חיים בהוליווד – פרק 12 – האם בכל זאת נצא לדייט כפול?

הייתי בדילמה נוראה… לנשק אותו או לא לנשק, זאת השאלה.
"ואתה ידעת מזה…" אמרתי כועסת.
"אני מספר לך את האמת, את רוצה לפסול את הקבוצה שלך?" הוא שאל אותי בשקט.
"תכין את השפתיים שלך…" אמרתי לו והתנשקנו.
אני אפילו לא רוצה לפרט את מה שהרגשתי באותן השניות.
אבל זה לא היה כל כך נורא… כי ג'סטין ממש מתוק… מה אני אומרת?!
לאחר הנשיקה ההיא המצלמה התרחקה מאיתנו והלכה "לתפוס" את הקורבן הבא.
ישבתי שם נבוכה ומסמיקה, "הארי לא יסלח לי על זה…" סיננתי מכווצת את ידיי לאגרופים ותוחבת אותם בכיסאי.
ג'סטין הביט בי ותפס בידי, "הוא יכעס רק עליי… אל תדאגי." אמר.
"ההפקה המטופשת הזו… אתה לא מבין ג'סטין? המשחק הזה בא רק כדיי לצור שמועות וסכסוכים!" ניסיתי להסביר לו.
הוא עצם את עיניו, "אם זו המטרה האמיתית של המשחק, אז מצליח להם לא רע…" מלמל.
"ל… למה אתה מתכוון?" שאלתי אותו.
הוא השפיל את מבטו מטה, "את יודעת למה הם בחרו דווקא בשנינו?" הוא שאל אותי והפנה את פניו לכיווני.
"כי אתה שברת את שיא הצפיות ביוטיוב אולי?" אמרתי לו מרימה גבה.
הוא חייך, "גם… אבל הסיבה השנייה היא קצת בגללי… זוכרת שנישקתי אותך?" שאל.
"איך אפשר לשכוח…" מלמלתי.
הוא גיחך, "ההפקה יודעת שאת והארי במערכת יחסים, אז הקטע שעשיתי לך הוא שיא הרייטינג… המעריצות שלי הולכות לפחלץ אותך… זה היה במסדרון – ובמסדרון יש מצלמות." סיפר לי ג'סטין.
"טא-טא-דא – הרסתי לעצמי את החיים… לא, רגע, אתה הרסת לי את החיים!" אמרתי לו בכעס.
"אוי תירגעי, בפנים את שמחה ששוב יצא לנו להתנשק, ומי יודע מתי יצא לנו שוב?" הוא אמר זאת כדי לעצבן אותי.
ואז חשבתי על משהו, "ג'סטין, אתה לא נראה מוטרד, אתה נראה דיי שמח… אנחנו לא חברים אבל יצא לך לנשק אותי פעמיים, וחוץ מזה, למה סיפרת לי שאם לא אנשק אותך אכשיל את קבוצתי, יכולת לנצח!" אמרתי לו.
הוא שתק ונשען על כיסאו.
"ג'סטין!" קראתי בשמו.
הוא לא ענה.
בטח חושב על איזה תשובה להמציא…
הבטתי בו מחכה לתשובה, הוא הפנה את ראשו לכיוון השני ופנה אל איזה נערה מהקהל, "היי חמודה!" אמר לה, "רוצה חתימה ותמונה ביחד?".
תפסתי לו את השיער ומשכתי בו עד שפרצופו היה מול שלי, בלי התחמקויות.
"למה סיפרת לי את היתרון שלך עליי?" שאלתי אותו.
הוא השתחרר ממני בעודו אומר: "מעצבנת אחת! הרסת לי את התסרוקת…".
פרעתי את שיערו עוד יותר.
"את מביכה אותי…" הוא אמר נבוך.
"אפסיק כשתענה לי." אמתי לו ותפסתי בצווארון חולצתו.
הוא הסמיק מעט, "מלי, אנשים מסתכלים עלינו… זה מביך… תעזבי אותי." הוא אמר מנסה להשתחרר ממני.
שחררתי אותו, "תענה לי ואסדר לך את השיער הזה שלך." אמרתי לו.
"את לא יכולה להכריח אותי לענות לך." הוא אמר משלב את ידיו.
האמת? השיער שלו לא נראה כל כך גרוע, דווקא יפה לו שיער טיפה פרוע…
אבל הייתי חייבת לעשות משהו כדי לשכנע אותו לספר לי למה הוא עזר לי.
צחקתי בעודי אומרת: "איך אתה נראה… כאילו יצאת מהג'ונגל!".
הוא הסמיק במבוכה, "למה את עושה לי את זה?" שאל בתמימות.
"למה אתה לא עונה לי?" שאלתי.
הוא נשען על ידו, "בסך הכל רציתי לידע את הבחורה שאהבתי כדי שהיא לא תחשוב שניצלתי לרעה את היתרון שהיה לי, המשחק הזה כל כך מלוכלך ולא הוגן… וכשאני מנסה להיות ישר את מחזירה לי ברוע…" הוא אמר מהסס מעט.
"אתה צודק, אני כל כך מצטערת… רגע, אהבת? אותי?! אבל למה בעבר? עכשיו אתה כבר לא אוהב אותי?!" שאלתי מופתעת.
"נכנעתי… את לא סובלת אותי, לא מתחשק לך אפילו לשבת לידי… את צוחקת עליי, משפילה אותי, נכנעתי…" הוא הסביר.
לא היה לי מה לומר, המשפט ההוא שהוא אמר לי, היה הדבר האחרון שאמר לי במשך כל ה-"דייט".
חזרנו אל המלון, סיפרתי להארי את האמת, לא הייתי מסתירה ממנו את זה.
איך הוא הגיב? הוא קרב את ראשו אל פניי, במבט מטריד מעט…
"את אוהבת אותו?" שאל.
"לא, איכס!!!" אמרתי וחיבקתי את הארי.
הוא חייך, "טוב, אני סולח." אמר, "אבל שלא תעזי לעשות זאת שוב." הוסיף.
חייכתי, רינת התקרבה, "השיר בעברית מוכן," אמרה, "את חייבת לשמוע.".
"3,2,1…" אמר זאין והם התחילו, קוראים מתוך דף שבאנגלית כתוב תעתיק של מילים בעברית, וזה השיר:

