'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 7

נ.מ של אוצר
"שימו לב,היום האימון יהיה קצת שונה" רפאל אמר,מקמט מעט את מצחו.
עמדנו כולנו,גם בנים וגם בנות בצורה מסודרת של ח',מקשיבים לו בשקט.
"היום אנחנו נבדוק את זמני הריצה שלכם" הסביר "אנחנו מצפים ממכם לתוצאות טובות,מכולכם" הוסיף,מסתכל על כולנו במשך כמה רגעים.
"קדימה..צאו" צעק וכולם החלו לרוץ במהירות,השמש הייתה חזקה ולא ריחמה עלינו לרגע.
"מתעייפת?" רוי שאל בחיוך ציני,הסתכלתי עליו לשנייה וחייכתי
"נראה לי שאתה מתעייף" אמרתי בחיוך,הוא צחק מעט.
"קדימה,תגבירו קצב" רפאל צעק,התחלתי להגביר את הקצב.כל פעם קצת יותר.
בשני הסיבובים האחרונים הגברתי את הקצב עד כדי כך שאיבדתי תחושה ברגליים.
"תעצרו" צעק,כולם התחילו להאט עד שלבסוף נעצרו,מתנשמים בכבדות.
"בתור התחלה,כל הכבוד לכולכם על המאמץ" חייך לרגע
"אנחנו יודעים שזה קשה לרוץ בחום הזה ובכל זאת עמדתם בזה מצויין ורובכם עם תוצאות מעולות" הסתכל עלינו,
"תלכו תשתו מים,תנוחו.אתם משוחררים" אמר.
נשכבתי על האדמה בחוסר כוחות,לא יכולתי לזוז.
"קחי" מיקה התיישבה לידי והביאה לי מימייה מלאה במים קרים.
"תודה" חייכתי חיוך קטן ושתיתי מהמים בתאווה,
"אני וריצות לא חברים טובים" מיקה נאנחה בייאוש,צחקתי
"אל תתלונני,את רצת מעולה" אמרתי והיא הסתכלה עליי בהרמת גבה
"אני הייתי בין האחרונים" אמרה גורמת לי לגלגל את עיניי.
רפאל עמד לא רחוק מאיתנו,מדבר עם המפקדת של רוי.הסתכלתי על שניהם במשך כמה רגעים.
"אשכנזי" הוא התחיל להתקדם אלינו,הזדקפתי במקומי והסתכלתי עליו בשקט.מיקה נעמדה
"כל הכבוד לך" חייך חיוך סגור והכניס את ידיו לכיסים,הוא לא הסתכל לעברי אפילו לשנייה
"תודה המפקד" מיקה חייכה והוא הלך,הסתכלתי על דמותו המתרחקת בזעם.אידיוט.
*****************
התיישבתי על אחד הספסלים הפנויים שהיו בכבדות,נאנחת.יום מעייף.
"אוצר" רוי התיישב לידי,הסתכלתי עליו לרגע ולאחר מכן סובבתי את מבטי למקום אחר,
"חיפשתי אותך" התקרב אליי וליטף את שיערי באיטיות,צמרמורת עברה בגופי
"רוי" לחשתי והתרחקתי ממנו,הוא הסתכל עליי בבלבול
"מה קרה?" שאל,הסתכלתי עליו במבט מתנצל,
"אני לא יכולה" אמרתי בשקט,הוא חייך לרגע ואז התקרב אליי
"את לא רוצה?" שאל,שתקתי.בולעת את רוקי בכבדות
"את מרגישה אליי משהו?" שאל ותפס בפניי,הנהנתי
"אז שום דבר אחר לא חשוב" אמר ובזאת הצמיד את שפתיו אל שפתיי.
התנתקתי ממנו אחרי כמה שניות,מחייכת חיוך קטן
"את מדהימה" אמר ונגע בפניי,היינו צמודים וזה גרם לי לרעוד מעט,
"את בסדר?" שאל,הסתכלתי עליו והנהנתי במהירות,הוא חייך ונשק לשפתיי נשיקה קצרה.
"אני צריך ללכת" מלמל,גורר את מבטי השואל.
"יש לי שיחה עם המפקדת שלי" הסביר ונאנח בייאוש.הוא קם מהספסל והתקדם לכיוון המבנה.
ראיתי את רפאל מתקדם לעבר משרדו,קמתי במהירות מהספסל והלכתי אחריו.
"מה הקטע שלך?" נכנסתי בפראות לתוך המשרד,הוא העביר בי מבט קצר,
"שטרית,קרה משהו?" שאל באדישות ולא הרים את מבטו לעברי,זה הטריף אותי.
"אתה מתעלם ממני?" שאלתי בגיחוך,הרגשתי את גופי בוער מבפנים מרוב זעם.
"יש לי המון עבודה,את מוכנה ללכת?" חייך ברוגע,דפקתי על שולחנו בעצבים
"חתיכת אידיוט" צעקתי,גוררת את מבטו.הוא הסתכל עליי במבט כל כך כועס
"תקשיבי לי טוב עכשיו חתיכת ילדה מפונקת" אמר בחדות וקם מכיסאו,
"תתחילי לקלוט שזה צבא ואני המפקד שלך ולא חבר מהשכונה.את תתייחסי אליי כראוי ואם לא את תשלמי על זה ביוקר" הרים את קולו,גורם לי להשתתק.
"עכשיו אם לא אכפת לך יש לי דברים לעשות" סימן לי עם ידו לצאת.הסתכלתי עליו כמה שניות ולבסוף יצאתי.
אני שונאת אותו!