חיים בהוליווד – פרק 4 – או-או מה זו ההרגשה הזו?

הנהנתי, אין מה לעשות… ככה זה כשחבר שלך מעריץ של ג'סטין, רינת.
לאחר שהנחנו את המזוודות בחדר שקיבלנו, ירדנו אל חדר האוכל, כולם כבר היו שם.
ישבנו בשולחן, ממול השולחן של ג'סטין, סלנה ודמי.
ישבתי בין ליאם להארי, ליד הארי נייל, ליד נייל – תנחשו! כן, רינת.
תנחשו מה היה בצלחת של כל אחד מהסועדים בשולחן 1D? גזר!!!
לואי ישב מול רינת, הייתם צריכים לראות אותו, כל הארוחה הוא מנסה למשוך את תשומת ליבה.
בכל אופן, ליאם שם קצת תירס בצלחת, בהתחלה לא הבנתי למה.
"את רואה את התירס?" שאל אותי ליאם.
"כן." עניתי.
"זה הנשק שלי… רוצה לראות איך אני מציק לג'סטין?" הוא שאל.
אין לי מושג מה יש לו מג'סטין, אבל… שיהיה.
"כן." עניתי מאושרת.
הוא לקח כפית פלסטיק, ושיגר בעזרתה גרגרי תירס על ג'סטין בלי ששם לב.
כל פעם שזה פגע בג'סטין אז ג'סטין כזה מסתכל סביב ולא מבין מאיפה זה בא לו.
"מי זורק עליי תירס?!" שאל ג'סטין בכעס.
כל מי ששמע אותו בחדר האוכל הסתכל עליו.
ג'סטין הסמיק.
"מי זורק עליך תירס אני אפחלץ לו את הצורה!" אמר נייל בביטחון.
"אם… נייל… אלו אנחנו!" לחשנו לו אני וליאם.
"אוו… ג'סטין – קבל ביטול." אמר לו נייל.
אז ג'סטין הבין לבד.
"חכו – חכו…" הוא אמר לנו, "חתיכת מספר ואות! (1D)" הוסיף.
צחקקנו בנינו, ג'סטין שיגר עלינו אפונה ירוקה.
"כרגע הכרזת על מלחמה." אמרה רינת.
כולנו לקחנו את הכפיות פלסטיק שלנו ושיגרנו על ג'סטין, ורק על ג'סטין, תירס.
המסכן נאלץ להתמודד לבד מול כולנו (7 נערים).
להפתעתנו נייל שיתף פעולה.
אז דמי וסלנה הצטרפו אל ג'סטין.
היחס בנינו לבין הקבוצה של ג'סטין: 7:3!!!
כשסיימנו את האוכל, עלינו להתקלח ולהתארגן, כי היום בערב, זה מתחיל.
אז המשחק הוא כזה, יש תחרות בין להקות, ויש תחרות בין זמרים בודדים.
כל הכוכבים מתחלקים לשתי קבוצות: הקבוצה האדומה (הלהקות) וקבוצה הכחולה (הזמרים הבודדים).
האדומים מתחרים בכחולים, והקבוצה המפסידה מועמדת להדחה.
האצבעות הן באמצעות SMS.
בגמר זה יהיה להקה מול זמר בודד אחד.
וואן דירקשן חייבת, אבל חייבת! להיות הלהקה שתגיע לגמר.
ואז מתחרים בהופעה חייה.
מה הפרס? 1,000,000 תרומה לאיזה ארגון צדקה שרוצים, ואלבום חדש בחינם.
חוץ מזה, זוכים בתואר הוליוודי.
אין דבר כזה מצלמות פתוחות 24 שעות ב"חיים בהוליווד".
אבל יש את "The Wall".
הכוכבים יכולים לכתוב לצופים בבית מה הם עושים ברגעים אלה ממש.
החדרים במלון מרווחים מאוד, במיוחד החדרים של הלהקות.
יש מצלמות רק במסדרונות.
"רינת, בואי נציק לג'סטין?" שאלתי אותה כשהיינו בחדר של הבנים.
"מה יש לך מג'סטין? את עד כדי כך אוהבת להציק לו?" היא שאלה אותי.
"ביקשתי תשובה, לא שאלה נוספת… וחוץ מזה – זה כיף להציק לו, כי הוא כזה תמים… והוא גם לוקח הכל בצחוק בלי להיפגע יותר מידיי…" אמרתי לה.
"טוב, יש לי רעיון מושלם…" אמרה רינת עם חיוך ערמומי, נייל לא ממש הבין, הוא הסתכל בנו עם ידיים בכיסים.
יצאנו לחצר המלון, אני ורינת, חיפשנו עכביש… איזה מרושעות אנחנו יכולות להיות לילד הזה… ילד מסכן…
אבל אז הבחנתי בג'סטין שישב עם סלנה על ספסל בחצר המלון, וואו כמה אני רואה אותו כאן, מי שקורא את זה עשוי לחשוב שאנחנו היחידים במלון.
"רינת…" קראתי לעברה.
"מה?" היא שאלה, הצבעתי על השניים.
אז הם התחבקו חיבק כזה קטן, קמו מהספסל ופנו לשני כיוונים שונים, התפצלו.
ג'סטין היה בכיוון שלנו, רצינו להתחבא אך זה היה מאוחר מידי, הוא ראה אותנו.
"כן?" הוא שאל מחייך.
"כן…" מלמלנו.
"מה אתן רוצות?" הוא שאל ו"מחק" את חיוכו.
הפנים שלו הביעו מעט עצב, כאילו הוא מנסה להסתיר משהו.
"תגיד, ג'סטין…" אמרתי לו, אתה וסלנה נפרדתם כרגע?" שאלתי.