ליאם – "ילדה, תפסיקי לשחק משחקים
את אומרת שאת אוהבת,
אבל זה מרגיש כמו שקרים…
שקרים… כן…"

הארי – "את רוצה אותי רק כדי,
להיות מרכז העניינים ו-
לא ארשה, לא אתן,
שזה יהיה על ח-ש-ב-ו-נ-י!".

כולם – "מי הבחור לפני שבוע?
האם אני מחליף? וזה לא קבוע?
מי את חושבת שאת,
אני לא שפוט… של אף אחד."

נייל – "את אומרת שיש בנינו משהו רציני,
המבטים והקריצות שלך… ואני,
פשוט נמס, מכל רגע,
שאני לצידך…"

זאין – "את גורמת לי לחשוב שזה אמיתי,
ושאת באמת בקטע שלי,
ואני מתרגש…
לאחוז בכף ידך…"

כולם – "אבל מי הבחור לפני שבוע?
האם אני מחליף? וזה לא קבוע?
מי את חושבת שאת,
אני לא שפוט…
מה את חושבת כשאת משקרת?
יום את אוהבת, יום נפרדת.
מותק, זה לא הולך להמשיך כך,
כי אני לא שפוט… של אף אחד."

לואי – "והשמועות עלינו מתפשטות,
אין מעצור לרכילויות,
את איתי רק כדי לקבל כותרות,
גדולות מודגשות ומשמעותיות!"

כולם – "מי הבחור לפני שבוע?
האם אני מחליף? וזה לא קבוע?
מי את חושבת שאת,
אני לא שפוט…
מה את חושבת כשאת משקרת?
יום את אוהבת, יום נפרדת.
מותק, זה לא הולך להמשיך כך,
כי אני לא שפוט… של אף אחד."

מחיתי כפיים בהתלהבות, "מדהים!" קראתי מאושרת, "עשית עבודה טובה עם הבנים בזמן שאני הייתי עם ה… ילד.".
כולם צחקו, "ועכשיו רינת, לדייט הכפול שלנו." הוספתי.
"ואני חושב שיש לי רעיון למקום מושלם…" אמר נייל מלקק את שפתיו.
ואז כולנו, הארי, ליאם, רינת, אני, זאין ולואי, אמרנו בו בזמן: "מסעדה.".
נייל הסמיק, "מה רע במסעדה?" הוא שאל בתמימות מתוקה שכזאתי, רינת חיבקה אותו, "אין שום דבר רע במסעדה, ואם נזלול, נזלול ביחד." כך אמרה לו.