חיים בהוליווד – פרק 24 – בגידות, בגידות…

רינת התעצבה, גם נייל, אך במהלך השיעור נראה שסוזי ונייל ממש הסתדרו ואף דיברו יחד.
זה הרגיז את רינת…
בהפסקה רינת משכה בידי לכיוון נייל, היא הביטה בנייל בכעס ואמרה לו: "חשבתי שאתה החבר שלי!", "בוגד" כינתה אותו וברחה מהמקום.
"רינת! אל תלכי!" קראתי לעברה אך היא לא הקשיבה לי, נייל לא ממש הבין מדוע רינת כועסת עליו, "היא חושבת שיש משהו בינך לבין סוזי." הסברתי לו.
"סוזי חמודה, אבל אני אוהב רק את רינת!!!" הוא הסביר את עצמו.
גלגלתי את עיניי, תלמידים מבית הספר שמעריצים את נייל תפסו בידיו ומשכו אותו.
ג'סטין התקרב בעודו שואל, "קרה משהו?".
"כן, כרגע רינת ונייל נפרדו…" אמרתי בעצב.
"למה?!" אמר ג'סטין מופתע.
"היא משוכנעת שנייל בוגד בה." הסברתי לו.
הארי בא גם הוא, נשען על הכתף שלי ועל הכתף של ג'סטין בעודו שואל: "מה אני מפספס?".
"ניל ורינת… ג'סטין… תסביר לו." אמרתי לג'סטין.
"נייל בוגד ברינת." הסביר ג'סטין.
הארי היה מופתע.
דרכתי על רגלו של ג'סטין, היה לו כואב, הוא צרח צרחה עזה, "מה הבעיות שלך?!" שאל בכאב.
"מפגר! הוא לא בוגד בה! היא רק *חושבת* שהוא בוגד." אמרתי לקשה ההבנה.
הארי הבין, הוא גלגל את עיניו, "זה בגלל שהעבירו את רינת מקום?" שאל מלגלג.
"אני מניחה שכן…" אמרתי.
"חייבים להשלים בניהם…" אמר הארי.
"נכון…" אמרתי.
"אבל קודם…" אמר הארי.
"נשיקה…" הוספתי לדבריו.
אז התחלנו לקרב את פנינו זה אל זו, שפתינו היו קרובות, כמעט נפגשו…
אבל אז הקרצייה הזה שעונה לשם: "ג'סטין", משך כל אחד מאיתנו לכיוון אחר, ניתק בנינו, ואמר: "חבר'ה! גם אני פה! זה ממש לא הזמן לקייסי פייסי!".
הוא נדבק מרינת… בקטע של ה-"קייסי פייסי".
"טוב…" אמרנו אני והארי בו זמנית בעודנו מגלגלים עיניים.
הלכנו לכיוון שרינת הלכה אז, מצאנו אותה מאחורי הלבנים שליד מגרש הכדורגל בחצר האחורית והמוזנחת של בית הספר.
אבל שנייה לפני שהגענו אל רינת, בר, אחת הפרחות הכי גדולות בכיתה, עמדה בדרכנו ושאלה: "מה את, מלי, עושה בחברת שני החתיכים האלה?".
זה היה רגע מביך…
"הוא עם התלתלים זה החבר שלי." אמרתי מצביעה על הארי, "והוא עם השיער קסדה זה ילד כאפות מפורסם." הסברתי והצבעתי על ג'סטין.
"ככה לא מתחילים עם בנים…" אמר ג'סטין כדי להתגרות בי.
"נו… אל תתחילו שוב…" התחנן הארי.
המשכנו בדרכינו אל רינת, "רינת!" קראנו לעברה, היא ישבה שם לבד, בוכה.
רצנו עד שהגענו אליה.
"נייל לא בגד בך… תסלחי לו… הוא לא אשם בכך שהחליפו מקומות…" אמרתי לה.
"אני לא סולחת לו!" היא אמרה בכעס, "הוא לא נאמן… כמו תירס למשל…" היא אמרה.
"אוללה…" מלמל הארי.
"הופה…" מלמלתי גם אני.
"מה את רומזת… שאת רוצה אותי?" אמר ג'סטין בצחוק והתיישב לידה.
היא לקחה ממנו את כובעו ושמה על ראשה כאשר חיוך קטן מבצבץ מאחורי הדמעות, "אני לא זקוקה לנייל כדי להיות מאושרת…" אמרה.
"אל תגידי את זה!" אמר הארי, "נייל אוהב אותך!" המשיך.
"הוא יכול להמשיך לאהוב." אמרה רינת וזה נשמע כאילו היא קבעה עובדה.
ג'סטין צחקק מעט ואז אמר לרינת: "את בטוחה שאת רוצה לשבור את ליבו?".
"שירגיש מה שאני הרגשתי עד שפגשתי אותו לראשונה." הסבירה רינת.
הנדתי בראשי לשלילה, "אל תעשי לו את זה!" אמרתי לה.
היא לא הספיקה לענות לי, חבורה של מעריצים הבחינו בהארי.
רצינו לשמור על פרטיותה של רינת ושלא יבואו עכשיו מיליונים לראות אותה בוכה.
"אני והארי נטפל בזה… ג'סטין! תעודד אותה." פקדתי עליו.
"אל תדאגי." הוא אמר, אני והארי התקדמנו לעבר התלמידים הנרגשים, והארי החל לחתום לכולם.
"טוב, אני הולכת לדבר עם נייל." אמרתי להארי.
"אל תשאירי אותי לבד!" אמר הארי מתחנן.
"טוב.." אמרתי וחיבקתי אותו, הוא כזה חמודי-מודי!
קורן נדחקה בין כל המעריצים בעודה קוראת לעברנו: "מיילי! הארי! ראיתם את ג'סטין?", "הוא נעלם!" הוסיפה בבהלה.
"הוא לא נעלם…" הסברתי לה.
"אז איפה הוא?" היא שאלה.
הבטתי לכיוון החומה, "נייל ורינת נפרדו, הוא מעודד אותה…" הצדקתי את מעשיו.
"מה?!" הופתעה קורן והלכה לכיוון רינת וג'סטין.
כעבור כחצי דקה, היא חזרה משם בוכה גם היא.
"מה קרה?" חשבתי לעצמי, "חכה שנייה, שניצל." אמרתי להארי וצעדתי לכיוון קורן.
"מה קרה? למה את בוכה?" שאלתי אותה, היא נגבה את דמעותיה, "רינת… וג'סטין… הם… התנשקו!" סיפרה לי בקול צרוד.