חיים מצוירים – פרק 7-ציורע קופץ לביקור בבית של רועי

אני לא מאמינה ששכחתי ללמוד למבחן הזה!!" צעקתי כשהלכתי הלוך ושוב בחדר שלי,
ושלדון יושב על המיטה ומתבונן בי בחוסר הבנה.
"מה זה מבחן שוב?" שאל אותי.
"משהו מאוד חשוב! שאם אני לא אצליח בו אני ימות!" אמרתי בפחד כשנעמדתי מולו.
"מה!? תמותי!? אבל איך תשלימי את המשימה?!" הוא קם ממקומו עם גופו הקטן.
"אני לא ימות -ימות! כאילו, לא משנה! הנקודה היא שאני צריכה להצליח בו."
אמרתי כשהתיישבתי לידו והקפצתי קלות את המיטה ואיתה גם את שלדון שניסה לייצב את עצמו.
"עדי!" קראה אמא שלי מעבר לדלת.
"כן, אמא?" שאלתי אותה כשהיא נכנסה לחדר עם הטלפון האל- חוטי.
"יש לך טלפון…" אמרה בחיוך ממזרי.
לקחתי ממנה את הטלפון.
"הלו?" עניתי.
"עדי? היי.. זה אני.. רק רציתי לשאול-" התחיל רועי אבל קטעתי אותו.
"עצור שנייה את המחשבה הזאת…" אמרתי לו ואז ביטאתי לאמא שלי ללא קול "לכי!"
היא חייכה וביטאה לי ללא קול :" תספרי לי אח"כ…"
"קרציה!" צעקתי עליה.
"מה?" שאל רועי בטלפון.
"לא, לא אתה! אמא שלי.." מיהרתי להגיד, וסימנתי לאמא שלי ללכת.
היא יצאה בצחקוק שהייתי רוצה שאף אחד לא ישמע..
במיוחד בהתחשב בעובדה שזאת אמא שלי..
רועי צחק מהעבר השני של הקו.
"סליחה על זה… רצית לשאול משהו?" שאלתי אותו
"רציתי לוודא שלא ענית כן רק בגלל כל האנשים שנעצו בנו מבט."אמר לי.
נזכרתי ברגע ההוא שכולם נעצו בנו מבטים מותחים.
זה העלה בי צמרמורת לא נעימה…
"אני באה איתך בשתי תנאים.." אמרתי לו.
"כן?" הוא נשמע משועשע.
"תנאי ראשון.. תעזור לי ללמוד למבחן בחשבון מחר.." אמרתי.
"לרשותך תמיד…" ענה וחיכה להמשך.
" תנאי שני.. תביא קסדה לנשף… לא בא לי לרמוס אותך שוב." אמרתי לו והוא צחק.
"מוסכם." אמר בצחקוק.
שחררתי אנחת הקלה.
"אז את באה?" הוא שאל אותי.
"לאן?" שאלתי בחזרה.
"אלי! יש לך מבחן מחר!זוכרת?" שאל אותי.
"מה…?" שאלתי בחוסר הבנה.
כנראה שהתרכזתי כ"כ בעובדה שאני הולכת איתו לנשף ושכחתי מהמבחן לגמרי.
"קחח קחח… כדור הארץ לעדי!" אמר רועי כמו אסטרונאוט.
"אה נכון! המבחן!" נזכרתי הוא שחרר עוד צחוק.
"לבוא אליך עכשיו? כאילו עכשיו עכשיו?" שאלתי אותו.
"כן.. לבוא עכשיו עכשיו אם את רוצה להצליח להוציא ציון טוב במבחן הזה…" אמר לי.
"אני צריכה לשאול את אמא שלי אם-" התחלתי אבל הדלת נפתחה בסערה וממנה נכנסה אמא שלי.
"אני מרשה!אני מרשה לך גם ללכת לישון שם!" חייכה אלי.
"אמא, את מפחידה אותי." ציינתי בקור רוח.
