חיים על הקצה – פרק 31

פרק 31- מטרה
•אביה•
"לזכור שיום אחד כולנו הולכים למות היא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר כדי להמנע מהמלכודת של לחשוב שיש לנו משהו להפסיד." הסביר אריאל כאשר העביר לי תדרוך קצר לגבי השימוש בנשק. ״אנחנו לא באמת יכולים לדעת איזו סכנה ממתינה לנו שם בחוץ, לכן עלינו תמיד להיות מוכנים.״ אמר. ״פחד הוא ממש לא שחקן בתוך המשחק שאנו משחקים עכשיו.״ הנהנתי בראשי בהבנה. ״אנחנו צריכים להיות מאוד מדוייקים כאשר אנו אוחזים בנשק.״ קבע.
״קודם כל נתחיל בקטן, נבדוק עד כמה את באמת מדויקת, מרוכזת וחדורת מוטיבציה.״ הסביר.
שנינו נעמדנו מול לוח מטרה עגול וצבעוני. ״לפני שנעבוד עם כלי נשק ביד, הייתי מעדיף שנתחיל מדבר קל יותר- חיצים.״ הוא הצביע בידו על החיצים הנלווים אל לוח המטרה.
נעמדתי מול לוח המטרה כאשר יד שמאל שלי אוחזת באחד מן החצים. ״עכשיו הייתי רוצה שתעצמי עיניים ונשמי עמוק.״ ביקש וכך עשיתי בלי להתווכח יותר מידי. ״תדמייני את המטרה מול העיניים שלך, אבל עדיין אל תפקחי את העיניים!״ הורה.
״בסדר.״ מלמלתי חלושות. ניסיתי לדמיין את המפגש שלי עם שאול, את הרגע שבו אני מטיחה בו את כל האשמות ואת כל השנאה שצברתי כלפיו במשך כל השנים הללו. את כל המכות שספגתי כבר אז בהיותי ילדה קטנה, את כל הסימנים הכחולים והחבלות על גופי שנאלצתי להסתיר.
אט אט חשתי בתחושת זעם, גועל וריקנות אך בעיקר שנאה ורצון עז לנקמה.
פעימות ליבי התגברו מזכרון לזכרון ומנשימה לנשימה.
״כשתרגישי מוכנה… פשוט תתחילי.״ אמר. הנהנתי בראשי.
פקחתי את עיניי והבטתי בקיר המטרה. גייסתי את כך הזעם ואת כל העצבים שהיו בי באותו הרגע והשלכתי את החץ אל המטרה.
״ניסיון יפה, אבל זה בחוץ.״ אמר אריאל בעודו משלב את ידיו על חזהו ומצחקק. נחרתי בבוז והחמצתי את פניי ברוגז. ״נסי שוב.״ הוא הניח בידי חץ נוסף. ״תשתדלי הפעם שהחץ ייגע בלוח.״ אמר בזלזול. בלעתי את רוקי ברוגז והעפתי מבט רצחני לכיוונו של אריאל.
הסטתי את מבטי אל לוח המטרה מביטה בחץ הקטן בידי לוקחת כמה נשימות עמוקות. בוחנת שוב ושוב את הלוח העגול והצבעוני. לקחתי תנופה קטנה עם רגלי כך שרגל ימין שלי מונחת קדימה וכפופה מעט בעוד רגלי שמאלית מאחור זקופה וגופי רכון קדימה. צחוקו של אריאל קטע את רצף מחשבותיי. ״את מתכוונת לזרוק את החץ מסכן עוד היום?״ שאל בזלזול.
״הייתי עושה את זה אילו לא היית מפריע לי.״ השבתי ברוגז.
״כן… מה שתגידי.״ השיב באדישות.
לפתע הרגשתי מגע חם על כתפי אשר גרם לשלל צמרמורות לחלחל בגופי ולתחושת רוגע וחמימות להציף את גופי. ״את לחוצה.״ אמר אריאל בקולו המחוספס. ״את צריכה להשתחרר קצת.״
פקחתי את עיניי ובלעתי את רוקי. ״אני קצת בלחץ, האמת.״ הודיתי.
״זה לא טוב.״ הוא מלמל. ״את חייבת להיות מאה אחוז משוחררת.״ קבע.
״א-אני…אני מצטערת, אני אשתדל להיות…״
״תשתדלי לא להיות פחדנית ולהגביר קצב.״ הוא השלים אותי. ״כי בקצב הזה… אנחנו ניתקע כאן שנה, וזה במקרה הטוב.״ הוא צחק.
