'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 5

"אש"רפאל צעק וכולנו החלנו לירות,חלק מהבנות הצליחו יותר וחלק פחות.
"תתעוררו" הביט בנו בפנים כועסות מעט "קדימה..אש" צעק,
יריתי שוב ושוב,כבר לא היו לי כוחות ובקושי הצלחתי להחזיק את הנשק שפתאום הרגיש כל כך כבד,
"שיטרית קדימה" רפאל הסתכל עליי ברצינות וסימן לי בידו להמשיך לירות.
"תעצרו" צעק לפתע,כל הבנות עצרו והורידו את הנשק,מסתכלות עליו בבלבול
"תתעוררו,תפסיקו לפחד מהרובה ותתחילו להתרכז ולכוון למרכז" אמר ונעמד לידינו,לוקח את אחד הרובים
"תתרכזו עכשיו כולכן" אמר ונעמד מול המטרה,יורה בדיוק במרכז.כולן הסתכלו עליו בחיוך מוקסם גורמות לי לגלגל את עיניי.
"אני רוצה שתתחילו ליישם" אמר והחזיר את הרובה למקומו "זהו להיום,אתן משוחררות" הוסיף,
"שיטרית חכי" אמר,הסתובבתי בשקט והבטתי בו בשאלה,הוא התקרב אליי
"עובר עלייך משהו?לא פגעת אפילו פעם אחת" אמר במבט מעט מודאג,הנדתי בראשי לשלילה
"אני בסדר המפקד" אמרתי,הוא הסתכל עליי בחוסר אמון,נאנחתי מעט
"את לא נראית כל כך טוב,אולי תלכי למרפאה" אמר,חייכתי חיוך סגור
"אני באמת בסדר המפקד,פשוט יום לא משהו" אמרתי והוא הנהן.נותרתי לעמוד מולו,הבטתי בו במבט בוחן.
"את משוחררת" אמר,גורם לי להוריד את מבטי ממנו במהירות.התקדמתי לכיוון המגורים.
*************************************
כולם נכנסו לכיתת התדרוך בשקט,מתיישבים ומחכים למפקד היחידה.
רוי נכנס לכיתה בהתנשפות והתיישב לידי,הסתכלתי עליו בבלבול
"מה קרה לך?" שאלתי,הוא חייך חיוך עצבני והעביר את ידו בשיערו
"המפקדת שלי נתנה לי לאסוף פחיות בשמש" הסביר,צחקקתי מעט והוא הסתכל עליי בחיוך קטן,
"יש לך חיוך מדהים" אמר לפתע,לחיי החלו להצבע בצבע ורדרד ומיהרתי להסיט את מבטי ממנו.
רפאל נכנס לכיתה,בוחן כל אחד ואחת מאיתנו בפנים רציניות במשך שניות ספורות ולבסוף פצה את פיו
"בעוד כמה רגעים יכנס לכאן מפקד היחידה,אני לא רוצה לשמוע ציוץ מאף אחד" אמר בחדות
"מי שרק יוציא מילה מפיו ויקטע את המפקד יענש" הסתכל עלינו במבט מעט מאיים.
הדלת נפתחה באיטיות וחייל יחסית מבוגר נכנס לכיתה,את מדיו עיטרו סמלים רבים ומרשימים.כנראה שהוא המפקד.
שיערו השחור היה מגולח ועיניו השחורות הביטו בכולנו במבט בוחן.
"שלום לכולם" קולו היה עבה ומעט צרוד גורם לצמרמורת לחלוף בגופי,
"קודם כל אני רוצה לאחל לכולכם בהצלחה במהלך השירות" המשיך.
ידו של רוי תפסה בצידי מותניי מה שגרם לי לקפץ מעט במקומי ולו לגחך.הסתכלתי עליו בחיוך סגור וסימנתי לו עם ידי שיפסיק,
"…לקחתם על עצמכם אחריות גדולה ואני מקווה שתעמדו בה" המפקד המשיך לדבר ואני הפנתי את מבטי אליו בחזרה בעניין.
ראיתי מזווית העין את רוי מסתכל עליי שחיוך על שפתיו,הסמקתי שוב והוא הבחין בכך
"את מסמיקה" גיחך,הנדתי בראשי לשלילה,
"אני לא" לחשתי במהירות,הוא עשה פרצוף לא מאמין
"תודי שכן" אמר ואני הסתכלתי עליו,מגלגלת את עיניי ומנידה בראשי לשלילה שוב.
הוא החל לדגדג אותי ואני זזתי במקומי,מצחקקת בשקט.המפקד נעמד מולנו עם מבט כועס בעיניו,
הבטתי בו,משתתקת וכך גם רוי.
"מה השם שלך?" שאל כעבור כמה שניות בהם הביט בי
"אוצר שיטרית המפקד" אמרתי בשקט והוא הנהן לרגע,
"אני לא אוהב שמפריעים לי" אמר במבט קר,קפאתי במקומי
"צאי החוצה" אמר לפתע,הסתכלתי עליו בהלם,
"א..אבל.." התחלתי לדבר אך הוא קטע אותי במהירות,מסמן לי עם ידו לצאת,
קמתי ממקומי באיטיות,יוצאת מן הכיתה.עמדתי מחוץ לכיתה במשך כמה דקות.
"שיטרית" רפאל יצא עם מבט זועם מהכיתה,בלעתי את רוקי בקושי רב והבטתי בעיניו הירוקות ששידרו לעברי אש.
"אני מוכרח להגיד שיש לך הרבה אומץ,אף אחד לא מעז לקטוע את מפקד היחידה בכזאת גסות" אמר,
"אני לא עשיתי שום דבר" אמרתי בהתגוננות,הוא גיחך בזלזול
"את צחקת לו מול הפנים" אמר בחדות,השתתקתי.
"תהיי בטוחה שאת הולכת להיענש בחומרה" אמר והרים לעברי אצבע מאיימת,הבטתי בו בעלבון והרגשתי איך כל גופי מתמלא זעם
"אז תעניש אותי" אמרתי במעט עצבים "זה לא מעניין אותי" הוספתי,הוא הופתע מעט אך לא הוריד את המבט הכועס מפניו.
"אני מציע לך לשקול מילים שיטרית" הרים את קולו,נחרתי בבוז והסתובבתי,מתקדמת לכיוון היציאה מהבניין.נמאס לי מהמקום הזה.
"שיטרית,תעצרי!" הוא צעק אך לא התייחסתי והמשכתי ללכת "תעצרי,זאת פקודה!" שמעתי את צעדיו מאחוריי,נעצרתי,נושכת את שפתיי.
"את הולכת להסתבך על ההתנהגות שלך" איים "אני לא חבר שלך,אני המפקד שלך ואת לא תתנהגי איך שבא לך" הוסיף והתקרב לעברי,
"תורנות מטבח כל הלילה" אמר אחרי מספר שניות שעמדנו בשקט "כדאי לך שעד מחר בבוקר המקום יראה מבריק" הוסיף והחל ללכת מן המקום.
נותרתי במקומי מביטה בו מתרחק בזעם.