חיים בהוליווד – פרק 6

"אז הארי, אם מישהי כמוני היית יוצא?" היא שאלה אותו.
ואני הכנתי את אוזניי היטב על מנת לשמוע את תשובתו של שובר הלבבות הצעיר.

"למה את מתכוונת?" שאל הארי.
היא קרבה את ראשו אליו, "בא לך שנצא יחד?" שאלה אותו והניחה את זרועותיה על כתפיו בצורת X כזה.
היא קרבה את שפתיה אליו ו… לא יכולתי להסתכל, עצמתי את עיניי.
"לא…" נשמע קולו של הארי.
פקחתי את עיניי בעדינות, הארי תפס בזרועותיה של ג'נט ואמר לה בשקט: "כבר יש מישהי שאני אוהב…".
כל כך שמחתי, אך תגובתי הייתה מוגזמת, "יש!!!" צעקתי מאושרת והפלתי את העציץ.
הארי וג'נט מיד הבחינו בי… והסתכלו עליי כאילו שנחתי מהירח.
"לא צוטטתי לכם או משהו…" אמרתי בשקט מניחה את ידי מאחורי הגב ועושה בהן מירכאות ענקיות.
"אז… למה צעקת 'יש!' פתאום?" שאלה ג'נט.
"כי… עקפתי את השיא של זאין בנינג'ה פרוט – טוב זזתי!" אמרתי והלכתי לקדימה.
"ובאת לשחק כאן?" הוא שאל אותי.
הנהנתי, "כן." השבתי בביטחון.
הארי קם וניסה לגשת אליי אך ג'נט תפסה בידו, "אל תלך, הארי." היא ביקשה ממנו.
"אני ממש מצטער, ג'נט…" הוא אמר לה וצעד לעברי.
בדיוק כמו בחלום שהיה לי בערב לפני שהם באו לישראל.
הסמקתי, "קדימה… עוד מעט מתחילים בשידור, לא?" הוא אמר ואחז בידי, עד לחדרם של הבנים.
לואי קיבל אותנו במלחמת כריות קטנה.
רינת לבשה שמלה ורדרדה עם חגורה שחורה בעלת פפיון בצד וקשת עם פפיון, והיו לה גם אבנים נוצצות על הבגדים, בקיצור, היא הייתה מושלמת.
כולם נראו מושלמים, אבל בשביל ליצור אווירה מושלמת, נשאר רק עוד דבר אחד קטנטן ואחרון… שאני ורינת התחלנו ולא סיימנו.
רמז – לא לקחנו איתנו את נייל אלא את הארי בתור צלם.
ירדנו לקומה 3, ונעמדנו ליד הדלת של החדר של ג'סטין.
רמזתי להארי להדליק את המצלמה.
"בליבריות נכבדות," התחילה רינת ואני המשכתי: "מאוהבות בג'סטין ולא יכולות לעצור? רוצות להיות חברות שלו? זה יומן הרשת שלי ושל רינת, שאנחנו מפרסמות על ה'קיר' של ONE DIRECTION, בו אנו נלמד אתכן איך משיגים את ליבו של ה…", "מכוער." המשיכה אותי רינת.
"דבר ראשון, עלייך ליצור רושם ראשוני." אמרתי.
רינת נקשה על דלתו של ג'סטין נקישות חזקות.
"מי זה?" נשמע קולו.
"שירות חדרים!" אני ורינת אמרנו עם מבטא מצחיק.
"בשעה כזו?…" נשמע שוב קולו של ג'סטין והוא פתח את הדלת בתהייה.
כשראה אותנו הוא עשה את הפרצוף הרגיל שלו.
"מה אני צריך לעשות כדי שתעזבו אותי?…" הוא שאל נאנח.
רינת חייכה, "עכשיו, שיש לכן אותו מול העיניים שלכן… תנסו לגרום לו לצחוק." אמרה.
"בינתיים אתן גורמות לי לצחוק." אמר הארי.
"ג'סטין! למה חתול לא נכנס למקרר? – כי יש שם קור כלבים!" אמרתי לו.
הוא גלגל את עיניו.
"לא עבד?" אמרה רינת מנסה להסתיר את צחוקה, "נסו לרמוז לו שהוא… ח…ת…י..ך…".
היא אמרה את המילה "חתיך" בקושי רב.
אבל נראה לי שבאותו הרגע ג'סטין הבין במה מדובר.
"ג'סטין, אני אוהבת את סגנון האופנה שלך, וגם את התסרוקת…" אמרתי לו קורצת לעבר המצלמה.
"אל תגזימי יותר מידיי…" אמר הארי קורץ גם לי.
ג'סטין נעמד מולי, תפס בכתפי, "מעריצה מדהימה שלי, את כל כך נחמדה… הרשי לי להראות לך כמה שאני אוהב אותך." הוא אמר *בציניות* ואז – נישק אותי!!! מה הטיפש הזה חשב לעצמו?!
רינת כל כך הזדעזעה, שהיא ניסתה למצוא את הצד הטוב שבזה, "לפחות זה הצליח…" היא אמרה בהתרגשות מזויפת, "עכשיו הארי, תכבה את המצלמה, יש ילד שבקרוב יפונה לחדר מיון או טיפול נמרץ." הוסיפה.
הארי עשה כן, ואני הייתי כל כך כעוסה… כל כך כל כך כעוסה!!! מה הוא חשב לעצמו?! הילד הזה!!! בא לי לסגור אותו בארגז ולשלוח אותו לאוקיינוס האטלנטי! הרי שם הוא גר, לא?!