"אני יתחיל להוציא מפה סיכומים ותבואי." אמר רועי וניתק.
ניתקתי גם אני ואז כשרציתי לרדת מהמיטה שלי הרגל שלי נתקעה בסדין.
נפלתי על הריצפה.
"לעזאזל!" נאנקתי.
אמא שלי פלשה לחדר והתחילה להוציא בגדים מהארון שלי.
"למה אין לך פיג'מה סקסית יותר!?" התעצבנה.
"מה!?!??! אמא, את לא שפויה!" צעקתי עליה.
"טוב תצטרכי לקחת את זה…" אמרה כשהציגה לי את הפיג'מה שלי מגיל 6 ששמרתי למזכרת.
"טוב, אמא… תצאי החוצה…" אמרתי כשדחפתי אותה החוצה כשהיא אוחזת עדיין את הפיג'מה שלי.
"לפעמים אני חושב שאמא שלך באמת לא שפויה…" ציין שלדון בקרירות.
"איפה אני ישים אותך?…" אמרתי כשחיפשתי אחר מגרה טובה מספיק.
"מה?! לא לא לא לא לא! אני בא איתך! שחכת? מורה טוב-" התחיל אבל קטעתי אותו.
"כן כן מורה טוב זה מורה רוסי! שמעתי הפנמתי הבנתי אפשר להמשיך!?" אמרתי והוצאתי מהארון שלי פיג'מה נורמלית הפעם ודחפתי אותה לתוך התיק שלי יחד עם כל המערכת למחר וגם את העיפרון שלי, תהיתי מה אני יעשה איתו לבסוף.
"קדימה.. יוצאים." אמרתי ואז יצאתי מהחדר שלי כשאמא שלי עדיין עומדת באותו מקום שהשארתי אותה.
נאנחתי.
"אני חוזרת מחר אחרי הלימודים… ביי." אמרתי כשעקפתי אותה וירדתי במדרגות.
"בהצלחה שם!" אמרה לי בחיוך.
"הצלחה זה משהו שאני מאוד צריכה…" ציינתי לעצמי.
יצאתי החוצה והתחלתי ללכת לכיוון הבית של רועי שהיה כמה רחובות ממני.
ניצלתי את ההזדמנות, הוצאתי את הפלאפון שלי ודיברתי לשלדון במקום.
"אז איפה בעצם המחק ההוא שאנחנו צריכים למצוא?" שאלתי אותו.
"רק את אמורה לדעת איפה זה…" אמר לי בפשטות שלא עזרה במיוחד.
"אה אוקיי זה פשוט… אני פשוט ישאל את עצמי איפה העיפרון!" אמרתי בציניות.
שלדון נאנח.
"מותר לי לתת לך רק רמז אחד… זה הכל!" אמר לי.
"רמז? יעני כמו מפה?" שאלתי אותו מקווה שהתשובה יותר כמו' כן, מפה ומורה פרטי שיראה לך את הדרך וילמד אותך להלחם בציורע או לדעת את החולשות שלו!'
אבל המחשבות שלי אכזבו אותי.
"לא, לא מפה… חידה." אמר לי ואז הוציא מכיסו הירוק פתק שרק הוא ידע לקרוא.
"מה אני ' פרסי ג'קסון'?! מה חידה!?" התעצבנתי.
עצרתי ברמזור האדום ושלדון לידי.
"מותר לי לקרוא את החידה רק פעם אחת, אז לא כדאי שתחכי קצת?"
הציע לי כשהרמזור הפך לירוק ועברנו את המעבר חצייה.
"צודק… " הסכמתי ואז נעצרתי מול הבניין של רועי.
נשמתי עמוק ובאתי לעלות על המדרגה אבל נתקלתי בה ונפלתי.
"אווץ'…" נאנקתי אבל אז קמתי במהירה בידיעה שרועי בטח מחכה לי בבית שלו.
עליתי במעלית בשקט, ידעתי שהוא בקומה 5.
