4 שעות שאני מתאמן כמו מטורף ומזיע כמו חמור עליתי למעלה.
ניקי ויקיר אכלו צהריים.. רביולי פטריות… בול כמו שניקי אוהבת!
"חבר מוכשר יש לי גם בשלן, גם אופה וגם יפה" ניקי צעקה ונתנה להוא נשיקה.
"חנפנית כזאת לא ראיתי" הוא אמר בין נשיקות.. תהרגו אותי!!!
גם הרעב שהיה לי עבר.
עליתי לחדר להתקלח.. להוריד את הריח, הזיעה ואת המחשבה שניקי לא שלי שוב!!

נקודת מבט ניקי:
הוא מקסים! מדהים! הוא שונה לגמרי מאביאל.
אבל חסר לי הריבים שהיו עם אביאל, הנשיקות שהשאירו לי טעם של עוד.
אביאל חסר לי!
הוא מדהים אבל שונה מאביאל… יש לי רגשות אבל כשאני רואה את אביאל אני מתה לנשק אותו… בקיצור יש לי פיצול אישיות.
אבא וכולם חזרו אחרי שעה.. תהל סיפרה לי כמה מדהים היה ואני סיפרתי לה על אביאל ויקיר.. טנלובלה או כן?
בערב הייתי עם יקיר.. הוא סיפר לי שהיריבות בין אבא לזגורי לא הייתה קיימת מאז ומתמיד היא החלה בגלל אישה.
סיקרן אותי לדעת בגלל מי.. מי האישה שבגללה הם רבו?
מרוב מחשבות כנראה נרדמתי.. אחרי שעה וחצי התעוררתי.
ירדתי למטה ונכנסתי לחדר של אבא.
"דופקים לפני שנכנסים" אבא אמר.
"ברור פעם אחרת" אמרתי והתיישבתי… רואים שאני הבת שלו לא?!
"מה רצית?"
-"אבא למה היריבות בינך לבין זגורי התחילה בכלל?" שאלתי פתאום. אבא התחיל להשתעל.
"כן תיחנק אחרי שתספר.. אני הבת שלך מכירה את השטויות האלה כדי להעביר נושא" אמרתי עם חיוך מתגרה.
"עובר בגנים" הוא אמר ונאנח.
"אז ככה.. אני והוא היינו חברים הכי טובים כמו אחים.. עד שהתאהבנו באותה אישה. היא הייתה מהממת, נסיכה אמיתית, לא כל אחד נכנס לה ללב ובטח שלא כל אחד יכול להתקרב אליה. היא הייתה מיוחדת. כולם ניסו להתחיל איתה אבל רק אני הצלחתי. היינו ביחד שנתיים ואז החלטנו להתחתן.. ביום החתונה היינו ביחד" אבאב התחיל לספר.
"דלג תגיע לעיקר" עצרתי אותו לפני שאצטער. הוא גיחך.
"בקיצור היא נכנסה להריון היא ילדה בן ואחרי זה רצינו עוד ילד.. ושוב אבל הפעם הגיעה לעולם ילדה קטנה.. הבעיה ש… כמה ימים לפני היא …" אבא אמר ונעצר.
"היא מה?" שאלתי.
"היא נאנסה.. זגורי אנס אותה" הוא אמר וניסה להראות שלא כואב לו.
"אבא יש לה שני ילדים בן ובת… האהבה של החיים שלך.. האישה הזאת היא אמא שלי?" שאלתי אחרי כמה שניות אחרי שחיברתי את כל התמונה בראשי.
"כן ניקול האישה הזאת היא אמא שלך" אבא אמר.
יצאתי מהחדר מתעלמת לגמרי מכך שאבא צועק את שמי.
הוא אנס את אמא שלי, הוא ניסה להרוס משפחה שלמה, כל המלחמה הזאת קרתה בגללו!
בלי לשים לב התחלתי לבכות. לא יכולתי יותר.
"ניקי.." שמעתי את קולו.. אני זקוקה לך כל כך, הסתובבתי.
"תחבק אותי" אמרתי בקול חלש. הוא הנהן וחיבק אותי.
בכיתי, התפרקתי לא התביישתי ממנו.
החיבוק היחיד שבאמת עוזר לי. החיבוק שאני מרגישה בו דברים לא מהעולם הזה.
"אני פה" אביאל לחש לאוזני. הנהנתי והידקתי את החיבוק.
"בואי" הוא אמר ולקח אותי לחדרו.
התיישבתי על המיטה שלו. הוא התיישב על ידי וחיבק אותי.
הוא לא אמר כלום, היה שקט. ידעתי שהוא מת לשאול אבל הוא העדיף לתת לי את הזמן שלי.
"ניקי.."
"הסקרנות הרגה את החתול?" אמרתי בציניות.
"סוג של.." הוא אמר. חייכתי חיוך קטן.
"אז ככה…" התיישבתי מולו והתחלתי לספר לו הכל..על מה שיקיר סיפר לי ואז על השיחה על אבא.. הכל…
"ואו" אביאל אמר אחריי שסיימתי.
"תשבע לא ידעתי" אמרתי בציניות
"תפסיקי עם זה" הוא אמר.
"עם מה?"
"לגרום לי להתאהב בך יותר" הוא אמר ונישק אותי.