חיים פעם אחת- פרק 53+ 54

נקודת מבט ניקי:
התעוררתי בבוקר מהדפיקות בדלת אביאל ישן על הספה הקטנה ליד המיטה שלי והחזיק בידי.
כיסיתי אותו עם השמיכה ופתחתי את הדלת.. דור עמד שם.. מצד אחד הוא נראה שמח אבל מצד שני שבור.
"אביאל יושן בוא לצקום אחר" אמרתי לדור.
"בואי לחדר שלי" הוא אמר והלכתי אחריו.
"אז.. מה עושים עכשיו?" שאלתי
"לא יודע.. וואי זוכרת שכשהיינו קטנים הייתי לוקח אותך לגן השעשועים" דור אמר והתחיל להעלות זיכרונות ילדות.
-"חח וגנבת לי את הסוכרייה של דורה.. עדיין לא סלחתי לך על זה" אמרתי בכעס מזויף
"את פינצרת לי את הכדור.. כשהייתי בן 9"
-"הייתי בת 7 תתבגר כבר"
"היו עליו חתימות!" הוא אמר בקול נוקשה.
-"הוא עף לי מהיד."
"לא, את זרקת אותו מהחלון לכביש" דור אמר.
-"אוויש תינוק"
-"זוכר כשטסנו לחו"ל וצעקת באמצע הרחוב.." התחלתי לומר
"אני יהודי ולכו תזדיינו" אמרנו ביחד והתחלנו לצחוק.
"וכשהיית בכיתה א' ולקחתי אותך אחרי בצפר לים ושם נתנאל ניסה להתחיל איתך" דור אמר וחייך
-"הלכת איתו מכות עם אני ותהל לא היינו עוצרות אותכם בזמן" אמרתי.
"כבר בכיתה א' ידעתי שמצאתי אח וחבר לכל החיים.. מצאתי את אח שלי" הוא אמר
-"אני אחותך גם להזכירך!"
"כן אבל אותו בחרתי את… טוב משפחה לא בוחרים" דור אמר בגיחוך ונתתי לו כאפה שטות בעורף.
"א'חח"
-"אופס.. משפחה לא בוחרים" אמרתי בהתגרות.
"בואי נראה סרט?" דור שאל אחרי כמה דקות של שקט.
-"יאללה אני ארד להכין פופקורן ואתה תבחר?"
"סבבה" דור אמר. ירדתי למטה ובדרך עברתי ליד חדר הישיבות של ברוך, הוא היה עם אנשים.
"אז אתה תתן ללינוי את שם המשפחה שלך?" שמעתי פתאום מתוך החדר. התקדמתי לדלת ועצרתי להקשיב.
"כן אני אתן ללינוי את שם משפחתי ואתן תוכלו לעבור לגור בבית חדש" אבא.. ברוך אמר.
"אני רוצה פה" לפתע קולה של לינוי נשמע
"ניקי ודור לא יסכימו" ברוך אמר.
"הם הילדים שלי ומה שטוב להם טוב לי" הוא המשיך.
"אני גם הבת שלך!" לינוי אמרה בצעקה
"אולי.. אבל הם הדם שלי, האושר שלי, הם הבחירה שלי.. אותך לא הכרתי" ברוך אמר
"אתה חתיכת.." לינוי התחילה לומר ונעצרה.
"ברוך אנחנו נעבור לבית, ואשמח שתתן ללינוי את שם משפחתך" קול מבוגר יותר נשמע.. בטח אמא של לינוי.
"אוקי אז קבענו.. לבנתיים תוכלו לישון כאן עד שאקנה לכם את הבית" ברוך אמר.
רצתי חזרה לחדר של דור וסיפרתי לו את הכל..
"אין לי בעיה שהוא נותן להיא את שם המשפחה, אבל שהן יגורו כאן?! לא מקובל עליי" דור אמר.
"אני לא רוצה לגור איתן דור" אמרתי בעצבים.
"תארזי מזוודה אני ואת עוזבים" לפתע דור אמר.. הייתי מופתעת.
"מ.. מה?"
"עוזבים ניקי, אמא אצל לימור, אני ואת נברח מכאן לכמה זמן עד שהכל ירגע. עד שהכלבות האלה יעזבו" דור אמר כאילו זאת פקודה.
"אני אגיד לאביאל"
"לא. שאף אחד לא ידע. עוזבים בלילה" דור אמר ונתן לי מזוודה כחולה.
"אוקי" אמרתי ויצאתי מהחדר עם המזוודה.
נכנסתי לחדרי, שמתי את המזוודה מתחת למיטה והערתי את אביאל השעה הייתה כבר 13 בצהריים.
אביאל קם והלך לחדר שלו להתארגן.
התיישבתי בשידה הלבנה לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב מכתב לאביאל.

"כשתקרא את זה אני כבר לא אהיה כאן, אהיה רחוקה מכאן ומהכל.
אין לי כוח למלחמות האלה, של מי שייך למי, אין לי כוח לראות את אבא שלי.. סליחה ברוך מתחיל את חייו עם משפחתו החדשה. אז אני עוזבת עם דור.. קשה לי לעזוב אותך, קשה לי להיפרד גם עם זה לא לנצח.. אבל עדיין זה כואב..
אז אני אוהבת אותך לנצח ואתה תמיד תהיה בליבי בכל מקום שאני אהיה.
אהבה שלי אני אוהבת אותך לנצח! <3
אוהבת ניקי <3"

הנחתי את המכתב על המיטה וירדתי לחדר של דור עם המזוודה. דור הוציא את המזוודה מהחלון וירדנו למטה. דור הכניס את המזוודות לבגאז של המונית, כי בגיפ שלו יש איתורן.
הסתכלתי בפעם האחרונה על הבית שלי.. שהיה שלי ונכנסתי למונית.