נזכרתי איך הוא הוביל אותי לביתו כשהייתי רטובה עד העצם וזה העלה בי חמימות נעימה.
"וואוו, את ממש אוהבת אותו ,הא?" ציין שלדון.
הבטתי בו במבט זועם.
"כלומר…Я учитель русского языка!!" תיקן את עצמו.
(מי שלא הבין זה אומר : אני מורה רוסי!!' ברוסית..
הנהנתי בשביעות רצון.
הדלת נפתחה ואני יצאתי אחריה ואז עמדתי מעבר לפתח של הדלת של רועי.
עמדתי לדפוק אבל אז שמעתי את קולו של רועי מבפנים.
"….גם אני אוהב אותך… טוב, היא אמורה להגיע כבר!…ביי." נשמע קול טריקת טלפון.
"מה זאת אומרת ' אני אוהב אותך ' ?" שאלתי את שלדון שהיה המום בדיוק כמוני.
"לא יודע, אבל בואי לא נהיה פזיזים…" ציין.
הצדק היה איתו, אני לא חברה של רועי או משהו… הוא לא חייב לי כלום.
דפקתי בדלת וקול צעדים התקרב אל הדלת ואז גם קול מפתח.
"עדי! הגעת!" הוא חייך כשפינה לי את הדרך לעבור ולהיכנס.
"בחתיכה אחת! מדהים הא?" ציינתי ואז התבוננתי בסלון המוכר ובספה ששם הייתה לנו כמעט נשיקה.
אחרי זה ממש כאב לי שהוא אמר 'אני אוהב אותך' למישהי אחרת אז הסתובבתי אליו עם פנים כעוסות,
הוא התבונן בי במבט שואל.
"מה..?" שאל לבסוף.
נאנחתי… לא יכולתי לכעוס על דבר כמוהו,
"מה נו?!" הוא התעקש.
"שמעתי שאמרת שאתה אוהב מישהי…" הודתי באמת.
"זאת הייתה אמא שלי…" חייך ובכך הוריד לי אבן מהלב.
"כן, טוב… כאילו שזה משנה בשבילי!כאילו, לא אכפת לי!" מיהרתי להגיד מיד.
"אז את לא מחבבת אותי?" שאל אותי ברצינות כשסומק עולה לו על הלחיים.
"לא! כאילו כן! אני כן מחבבת אותך!" החזרתי ואז שוב הסמקתי והפנתי את מבטי חזרה את הסלון.
הייתה שתיקה מעיקה אבל זה נקטע בטריקת הדלת.
"אז מה יש לנו ללמוד היום?…" שאל רועי כשסגר את הדלת ולקח ממני את התיק.
"משוואות עם נעלם אחד, משוואות עם שני נעלמים, משוואות אי שוויון, משוואות ריבועיות, משוואות דו ריבועיות…" אמרתי בנשימה אחת שהייתה חסרה לרועי, שמחתי שהוא שכח ממקודם.
זה היה קל אחרי ששיננתי את זה אולי מאה פעם מההלם.
"טוב… אז שנתחיל?" שאל אותי בחיוך.
חייכתי חזרה והוצאתי מהתיק את הספר והמחברת.
התיישבתי בשלוחן שבפינת אוכל ולאחר כמה שניות הוא הצטרף אלי.
"אוקיי… משוואות ריבועיות זה בעיה אצלי…" אמרתי ואז פתחתי בתרגיל שלא הצלחתי לפתור.
הוא הרהר רגע ואז חייך.
"זה קל! את קודם מוציאה מכנה משותף ו…" הסביר אבל אני לא הקשבתי.
הוא הניח את היד שלו כ"כ קרוב אליי והוא עצמו היה כ"כ קרוב אלי ששום דבר בעולם לא יכול להעיר אותי מהחלום בהקיץ.
"…הבנת?" שאל אותי לסיכום.
"ברור! " מיהרתי להגיד ולהפנות את מבטי חזרה למחברת.
"יופי! עכשיו בואי נראה אותך עושה את זה לבד…" אמר לי ואז רשם לי תרגיל אחר.