״אוף… די כבר!״ צעקתי. ״נמאסת!״
״מה קרה? קשה לך מידי, אביה?״ שאל בהתגרות.
״הכל בגללך אתה.. אתה תמיד…״
״יודעת מה? יש לי רעיון!״ הוא אמר לפתע.
״מה…״ הסטתי את מבטי אליו, מביטה בו בעיניים שואלות.
״תעצמי עיניים.״ הוא ביקש.
״מה… איך לעזאזל זה…״ שאלתי מבולבלת.
״תקשיבי לי, ותעשי את זה כבר!.״ האיץ בי והגביר את קולו.
״אל תצעק עליי!״ התגוננתי מפני צעקותיו ותוקפנותו של אריאל.
״אז אולי פעם אחת תעשי מה שאני אומר לך בלי להתווכח?״ שאל ברוגז.
״אם זה מה שיעשה לך טוב, אז בבקשה.״ בלית ברירה נאלצתי להיכנע לו ולעצום את עיניי.
״יופי.״ הוא מלמל. ניכר היה לשמוע את השמחה שהייתה בו כאשר השיג את מבוקשו.
״אז מה עכשיו?״ שאלתי בהיסוס כאשר ידיי מונחות על פניי מכסות את פניי לחלוטין.
״עכשיו את מקשיבה לי!״ אמר.
״זה בדיוק מה שעשיתי כל השעה הזאת.״ הזכרתי.
״את יודעת מה הבעיה שלך, אביה?״ שאל.
״לא.״ השבתי ״אבל אני מניחה שאתה תאמר לי ממש עכשיו מה הבעיה שלי, נכון?״ הסתובבתי אליו כאשר פנינו מביטות זו בזו קרובות כל כך.
״את לא מסוגלת להקשיב לאנשים שיותר גדולים ממך.״ קבע. ״את מפונקת וחושבת שאת תמיד יודעת יותר טוב מכולם.״
״ואתה, אתה חושב שכולם כמוך.״ זרקתי.
״מה זה אמור להביע בדיוק כמוני?״ הוא הגביר את קולו. אני בתגובה שתקתי ובלעתי את רוקי בעצבים. ״נו כבר, תגידי את מה שאת רוצה להגיד!״ האיץ בי.
״לא רוצה.״ התגריתי בו ומשכתי בכתפי ברוגז.
״תגידי כבר!״ הוא צעק עליי.
״יודע מה? בסדר אתה ביקשת את זה.״ אמרתי בעצבים.
״הו, יופי! אני מקשיב.״ השיב בזלזול.
״אתה… אתה…״ לפתע התחלתי לגמגם.
״אני…״ הוא השלים אותי.
״אתה רובוט חסר רגישות!״ הטחתי בו.
״הא כן?״ שאל בעצבים. ״ואת… את סתם בכיינית, ילדותית ופחדנית.״
חיוך מזויף התלבש על שפתיי. הנהנתי בראשי ופרצתי בצחוק מזויף. ״לא השתנית בכלל, מה?״ אמרתי את המובן מאליו. ״היית ונשארת מגעיל.״ הבטתי בו בסלידה. ״אחד שיעשה הכל למען האינטרסים שלו.״ אמרתי. ״שיהיה לכם בהצלחה, אני פורשת.״ זרקתי את החיצים על הרצפה בעצבים. לפתע הרגשתי זוג ידיים מונחות בצידי מותניי. פנינו היו קרובות מאוד זו לזו. שנינו שתקנו והבטנו זה בזו. ״אני באמת חשבתי שהשתנית, אריאל.״ זרקתי לאוויר. ״שאריאל הרשע מרושע מת,״ הבטתי עמוק אל תוך עיניו הירוקות הגדולות והיפות כל כך.
״ואני חשבתי שאת פייטרית אמיצה שתעשה הכל בשביל להשיג את המטרות שלה,״ הוא התרחק ולקח צעד אחורנית. ״מסתבר שטעיתי.״ הוא הניד בראשו והביט בי בגועל.
חיוך רחב התלבש על שפתיי ואיתו גם צחקוק קל. ״מעניין אם גם אחרי זה תחשוב זה תחשוב שאני פחדנית.״
״אחרי מה?״ שאל מבולבל.
חיוך קטן ומתוק נפרס על פניי. בצעדים קטנטנים ואי איטיים פסעתי לכיוונו של אריאל אשר עקב אחריי במבטו. טיילתי עם זוג ידיי על פניו היפות והנחתי את שפתיי על שפתיו מנחיתה עליהן נשיקה קלה ומתוקה.