חיים כפולים פרק 2

פתחתי אותו…"תקראי" אמר
"אהה אני לא יודעת לקרוא" אמרתי בשקט
"מה?" שאל מופתע
"איך אתה רוצה שאני ידע אם כל החיים שלי גרתי ברחוב" שאלתי עצבנית
"סליחה לא ידעתי אני יקרא לך".
זה היה מכתב מ'אמא' שלי שבו היא אומרת שאני יעבור לגור איתה בבואנוס איירס .
מה קרה פתאום היא נזכרה שיש לה בת? אחרי 6 שנים שאני ברחוב לבד היא נזכרה בי?
"אין שום סיכוי שבעולם שזה יקרה" צעקתי
"תראי ילדה אני באתי לקחת אותך מפה ואין שום ויכוח" אמר
"לא" צעקתי,יצאתי מהחלון והתחלתי לרוץ לתוך היער בגשם והוא אחריי
"לך מפה" צעקתי והגברתי את הריצה,ניסיתי לטפס על העץ אבל הוא היה רטוב והחלקתי
ממנו ישר לזרועותיו של מייק.
"תוריד אותי" צעקתי
"רק אם תבטיחי שלא תברחי"
"מבטיחה" אמרתי ואיך שהוא הוריד אותי ברחתי.
התחלתי להתעייף והוא תפס אותי והחלקנו על הבוץ.
הוא הרים אותי עד לבקתה וסגר את הדלת
"אתה יודע שאני יכולה לברוח שוב" אמרתי
הוא חייך ונעל את הדלת וחסם את החלון מבחוץ.
"קחי" אמר וזרק לי חולצה
"מה אני יעשה עם זה" שאלתי
"תתקלחי ותלבשי את זה" כולי מלאה בבוץ,
נכנסתי להתקלח ולבשתי את החולה שהייתה גדולה עליי
"בואי תאכלי" אמר
"אני לא רעבה" שיקרתי,לא אכלתי 3 ימים
"אני יודע שאת משקרת קחי זה לא מורעל או משו" אכלתי קצת אורז וסלט
"מחר אנחנו טסים לבואנוס איירס" אמר
"אמרתי לך שאני לא באה" אמרתי וקמתי מהכיסא
"ואני אמרתי לך שאת כן" אמר
"מי אתה שתחליט לי מה לעשות" שאלתי עצבנית
"אם את לא תלכי לאמא שלך למשמורת אז תמצאי את עצמך במוסד לעבריינים צעירים"
"מה" שאלתי
"כן זה מה שהיה כתוב בדף משמורת שלך" אמר
"אז תמסור ל'אמא המדהימה שלי' שאני הולכת למוסד"
"המוסד הזה מקום מסוכן בשבילך את לא תצליחי להיות שם" אמר
"תגיד לי מה אתה צוחק עליי?אני גרה ברחוב מגיל 10 אני יודעת לדאוג
לעצמי טוב מאוד" אמרתי עצבנית
"שם לא תוכלי תאמיני לי" אמר
"איך את יודע" שאלתי עצבנית
"חבר שלי היה גר ברחוב מגיל 7 והוא גידל אותו ואת האחים שלו והוא הסתדר
ממש טוב עד שלקחו אותו למוסד הזה,רציתי לבוא לבקר אותו אבל אמרו לי שהוא מת" אמר
וראו על הפנים שלו שהוא עצוב…
"הוא…רצחו אותו" שאלתי
"כן את לא מבינה כי את ילדה אבל ממש מסוכן שם" אמר
"אני לא ילדה ואני יודעת מה זה סכנה…אתה יודע איך זה לחיות ברחוב עם כל
השיכורים והפושעים?שכל הזמן הם היו תופסים את החלשים והורגים אותך או עושים להם דברים
מזעזעים?" אמרתי והיו לי דמעות בעיניים
"עשו לך משו" הוא שאל
"לא…אני הצלחתי ללמוד להסתדר בעצמי וכל הילדים החלשים היו באים איתי כדיי שאני
ישמור עליהם אבל…" אמרתי והתחלתי להיזכר במה שקרה לפני שנתיים
ולא יכולתי יותר להחזיק את הדמעות
"זה נגמר רע" שאל
"זה נגמר רע מאוד…היה ילד שממש התחברתי אליו והייתי כמו אחותו הגדולה
הוא רק רצה מתנה לכבוד יום הולדת 10 שלו אבל לא הספקתי להגן עליו ופשוט רצחו אותו
הבן אדם שרצח אותו התאבד לפני שהמשטרה הגיעה ואני שכבתי שם חסרת אונים לא יכולתי לזוז"
אמרתי והתחלתי לבכות כמו תינוקת…
הוא נתן לי כוס מים והתיישב על המיטה
"טוב תלכי לישון מחר יש לנו טיסה לבואנוס איירס" אמר
נכנסתי למיטה הנעימה וואי כמה זמן לא ישנתי על מיטה
ונרדמתי…