'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 4

"בוקר טוב" רפאל נעמד בכניסה לחדר אוכל,הבטתי בו בשקט,נאנחת.אני שונאת את יום ראשון.
"היום אנחנו נעבור אימונים קצת שונים" אמר,גורר את מבטם המבולבל של כולם
"שימו לב,מהיום זה החבר הכי טוב שלכם" המשיך והרים בידו רובה,
"תכירו,זה רובה M-16.כולכם מחוייבים לקבל אותו ולשמור עליו" אמר,כולם חייכו בהתלהבות גורמים לי לגלגל את עיניי.אני לא חושבת שאנחנו צריכים את השטות הזאת.
"המפקד אנחנו היום לומדים לירות ברובה?" אחד החיילים התפרץ בהתלהבות,כולם השתתקו והביטו בו
"אתה לא מתפרץ לי לדברים בלי הסכמתי" אמר בחדות והחייל השתתק,
"ועכשיו בתקווה שלא יהיו עוד הפרעות,אני רוצה להמשיך" הסתכל על כולנו בעיניים בוחנות ולאחר מכן המשיך,
"אתם לא תירו ברובה כל כך מהר,קודם כל צריך ללמוד איך להשתמש בו ואת זה תתחילו מהיום.משוחררים" אמר והתקדם באיטיות לכיוון היציאה.
"אני צריכה ללכת" קמתי ממקומי,מיקה הביטה בי בשאלה.
"אני לוקחת את האישור יציאה" הסברתי והיא הנהנה בהבנה,
"אני אחזור בצהריים,את תסתדרי?" שאלתי,היא גלגלה את עיניה וחייכה
"זה בסדר,תלכי" אמרה וסימנה לי עם ידה ללכת,חייכתי חיוך קטן והתחלתי ללכת לכיוון משרדו של רפאל.
דפקתי על הדלת אבל אף אחד לא ענה,פתחתי אותה באיטיות ונכנסתי בשקט,המשרד היה ריק.
"שיטרית?" שמעתי את קולו מאחוריי,הסתובבתי
"המפקד..אני מצטערת שנכנסתי,חשבתי שאתה כאן" אמרתי בהתנצלות,הוא התקרב לעברי
"אני מניח שבאת לקחת את האישור יציאה שלך" אמר והנהנתי,הוא הוציא מאחת המגירות טופס וחתם עליו.
"אל תתעקבי,אני לא רוצה שתפסידי יותר מידיי" הביט בי ברצינות והביא לי את הטופס,
"אני לא אתעקב,תודה המפקד" הסתכלתי עליו בחיוך,מודה לו.

***********************************

נעצרתי בכניסה לבית העלמין,מסתכלת מסביב..זה המקום הכי מדכא שקיים.
"ילדה שלי" אמא התקדמה אליי,עיניה היו אדומות ונפוחות מבכי
"אמא" לחשתי,מחבקת אותה.הייתי זקוקה לחיבוק החם שלה כל כך,
"איפה אליאב?" כיווצתי את גבותיי בבלבול,היא תפסה בידי מושכת אותי לתוך בית העלמין בשקט.
"אוצר" אליאב הסתכל עליי בחצי חיוך וחיבק אותי בחוזקה,הבטתי בעיניו הבהירות שתמיד הזכירו לי את אבא,
"יפה שלי" הדמעות יצאו מעיניי,חייכתי חיוך קטן והתכופפתי מעט.הוא הדבר הכי טהור שקיים..כל כך תמים,כל כך יפה,כל כך..מלאך.
"התגעגעתי אלייך" אמר,שיערו השחור נפל מעט על עיניו התכולות.
"גם אני" מלמלתי בבכי והוא ניגב את דמעותיי בידו הקטנה.
הפנתי את מבטי לכיוון המצבה של אבא בשקט.בוהה בה במשך כמה רגעים.
דמיינתי את חיוכו התמידי,החיוך שהמיס את כולם.הנחתי את ידי על המצבה,התפרקתי.
כל הדמעות שנאגרו במשך השנה הנוראית הזאת יצאו,שוטפות את פניי במהירות.
אמא נגעה בפניי בעדינות,מסתכלת עליי בחיוך סגור.
"בואי" מלמלה בשקט,התחלנו להתקדם לעבר היציאה.
"את באה הבייתה?" שאלה והנדתי בראשי לשלילה,
"אני צריכה לחזור,אסור לי להתעקב יותר מידיי" אמרתי בהתנצלות והיא הנהנה,מחבקת אותי חיבוק ארוך וחם.
הסתכלתי על אליאב שעמד לידי בחיוך שחשף את גומותיו היפות וחיבקתי אותו
"אני אוהב אותך" אמר,גורם לחיוך לעלות על שפתיי
"אני יותר" מלמלתי ונשקתי לראשו.
***************************************