חיים כואבים.. או שלא?! [חלק ראשון]

ישבתי על המיטה שלי בחדר. הראש מלא במחשבות שכול כך מבלבלות ,הייתי שקועה בריבים של אמא ואבא ולא שמתי לב שהדמעות פורצות. אתה ישבת משחק במחשב ולאחר כמה שניות כבר הרגשתי אותך לידי.

לא הבנתי למה אתה מגן עלי ,לא הבנתי למה אני כול כך חשובה לך שאתה מנסה לשמור עלי שמחה.
רק ידעתי ..שזה ככה ,מסיבה כלשהי..

"הכול יהיה בסדר ,את תראי" הוא לחש לי באוזני. הוא חיבק אותי בחוזקה ,לא נותן לי להתרחק ממנו.
ואני ?בכלל לא רציתי.. כי הוא הרגיע אותי ,גרם לי להרגיש בטוחה. ולשכוח מכול הבעיות לכמה זמן.
~~~

ככה עברו להם חודשים של ריבים והגעה לבית המשפט. הם התגרשו ,ורבו על מי שמקבל אותי. כמובן שהם היו צריכים למשוך אותי לבעיות שלהם. להרוס לי את החיים עוד ,לגרום לי לעוד כאב.

לא יכולתי יותר ,קמתי מהמיטה שישבתי עליה כמו תמיד שומעת את הריבים שלהם. מי שומר עלי הפעם ,כי אבא עסוק בעבודה ואמא עם החבר החדש שלה. קמתי על הרגליים וירדתי למעטה "תפסיקו לריב ,נמאסתם. את החיים הרסתם לי" צעקתי להם והם הסתכלו עלי. יצאתי מהבית ,שומעת את קריאות שמי.

הלכתי על הים ,עולה על שובר גלים גבוה ומתהלכת עליו. רק ככה יכולתי לשכוח קצת מכול מערבולות המחשבות שהייתה לי בראש.
רק כשהתרכזתי בהליכה ישרה ולא בנפילה ,רק אז יכולתי לשכוח מהכול.

הסתכלתי על הים הסוער שהיה באותו הזמן ,הגלים התנגשו אחד בשני וגם בשובר הגלים הגבוה.
כעבור כשעה או שעתיים. לא ממש שמתי לב לזמן הייתי עסוקה בלנשוך את שפתי במטרה לא לבכות. אני שונאת לבכות ,זה גורם לי להרגיש חלשה כול כך.

"אני מחפש אותך כבר שעתיים שלמות" שמעתי את קולו מאחורי ,הסתובבתי והסתכלתי עליו. מה הוא עושה כאן? למה חיפש אותי? ואיך ידע שאני כאן.

"דאגתי כול כך" הוא אמר מחבק אותי חזק, "אל תעשי את זה שוב" לחש לי. עברה צמרמורת בכול גופי כשעשה זאת.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו. הוא הסתכל עלי ,"דאגתי לך" הוא אמר חוזר על דבריו שוב.

"למה?" שאלתי בקול חלוש למדי.. הוא הסתכל עלי לא מבין..

הוא התקרב עלי ככה שאנחנו קרובים מתמיד. ראשו היה ליד ראשי. שפתיו קרובות לשפתיי.. ידו הייתה מונחת על הלחי שלי , "אני תמיד דואג ,את הכול בשבילי" הוא אמר ולאחר שנייה ספורה שפתיו היו על שפתיו. הוא נישק אותי ,לא הבנתי למה. אבל זה עורר אצלי רגשות.

וכך.. הכול השתנה.

התנתקנו מהנשיקה והסתכלנו אחד על השנייה.
"תגידי משהו" הוא לחש לי , "אני.. אני.." התחלתי לגמגם.
"זה בסדר, אסור היה לי לעשות זאת" הוא לחש והתרחק ממני ,הוא הסתכל לשנייה לים ממלמל מספר מילים לא מובנות ומתחיל ללכת מתרחק ממני.

לא יכול להיות..
רק לא הוא, כולם עזבו אותי בחיי.. משאירים אותי לבד.
אבל אני לא רוצה שיתרחק ממני.

אבל למה??

"אל תעזוב.." לחשתי קולי היה כול כך חלש.. "אני אוהבת אותך" צעקתי הוא הסתובב מסתכל עלי מופתע. הוא רץ עלי והרים אותי על ידיו מסובב אותי באוויר ומנשק אותי שוב.

ככה חיי הפכו שונים ,מלאי האהבה. חיוכים ושמחה..