'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 8

עמדתי בשקט בין כל הבנות,רפאל עמד מולנו בפנים הרציניות התמידיות שלו,נאנחתי בכבדות.
"אני רוצה לראות שיפור אצלכן היום,אצל כולכן" רפאל הביט בכולנו לרגע ועיניו נעצרו עליי,הזזתי את מבטי ממנו במהירות.אני לא יכולה להסתכל עליו בלי שהעצבים ישתלטו עליי.
"קדימה,תתמקמו במקומות" אמר וכולנו עשינו כדבריו,תפסתי את הרובה בחוזקה והרמתי אותו לכיוון המטרה.
"אש" צעק,רעש היריות נשמע מכל כיוון אפשרי.הרגשתי כזאת הקלה,הרגשה של שיחרור.
"יפה מאוד" אמר בחיוך קטן,כולן הסתכלו עליו בחיוך מרוצה והמשיכו לירות.
"שטרית תתעוררי" אמר בחדות,העברתי בו מבט קצר של שנאה והמשכתי.
פספסתי שוב ושוב את המטרה,הראש שלי היה במקום אחר ולא התרכזתי,
"שטרית" רפאל נעמד לידי והביט בי "את עושה את זה בכוונה?" שאל,הנדתי בראשי לשלילה
"לא המפקד" אמרתי במהירות "אני מנסה,קורה שלא מצליחים" הוספתי והוא גיחך בבוז
"אז כנראה שאת לא מנסה מספיק" אמר בחדות,
"תפסיקי להתפנק ותתחילי להתנהג כמו שחיילת קרבית מתנהגת" אמר, מסתכל עליי בכעס, וגורר את מבטי הזועם לעברו. בזאת הורדתי את הנשק ויצאתי מאיזור המטווחים.
"תעצרו,אני כבר חוזר" שמעתי את צעקתו מאחוריי אבל לא ייחסתי לזה חשיבות והגברתי את קצב הליכתי,
"שטרית לטובתך כדאי שתעצרי" קולו העבה נשמע וסובבתי את ראשי לשנייה,רואה אותו הולך אחריי.
התחלתי לרוץ מבלי לדעת אפילו לאן.כל מה שרציתי היה להתרחק ממנו.
"עכשיו הסתבכת" הוא תפס בידי בחוזקה,גורם לי לעצור.עמדתי עם גבי אליו ונשכתי את שפתיי התחתונות בזעם.
"את תשלמי על ההתנהגות הזאת" קולו העביר בי רעד מוזר,הסתובבתי לעברו באיטיות.לא היה אף אחד בסביבה ופחד החל להציף אותי.
"את תצטערי על היום שהכרת אותי" הרים את קולו,דמעות החלו להיאגר בעיניי ואיימו לפרוץ בכל רגע,
"תאמין לי שאני כבר מצטערת" צעקתי,הוא הידק את אחיזתו ואני התקפלתי בכאב
"שטרית" נשם לרגע "לעזאזל את מטריפה אותי" שיחרר לפתע צעקה שגרמה לי לקפץ במקומי בבהלה.
"אל תצעק עליי" כמעט ולחשתי,דמעות בוגדניות יצאו מעיניי ומיהרתי למחות אותם.
"עכשיו את בוכה?" שאל בבלבול והסתכל עליי בעיניו הירוקות שהתרככו מעט,
"למה?" שאלתי כמעט בלחש,הוא כיווץ את גבותיו והמשיך להסתכל עליי
"למה מה?" שאל ברכות,הסתכלתי עליו כמה שניות בשקט
"למה אתה עושה לי את זה?למה אתה שונא אותי?" שאלתי והתקרבתי אליו קצת
"את חושבת שאני שונא אותך?" שאל,שתקתי.
"אני לא שונא אותך" נאנח,חיוך נפרס על פניי מבלי לדעת אפילו למה ומיהרתי למחוק אותו.
"את מבינה שאת לא יכולה להתנהג איך שבא לך?" שאל,הנהנתי באיטיות.
"אבל אתה תמיד נגדי" אמרתי בשקט,הוא תפס בכתפי,גורם לי להרים את מבטי אליו
"אני לא נגדך,אני נגד ההתנהגות שלך" הסביר,
"את מוכנה עכשיו לחזור?הפסקתי את האימונים בגללך" חייך לרגע והתחיל להתקדם בחזרה למטווחים,חייכתי חיוך קטן והלכתי בעקבותיו.
*******************
"דיי" צחקקתי מעט ותפסתי בפניו של רוי שדיגדג אותי,מנשקת אותו נשיקה קטנה
"זאת דרך טובה לגרום לי להפסיק" חייך גורם לי לגלגל את עיניי,
"היי" מיקה התיישבה מולנו עם מגש מלא באוכל,הסתכלתי עליה בחיוך
"למה הלכת היום באמצע?" שאלה,רוי הסתכל עלינו בבלבול
"זה היה סתם,הייתי עצבנית" חייכתי חיוך סגור וסובבתי את מבטי לכיוון הכניסה של חדר האוכל,רפאל עמד שם עם המפקדת של רוי,שניהם צחקו.מבטי נתקע עליהם במשך כמה רגעים.
"מחר יום חמישי" מיקה אמרה,גורמת לי לסובב את מבטי בחזרה אליהם במהירות,
"חוזרים הבייתה" חייכה,רוי הסתכל עליי בעצב וליטף את שיערי בעדינות,
"תיהנו" מלמלתי,היא הסתכלה עליי במבט מתנצל
"סליחה,שכחתי" אמרה ותפסה בידי בעדינות,הנהנתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"אני לא מבין למה הוא השאיר אותך" רוי אמר,גיחכתי בזלזול
"בגלל מה שקרה.יצאת מזה בזול יש לך מזל" אמרתי.
"שטרית" רפאל נעמד ליד השולחן שלנו,גורר את מבטי
"אני צריך לדבר איתך לרגע,את יכולה לבוא איתי?" שאל,הנהנתי וקמתי ממקומי,הולכת אחריו למשרדו.
"תיכנסי" מלמל ופתח את הדלת,נכנסתי והתיישבתי על הכיסא שמולו בשקט.
"מה קרה המפקד?" שאלתי,הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות
"אני מוכן לוותר לך" אמר,הסתכלתי עליו בכיווץ גבות
"את לא תישארי שבת" הסביר,גורר את חיוכי
"באמת?" שאלתי בהתלהבות,הוא חייך והנהן
"אבל יש תנאי" אמר,נאנחתי והסתכלתי עליו בשאלה,מחכה שידבר.
"את תצאי ביום שישי אחרי שתסיימי תורנות" אמר,הנהנתי במהירות,מודה לו
"תודה המפקד" חייכתי,עיניו הירוקות הביטו בי וגרמו לצמרמורת מוזרה לעבור בגופי,
"את משוחררת" אמר,הודתי לו פעם נוספת ויצאתי ממשרדו.מחייכת לעצמי.