חיים את החיים|פרק 1

"אני אוהב אותך, אני רוצה אותך!" זייף איתי.
"הוא זמר כל כך גרוע." לחשתי לעדי.
"את לא חושבת שזה חמוד?" היא שאלה במתיקות.
"מה חמוד?" שאלתי כלא מבינה.
"שמישהו כותב ומלחין לך שיר, וגם שר לך אותו!" הוא אמרה.
"זה שיר גרוע עם חרוזים בנאליים." המשכתי לקטר.
איתי המשיך לנגן ולזייף בקולי קולות.
"כואבות לי האוזניים." לחש אמיר.
"כולנו באותה סירה…" אמרה לו עדי.
"אני אוהב אותך, רוצה להיות איתך!" הוא המשיך לזייף.
"למי הוא שר את השיר הזה?" שאלתי אותם.
"הלוואי שהיינו יודעים." קרץ לי אמיר.
"אני אוהב אותך, אני לא שונא אותך!!!" צרח איתי.
"זהו?" שאל אמיר.
"כן, סיימתי. איך היה?" שאל איתי והניח את הגיטרה על רצפת החדר.
"מקסים…" שיקרתי.
"למי מיועד השיר?" שאלה עדי.
"לאף אחת…" הוא אמר והסמיק.
"לנועה שמואל?" שאל אמיר בחיוך.
"אה…" גמגמם איתי.
"איתיצ'י, אין לך במה להתבייש!" אמרה עדי בחיוך.
"כן, זה לנועה…" הוא הסמיק.
"זה מתוק מצדך!" קראתי אליו.
"איתיוש המושמושון סוף סוף מתאהב!" אמר אמיר בציניות וסטר לו.
"רוצים לשמוע עוד שיר?!" הוא שאל בחיוך.
"אה…אה…" גמגמנו.
איתי לא שאל והחל לשיר:
"אני אוהב אותך, את לא אוהבת אותי!!!" הוא ניגן וצרח בקולי קולות.
"והנה זה שוב מתחיל." אמרה עדי.
"בואי נאהב אחד את השני, וזה יהיה הדדי, בייבי!" הוא שר.
"זה כל כך קיטשי…" גלגל אמיר את עיניו.
"כפרה, אנחנו זוג משמיים כי אני אוהב אותך!!!" הוא צרח.
"תודה לאל זה נגמר…" אמר אמיר.
"למה היא לא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותה?!" הוא ילל.
"איך הסקת את המסקנה שהיא לא מעוניינת בך?" שאל אמיר.
"כי דרור שחורי נפרד ממנה ורצות שמועות שהיא עדיין אוהבת אותו." הוא התבכיין.
"רוצה שאני אדבר עם נועוש?" שאלתי אותו.
"את…את תעשי את זה בשבילי?" הוא שאל כלא מאמין.
"כן, אבל עוד שעה יש ארוחת ערב אז עופו מפה שניכם ותנו לנו להתארגן, נפגש בשבע ליד המעליות." אמרתי ומיהרתי לסלק אותם ונעלתי את הדלת.
"ללבוש את הטוניקה הכחולה או השחורה?" שאלתי את עדי.
"הכחולה יותר מתאימה לנעליים החדשות שקנית, כשהיינו בשופינג בדיזינגוף סנטר." אמרה עדי ונברה בתוך הארון, מחפשת אחר המסקרה שלה.
"את באמת הולכת לדבר עם נועה בשבילו?" שאלה אותי עדי.
"מה לא עושים בשביל חבר טוב…" אמרתי וגלגלתי את עיניי.
היא מצאה את המסקרה שלה והחלה להתאפר.
"את חושבת שיש לי סיכוי עם שחר?" היא שאלה.
"אני בטוחה בזה עדידי," אמרתי לה בחיוך. "מי לא יתאהב במישהי מקסימה כמוך?"
יצאנו באיחור של עשר דקות מהחדר, הבנים חיכו לנו ליד המעליות.
"שוב איחרתן, אתן תמיד מאחרות!" כעס איתי.
"בשעה הזאת יש עומס בחדר האוכל, אנחנו שוב נאכל בשולחן ליד שולחן המורים !" התלונן אמיר.
"מה הבעיה? נמאס לך לראות את המורה שלך לאנגלית אוכל עם הידיים?" שאלתי אותו בציניות.
"לא רק, אבל כשהוא אכל אתמול את השעועית עם הידיים זה באמת הגעיל אותי." הוא קיטר.
הגענו לחדר האוכל שהיה הומה בבני נוער רעבים שנהרו לעבר השולחנות הפנויים ושולחנות העמוסים בכל טוב.
"שיט, שוב אני עם הגב לדבורה!" לחש אמיר.
"אני חושב שזה מאוד נחמד שאתה יושב עם הגב למורה שלך לגאוגרפיה." אמר איתי ברשעות.
"במקום להתבכיין בואו נלך לקחת אוכל!" אמרה עדי והורתה לכולנו לקום מהשולחן.
"איכס, היום יש בורקסים עם תרד," אמר בכעס איתי "מה הבעיה לספק לנו בורקסים עם גבינה?" הוא התלונן.
"הנה נועה שמואל!" קרא לפתע אמיר.
איתי לא ידע כמה טעה כשהסתובב כדי לראות אותה…