התבוננתי בתרגיל ולא ידעתי מה זה..
היו שם כמה נעלמים וגם משהו עם M…- לא ברור.
התבוננתי בשלדון שישב מולי וניקה את שיניו עם מחט שמצא.
ביטאתי ללא קול:" תעזור לי!"
הוא הבין והשליך את המחט על הריצפה ופנה לעזור לי.
הוא התבונן בתרגיל והסביר לי איך עושים אבל עדיין לא הבנתי.
החלטתי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב.
"יש לי שירותים!" הכרזתי כשקמתי מהמקום שלי והלכתי לשירותים.
אבל כנראה שרועי מכיר אותי קצת יותר טוב בשביל לדעת שזאת השיטה שלי.
"לא לא לא לא!! את לא מתחמקת ממני!" אמר כשאחז בידי ועצר אותי.
הסתובבתי לעברו אבל נתקעתי בשטיח בו זמנית.
עפתי אחורה בצעקה… משהו כמו :" אה!!!!!"
אבל בגלל שידו עדיין אחזה בי הוא עף איתי… או עליי.
כשפקחתי את עיני לבדוק את חומרת המצב, המצב היה חמור מאוד…
רועי שכב מעלי כששערו השחור רפוי באוויר ועיניו הכחולות מביטות בי בהלם.
ואפילו יכולתי לראות את הסומק שעלה לו על הלחיים.
שתקתי וכך גם הוא.
פיו היה פתוח במקצת.
הוא התבונן על שפתיי ואני לא יכולתי להוריד את עיני מהעניים שלו.
הוא קירב את ראשו אלי.
ידעתי מה הולך לקרות… הנשיקה הראשונה שלי.
הוא קרב אליי עוד, שמעתי את נשימותיו.
הרגשתי בעננים, כאילו שום דבר לא יכול לפגוע בי יותר.
כאילו עכשיו אני בבועה אחרת.. בועה משלי.
מצחו כבר נגע במצחי ואני והוא כבר עצמנו עניים…
אך לפתע נישמע קול של השחזת סכין.
וסכין איימה לחתוך לרועי את הגרון.
ונחשו מי החזיק בה?
נכון מאוד… ציורע.
רועי קם עם הזזת הסכין לכיוון למעלה.
"אני לא אתן לך את העונג!" הכריז ציורע.
"תעזוב אותו משוגע!" צעקתי כשקמתי מהריצפה.
"עצרי! או שאני חותך את הראש של החתיכי הזה…" אמר בחיוך מושלם ושטני.
"אוקיי… זה פשוט מטריד!" הכרזתי אבל לא זזתי מילימטר, פחדתי שרועי בעצם יהיה האדם שישלם על הטעויות שלי.
"אם אתה רוצה אותי, פשוט תגיד…" אמר רועי, מנסה להתגרות בציורע.
"לצערך, אני לא רוצה אותך.. אני רוצה רק את עדי." הכריז.
"ציורע!" צעק שלדון שקפץ על פרצופו של ציורע ובלבל אותו.
ציורע השליך את הסכין ורועי תפס את הסכין.
"תתפסי!" צעק רועי כשזרק אלי את הסכין בזמן שציורע מעיף את שלדון לקיר.
תפסתי את הסכין ורצתי אל עבר ציורע שתכנן להרביץ לרועי.
בהתחלה רציתי רק לאיים אבל כבר ציורע עילף את רועי באגרופו.
אז חתכתי את פרצופו.
וכשהוא הרים את פניו הכעוסות חתך עמוק התייצב לאורך הלחי הימנית שלו.
"אחח! כמה שאני אוהב שאת כזאת עצבנית!" חייך.
"אוקיי בהתחלה חשבתי שאתה מטריד אבל עכשיו את לא שפוי בדיוק כמו אמא שלי!" ציינתי כשלא עזבתי את הסכין.
הוא רק קרץ לי באומרו:" ביי עדי." ואז התמוסס.
