חיים בהוליווד – פרק 22 – אדוני השוטר, למה אסור להרוג את תירס?

כשהארי התעורר, הוא הבחין בשפם ש"צמח לו" על הפנים, "לואי… נו באמת… חבר'ה, זה לא מצחיק…" הוא אמר וניסה לנגב את זה מפניו.
הטיסה הייתה ארוכה, אבל לבסוף נחתנו בשלום על האדמה.
הוריי והורי רינת חיכו בשדה התעופה, מאושרים לראותנו שוב.
חיבקנו אותם חזק, משפחתה של לין היו איתה בטיסה, אצלם זה היה טיול משפחתי.
היה כל כך מרגש לראות את כולם שוב, כל כך התגעגעתי.
גם שון היה שם.
"שוני!!!!" קראתי לעברו וחיבקתי אותו חזק.
חברי וואן די הרגישו מעט נבוכים, "היי…" אמר הארי ולחץ את ידה של אימי.
"שלום לך!" אמרה אמא להארי, בעברית.
Hello there"" תרגמתי להארי.
"שלום ישראל!" נשמע קול מוכר האומר משפט בעברית במבטא משונה.
כולנו הסתכלנו לשם, כן… תנחשו מי זה היה.
תירס וחברתו פופקורן.
הם ירדו מהמדרגות בעודם שרים להם את never say never.
כשהגיעו ג'סטין נעמד מולנו בעודו אומר, "הפתעה!".
"בא לי להרוג אותו…" מלמלה רינת.
ג'סטין שמע את זה.
"סבב הופעות באירופה? אדם עסוק? בא לי להרוג אותך!!!" צעקתי לעברו.
הוא חייך, "בסדר, בסדר… אבל לא התראינו 12 שעות, זה גם משהו… חיבוק?" הוא שאל בקול חושש.
"איזה חיבוק בראש שלך?!" צעקתי לעברו והתחלתי לרוץ אחריו עם המטרייה של לואי, בעודי מנסה להכות אותו.
"טוב! טוב! הבנתי!!! לא להדאיג אותך יותר! כי אני כל כך חשוב לך ואת לא יכולה לחיות דקה בלעדיי!!!" הוא צעק בעודו בורח.
"אני יכולה ועוד איך! אל תחמיא לעצמך יותר מידיי, שחקן!" אמרתי לו בכעס ונעצרתי.
הוא נעצר גם הוא, "תראי… חיים בהוליווד נגמרה, אני לא רוצה שהחיים שלנו יהפכו משעממים…" המשיך.
"ג'סטין? איתך? אף פעם לא משעמם… גם אם כולנו נגור בבית אבות עם אנשים בני 200 לא יהיה משעמם כשאתה בסביבה…" אמרתי לו.
"כן… אבל תודי שהיית מופתעת!" הוא אמר כדי לעצבן.
"לא הייתי מופתעת בכלל! דבר כזה מאוד אופייני לתירסים." אמרתי לו משלבת את ידיי.
הוא צחק, "היית צריכה לראות את הפרצוף שלך! כמעט קיבלת התקף לב! אני מרכז החיים שלך!!!" הוא אמר כדי להתגרות בי.
כן, אנחנו תמיד ככה.
"היית מת!" אמרתי לו בכעס.
"עבדתי עלייך כמו שעבדתי על מיילי סיירוס, טיילור סוויפט ו… רוברט פטינסון!!! זה היה טוב, הקטע עם הסוכר והמלח שהחלפתי לרוברט…" ג'סטין החל לדבר אל עצמו.
נקשתי על האדמה בעזרת המטרייה של לואי בעודי אומרת לג'סטין: "עוד פעם אחת תעשה לי דבר כזה, ובמקום להיות 'ג'סטין ביבר הכוכב' אתה תהיה 'ג'סטין ביבר המוכה'!" הזהרתי.
"תתקשרי אליי, אולי?" הוא דפק משפט לא קשור.
"טוב, נכנעתי…" אמרתי מרימה את ידיי וחזרתי אל הורי וחברי וואן די.
לאחר כל החיבוקים והגעגועים (עם ההורים, כן???), אימי אמרה לי שעליי לשוב לבית ספר, וגם אמא של רינת אמרה את זה לה.
"מה??? לא!!!" אני ורינת סירבנו בתוקף (בעברית).
"מה תכננתן? כל היום לצאת ולפזז עם החברים שלכן? לימודים זה דבר חשוב." אמרה אימי.
"נכון מאוד!" הצדיק אותה שון.
"אתה – אתה תשתוק!" אמרתי לשון.
ג'סטין שהיה חייב להתערב בא גם הוא, "אם לא תלמדי לא תתקבלי לאוניברסיטה, ואז לא תהיה לך השכלה, והמפרנס העיקרי של הבית יהיה כלבלב מסכן ומתולתל שאת מכנה 'הארי'…" אמר ג'סטין בלעג.
"בוא הנה!" כעס עליו הארי ואז שניהם התחילו ללכת מכות.
בנים.
"קורן?" קראתי לעברה, "מה?" היא שאלה.
"אני מצדיעה לך, איך את מסתגרת עם היצור הזה שאת מכנה 'ג'סטין'???" אמרתי לה ואז היא הביטה בי במבט כעוס.
"הוא לא יצור! הוא בנאדם מקסים!" אמרה.
"ודביל." הוספתי.
"בסדר-בסדר! אבל הוא הדביל שלי…" היא אמרה עם מבט מאוהב.
בנות.
רגע, אני בת.
אימי הביטה בהארי וג'סטין בפליאה, "את לא מתכוונת לעזור לחבר שלך?" היא שאלה.
"לא… הם כמו כלבלבים, הם לא נלחמים, הם משחקים, תירס נגד שניצל." הסברתי לאימי.
"בכל אופן," אמרה אימה של רינת לי ולרינת, "מחר אתן חוזרות לבית הספר, אז כדאי שתכינו את הילקוטים.".
אני ורינת הבטנו זו בזו, נו באמת… לזה אנשים קוראים "קבלת פנים"???
ישראלים.