חיים בהוליווד – פרק 17

הארי קם ממקומו, והתקרב אליי, הוא חיבק אותי חזק ולחש לי: "אם את רוצה לחזור לישראל, זה בסדר, אני אחזור איתך.".
"לא," אמרתי מנגבת את דמעותיי, "לא אשאיר אתכם כאן בלעדיי חבר'ה, אתם החברים הכי טובים שלי!" הוספתי.
ג'סטין נאנח.
"גם אתה, תירס." אמרתי לג'סטין קורצת לעברו.
יכולתי לראות את החיוך שעולה על פניו.
זוכרים איך הכל התחיל? מההופעה של חברי הלהקה בתחילת החופש הגדול.
והם איחרו, ודאגנו, ואם אני ורינת לא היינו יוצאות לבדוק איה הם, זה לעולם לא היה קורה.
היינו מפספסות את ההרפתקה של החיים.
מי חשב שאני כל כך אחבב את ג'סטין ביבר? אפרופו ג'סטין, זוכרים איך הכל התחיל בנינו?
—————————————————————————————————–
צעדנו ברחבי המלון, אז בדיוק, הג'סטין ביבר הזה התקרב.
"ג'סטין?" שאלה רינת.
"אמממ ילדה שאני לא מכיר?" הוא אמר באותו הטון.
רינת הסמיקה, "סליחה, שכחתי להציג את עצמי… אני רינת הורן, או לפחות רינת הורן לעתיד.. בכל אופן, שמי רינת ואני האמרגנית של וואן דירקשן, הלהקה מספר אחת בארץ!" היא אמרה לג'סטין.
"לא הגזמת…" מלמלתי לעברה.
היא חייכה חיוך ערמומי, "טוב, זה לא טוב…" חשבתי לעצמי.
"אוו ג'סטוש'…" היא אמרה מחייכת ומתקרבת אליו עוד קצת.
"מה?" הוא שאל.
"אתה יודע מי הבחור הכי חתיך בעולם?" שאלה אותו.
טוב, זה עומד להיות ממש מביך… עבור ג'סטין, לא רגע, עבור ג'סטוש'.
"לא, מי הבחור הכי חתיך בעולם?" הוא שאל אותה.
"אתה." היא אמרה.
"באמת?" הוא שאל מחייך.
"לא, נראה לך? הבחור הכי חתיך בעולם זה ניילוש שלי!!!!!" אמרה לו רינת, חיוכו של ג'סטין נמחק והוא מעט הסמיק מבושה…
"נייל מחכה לך," אמרתי לג'סטין תופחת על כתפו.
רינת רצה אל נייל, חיבקה אותו וסיפרה לו שג'סטין כבר כאן.
—————————————————————————————————–
זה מרגש אותי פתאום להיזכר בהכל, בנחירות הבלתי נסבלות של הארי, ברגליים המסריחות של לואי ובתיאבון הבלתי מוגבל של נייל.
"תירס?" שאל ג'סטין ובכך הרס לי את החלום בהקיץ, את הזיכרונות.
"קורן אוהבת מוזיקת פופ, ושמה קורן, אז אנחנו קוראים לה 'פופקורן', פופ+קורן.
אתה חבר שלה, תירס? פופקורן? הבנת???" אמרתי לקשה ההבנה.
"הבנתי, הבנתי." הוא אמר מחייך, "תירס…" הוא מלמל עם חיוך מטומטם.
לואי הרים כף מהשולחן, "אוו ליאם!" קרא לואי לעברו.
ליאם נכנס להתקף חרדה, ואז לואי רדף אחרי ליאם עם הכף בכל המלון.
קורן וג'סטין הלכו לברכה יחד, רינת ונייל הלכו לשחק סנוקר יחד וזאין עלה לחדרו לישון.
אני והארי נשארנו לבד שם.
"אני מצטערת על כל מה שהיה עם ג'סטין…" אמרתי לו, "אני אוהבת רק אותך, תהיה בטוח." הוספתי מסמיקה.
הוא חייך גם הוא, כאשר הוא מסמיק, קמנו משם והלכנו לכיוון חדרנו, מחובקים.
וכשהגענו, התנשקנו.
דיברנו יותר זה אל זו, לא רצינו להיות רק בני זוג, אלא גם חברים הכי טובים, כמו נייל ורינת למשל.
ואז, הוא התחיל לשיר לי את השיר "Born to be somebody" של תירס.
אני מניחה שתירס ופופקורן שמעו אותו מהבריכה, כי הם עצרו את השחייה והביטו לכיוון חדרנו.
את הפזמון צרחנו חזק.
"נולדתי להיות מישהו! ושום דבר לעולם לא הולך לעצור בעדי!" שרנו מלאי שמחה.
מי האמין שיום יבוא, ואשיר עם החבר שלי (הארי!) שיר של תירס (ג'סטין ביבר!).
השיר הזה הרגיש כל כך מתאים עכשיו…
הימים עברו מהר, קיבלנו המון משימות משונות שהיה עלינו לשרוד בהן, והיינו צריכים לגרום לצופים בבית לרצות להצביע לנו.
לא רק לוואן דירקשן, גם לתירס.
אז סלנה וג'סטין לא חזרו להיות ביחד, אבל הם בהחלט נשארו ידידים.
ודמי? טוב, לה כבר אין סיכוי עם נייל, נייל ורינת כל כך קשורים שזה מתחיל להפחיד אותי…
פופקורן ותירס? זה נשמע כמו שפת קודים… אבל לשניהם הולך דיי טוב… היה להם ריב אחד… או שניים… או שלושה…
זה לא ממש ריב, אתן לכם דוגמה.
ג'סטין היה טיפה שיכור אז הוא רקד עם סלנה, קורן כעסה עליו על כך (היא צודקת, תירס!) ואמרה לו שהיא לא מאמינה שהוא בוגד בה ככה, ואז הוא אמר לה שהוא סתם היה שיכור ושהוא אוהב רק אותה, ולא את סלנה.
אז קורן סלחה לו והם התנשקו.
זה נקרא ריב???
בכל אופן, הארי ולואי מצחיקים, הם הורגים אותי כשהם ביחד.
המשחק הגיע לסיומו, בערך.
נשארו שתי להקות ושני זמרים.
להקות:
וואן דירקשן.
ד'ה וונטד.
זמרים:
ג'סטין ביבר (תירס!).
ליידי גאגא.