'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 40

נ.מ של אוצר
ישבתי לצידו של רפאל בחדר ההמתנה,מזיזה את רגליי בחוסר שקט ומביטה בשעון הקיר שהיה שם כל כמה שניות.
"תירגעי כבר" רפאל תפס בידי,גורם לי להעביר את מבטי לעברו
"אני רגועה" מלמלתי בקול רועד,הוא נענע בראשו ונאנח
"אלוהים,זה בסך הכל רופא" הוא אמר ברצינות והחזיק בפניי,
"תנשמי,הכל יהיה בסדר" הוא חייך חיוך קטן בכדיי להרגיע אותי,הנהנתי ונשקתי לשפתיו בקצרה.
"אוצר שטרית?" אדם מבוגר יחסית יצא מהחדר,עיניו הכחולות הקטנות הביטו בי והוא חייך חיוך קטן
קמתי ממקומי באיטיות והתקרבתי לעברו,רגליי רעדו והדבר היחיד שרצית באותו הרגע זה לברוח כמה שיותר מהר.
"תיכנסי" הוא אמר בקול רגוע,זז מעט ומותיר לי להיכנס לחדר,
"אז מה הבעיה?"הוא התיישב בכיסאו,העברתי את מבטי לרפאל שישב על ידי בשקט ונאנחתי
"אני לא יודעת..אני מרגישה מוזר" מלמלתי וקימטתי מעט את מצחי,
"בחיים לא הרגשתי ככה,זה ממש לא הגיוני" הוספתי,הוא הביט בי בשקט והנהן לאחר כמה שניות
"מה את מרגישה בדיוק?" הוא שאל,עצמתי את עיניי לרגע ונשמתי עמוקות
"אני מרגישה כאילו אני עומדת לקרוס בכל רגע,הכל כואב לי" אמרתי,
"אני חושב שהכי טוב יהיה לעשות בדיקת דם,אני רק ככה אוכל להבין מה קורה" הוא אמר והביט ברפאל שהנהן,
"לא צריך בדיקת דם" אמרתי במהירות וקמתי ממקומי,מרגישה בסחרחורת שתוקפת אותי
"תיזהרי" רפאל כרך את ידו סביב כתפי והושיב אותי בזהירות בחזרה בכיסא,
"יש לך הרבה סחרחורות?" הרופא שאל אותי,הנהנתי בראשי
"אנחנו נצטרך לעשות בדיקת דם,אני מבטיח לך שלא תרגישי כלום" הוא אמר ברוגע,גורם לי להירגע מעט.
"ומתיי יהיו לנו תשובות?" רפאל שאל,הוא הביט בו
"אני מאמין שעד מחר בבוקר כבר יהיו תשובות" הוא אמר וקם מכיסאו,לוקח את הציוד שלו מהדלפק ומתקדם לעברי,
"רק אל תזוזי,אני לא רוצה להכאיב לך" הוא אמר והתיישב על הכיסא מולי,מעביר חומר חיטוי על כתפי החשופה ומתחיל לקרב את המזרק לעברי באיטיות.
********
"תעצור בצד" מלמלתי והנחתי את ידי על פי,מביטה לעבר רפאל שמיהר לעצור את הרכב בצידי הכביש,
"זאת כבר הפעם השלישית" הוא נאנח בעייפות והניח את ידו על מצחו,
"אני לא יכולה עם זה" מלמלתי,מרגישה את הדמעות שמתחילות לרדת מעיניי
"הכל יהיה בסדר יפה שלי" הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה,מנשק את מצחי בחום
"אני מבטיח לך שלא משנה מה יהיה אני אשאר לידך" הוא תפס בפניי,גורם לי להביט בעיניו המהפנטות
"אני אוהבת אותך" חייכתי,הוא חייך ומחה את דמעותיי בעזרת אגודלו.
*********
התעוררתי לבוקר חדש,פוקחת את עיניי באיטיות
"בוקר טוב" מלמלתי והבטתי במיקה שישבה על מיטתה בשקט,היא הרימה את מבטה לעברי
"בוקר טוב" היא חייכה חיוך קטן ומיהרה למחוק אותו,גורמת לי לקמט את מצחי בבלבול
"הכל בסדר?" קמתי מהמיטה והתקדמתי לעברה בשקט,היא הנידה בראשה לשלילה
"הכל בסדר" היא חייכה חיוך מאולץ וקמה גם כן מהמיטה,מחבקת אותי
"תתארגני,אני בחדר אוכל" היא חייכה ומיהרה לצאת מהחדר.
התקדמתי לכיוון המקלחות,מרגישה בבחילה שלפתע תקפה אותי.
"שטרית" שמעתי את קולו של רפאל מאחוריי,נעצרתי במקומי,מסתובבת לעברו.
הוא הביט בי במבט מוזר,נשמתי עמוקות והתקרבתי אליו קצת
"מה?" מלמלתי בבלבול והנחתי את ידי על כתפו בעדינות,הוא נאנח ונענע בראשו
"בואי" הוא תפס בזרועי ומשך אותי לכיוון משרדו במהירות,
"תגיד לי מה קרה" הרמתי מעט את קולי,הרגשתי בלחץ שמתחיל להציף אותי.
"קיבלתי את התשובות של בדיקות הדם שלך" הוא אמר לאחר כמה רגעים של שקט מוחלט
"מה יש לי?תגיד לי" הבטתי בו במבט חודר,בולעת את רוקי בכבדות.
"את בהיריון" הוא מלמל ועצם את עיניו,נושם עמוקות
"מ…מה?".