עזבתי את הסכין ופניתי לרועי שהיה שרוע על הריצפה.
"רועי?..רועי?!" קראתי לו כשנענעתי אותו.
זה לא עזר הוא לא היה בהכרה.
התבוננתי בשלדון שהתאושש וקם מהריצפה.
"יופי! עכשיו בגללו אני צריך לעשות עוד חיסון! אני שונא את הילד הזה!" התעצבן כשבא לצידי.
"מה נעשה? כל עוד אני בסביבתו אני מכניסה גם אותו לסכנה…" אמרתי כשאני מניחה את ראשו על ברכיי.
הוא היה כ"כ יפה ככה.
"תהי חייבת לשמוע את החידה ולהיפטר מהעיפרון." הודה שלדון בצער.
התבוננתי ברועי, ידעתי שלא מגיע לו לעבור עוד דברים כאלה.. נשקתי לו על הלחי (ובהפתעה רבה הוא לא התפוצץ או משהו.) ואז הרגשתי את ידו שאחזה בעורפי.
הוא קירב את ראשי לראשו.
"את אוהבת אותי?.." שאל.
אוקיי, זה לא היה צפוי אבל אני ידעתי את התשובה מראש כבר הרבה זמן.
"כן.." עניתי.
"אז תעזרי לי לקום.." צחק.
חייכתי ועזרתי לו לקום מהריצפה.
"מי זה היה?…" שאל בהלם כשבחן במראה שהייתה ליד הדלת את חומרת המכה שלו.
"סתם אחד… אממ… חבר לשעבר שאיבד את שפיותו.." שיקרתי.
"טוב.. אני מקווה שאני גם לא אהפוך לכזה.. הוא היה ממש מלחיץ!" אמר כשהסתובב אלי.
"כן! ראית איך הוא קרא לך 'חתיכי' ?" שאלתי אותו ואז צחקתי, שמחה מזה שהוא מאמין לי.
"למה, מה? אסור לבן להימשך לבן?" שאל אותי ברצינות מזויפת.
"אבל אתה והוא? זה כאילו שאני יתאהב במלי- וזה לא הולך לקרות!" אמרתי.
הוא צחק אבל אז ראיתי את שלדון מאחוריו והוא התבונן בי ברצינות כשהוא אוחז בדף ועיפרון.
"בואי…הגיע הזמן שאני יתן לך את החידה." הסביר את עצמו כשהוא הולך לכיוון המקלחת.
"חכה שנייה, עכשיו באמת יש לי שירותים." אמרתי לרועי שהתיישב למול מחברות.
פניתי למקלחת אחרי שלדון.
נכנסתי למקלחת של רועי וסגרתי את הדלת עם מפתח.
"אני מקשיבה.." אמרתי לשלדון כשלקחתי מידו את העיפרון והדף והתכוננתי לכתוב.
"אוקי…" אמר ואז נשם נשימה עמוקה כשהעניים שלו עצומות וכשפתח אותן הן היו לבנות, בוהקות.
לפתע נשמע קול כפול מפיו של שלדון.
"הרע הופך לטוב והטוב לרע.
עינייני משפחה זאת התשובה.
אהבה תוביל למותו, הצדק יהיה איתו.
התאהבות היא לא הפתרון,אך היא המצפן לציור הנכון.
ואת היא התשובה ההפוכה."
אמר ואז עצם את עיניו שוב. למזלי הספקתי לכתוב הכל.
לאחר שפקח את העניים הוא התעלף על הריצפה.
"שלדון? אתה בסדר?" שאלתי אותו כשאני מרימה את גופו הקטן מהריצפה בקלות.
"כן.. זה פשוט שאב ממני את רוב הכוחות שלי." הסביר כשהתיישב על הריצפה.
חייכתי אליו והיראתי לו את הפתק שרשמתי עליו את החידה.
"טוב, יש לנו דרך ארוכה מאוד…" חייך אלי והרגשה של התרגשות עברה בי.