החיים על פי עדן ** *פרק 1***. – שיניתי את השם

שלום לכולכן, זהו הסיפור החדש שלי אני מקווה שתיהנו ותגיבו (-:
נ.ב.- בפרק יהיה תיאורים אולי קצת הרבה או קצת מוגזמים של עושר אני מקווה שלא תתעבנו זה רק כדי להראות שהם היו עשירים מאוד מאוד מאוד.

"עוווווווווז, אתה מזיז אותי, דיי !! " צעקתי בעודי נהיית אדומה .
עוז צחק את צחוקו המשגע בנות, שחושף את שיניו המסודרות והלבנות פלאים בלי שיצטרך גשר או הלבנה כלשהי לעומתי, שהייתי צריכה להסתובב עם גשר חצי שנה משנתי בכיתה ח' אבל שיניי עכשיו לבנות וישרות , "טוב , טוב תרגעי אז תלמדי לא לשים לק באוטו " הוא המשיך לחייך.
"מה אני יעשה שההורים שלנו "אמרתי בהדגשה רבה שהורי ישמעו את שתי המילים האחרונות "צעקו שאני יצא כבר מהבית ולא הספקתי לשים לק רק ביד אחת "
"מה לעשות שהמובילים של הדברים כבר מיהרו לצאת, ואנחנו צריכים להגיע ביחד לבית החדש "
"אווף , טוב טוב" אמרתי בעצבנות והמשכתי למרוח לק על האצבע האחרונה שנשארה לי בלי לק .
סיימתי למרוח ושמתי את הלק בתא שיש על הכיסא של הנהג מאחור.
—–
כמו שהבנתם או שלא כי לא אמרתי ….
אני עדן ועוז הוא אחי התאום , אנחנו תאומים זהים ברוב הדברים.
לי יש שיער חום בהיר עם גוונים שטנים מהשמש ארוך וחלק, ולעוז יש שיער חום בהיר גם כן ויש לו גלח.
לשנינו יש עיניים אפורות ירוקות שנוטות יותר לאפור ורוב האנשים אומרים שזה צבע נדיר של עיניים.
אני לא רזה ולא שמנה אני באמצע, ואני אוהבת ככה , אני ועוז באותו גובה שהוא ממוצע לגילנו – אנחנו עכשיו בכיתה ט' .
היה לנו חיים קצת משעשעים חיינו עד כיתה ו' בעיר אשדוד בישראל ,לאחר מכן עקב העבודה של אבא שלי עברנו לארצות הברית וגרנו במיאמי ,לאחר שגרנו שם שנה עם המון חוויות אינסופיות וטיולים שחופשות בארצות הברית עברנו שוב לישראל אך לחיפה ואז עכשיו אנחנו עולים לכיתה ט' ואנחנו חוזרים שוב לאשדוד לעיר שגרנו בה .
אפשר להגיד שאנחנו עשירים החברים שהיו לי בחיפה היו כולם עשירים ממש כי היינו בבית ספר פרטי ותמיד אמרו לי שאנחנו הכי עשירים בבית ספר הזה אבל יחסית לעשירים אנחנו ממש לא מפונקים גם אם זה נראה ,אנחנו הכי נעזור ולא נתנשא – לפחות אני .
אני ואחי מסתדרים רוב הזמן – תלוי מתי – הוא מאוד דאגן כמו אבא שני בדאגה שלו אולי זה בגלל שאנחנו האחים היחידים במשפחה ואין לנו עוד אחים אז הוא דואג לי מאוד, נגיד שאני יוצאת הוא מתקשר לפחות 10 פעמים ורק שאני מגיעה הביתה הוא רגוע, אבל אפשר להגיד שזה לפעמים מעיק קצת.
—–(חפרתי חחחח זה רק להסברה)——

אחרי נסיעה של שעה וחצי בכביש 6 הגענו לאשדוד ונזכרתי בחלק מהזיכרונות הכיפים שהיו לי פה… הגענו לבית שהיה ליד עוד מלא מלא וילות שהיו שמסביב יצאנו מהאוטו המפואר ראינו בן אדם עומד בפתח הדלת עם מפתחות בידו ,התקדמנו אני עוז אבא ואמא שלי לכיוונו של האיש כשהשער הגדול פתוח לרווחה .
"שלום לכם משפחת מרציאנו וברוכה הבא לוילה הכי גדולה פה באשדוד בערך " חייך והמשיך " היי אני דניאל הרמשינג "ולחץ להורי את היד " בואו אני יראה לכם את הבית .
לא הקשבתי למילה מדבריו אני הייתי המומה ממה שראיתי הבית היה גדול -ענקי אפשר להגיד מסביבו היה דשא ועציצים יפה של פרחים וכל מיני גמדים ופרפרים שקישטו .
" עדן, ימעופפת זוזי כבר נכנסים לבית " התעוררתי ממחשבותי ונכנסתי לבית והוא היה פשוט מדהים ביופיו …..