'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 34

נ.מ של אוצר
סגרתי את התיק הגדול והכבד,מניחה אותו על כתפיי ושולחת מבט קצר למיקה
"אני הולכת" מלמלתי,גוררת את מבטה שנראה מוטרד מעט
"מה קרה?" שאלתי בזהירות והתקרבתי לעברה באיטיות,מביטה בעיניה האפורות בדאגה,
"אני לא יודעת,אני מבולבלת" מלמלה וקברה את פניה בין שתי ידיה,
"תספרי לי" חייכתי חיוך קטן ותפסתי בידה,מחכה שתדבר
"רוי.." היא התחילה ולדבר ולאחר רגע התפרצה בבכי,
"מה הוא עשה?" שאלתי וכיווצתי את עיניי בבלבול,
"אני עומדת להשתגע" מלמלה בבכי,גוררת את חיוכי המבין
"יש לך רגשות אליו" מחיתי את דמעותיה וחיבקתי אותה בחום,
"אין ל..י" היא התנתקה מחיבוקי והניפה את ידה בביטול,
"את חושבת שאני אכעס?זאת הבעיה?" שאלתי,משלבת את ידיי ומביטה בה ברצינות
"זה לא זה" היא משכה באפה ונעמדה,
"הוא אידיוט" אמרה,גוררת את צחוקי
"כל הבנים כאלה" חייכתי,היא פערה את פיה בהפתעה ושלחה לעברי אצבע מאיימת
"המפקד יודע שזה מה שאת חושבת עליו?" שאלה בהתגרות וחייכה חיוך קטן,
"יש לי הרגשה שכן" אמרתי לה והיא גלגלה את עיניה,צוחקת
"את מרגישה יותר טוב?" שאלתי והיא הנהנה,מושכת אותי לחיבוק ארוך.
***
התקדמתי לכיוון משרדו של רפאל,מרגישה את הלחץ שגובר עם כל צעד וצעד ואת הלב שלי שעומד לצאת מחזי בכל רגע.
נעמדתי מול דלת משרדו בשקט,נושמת עמוקות ולאחר מכן פותחת אותה בזהירות,
"היי" חייכתי חיוך מבויש ונכנסתי פנימה,גוררת את מבטו של רפאל
"שטרית,הגעת" הוא חייך,חושף את הגומה היפה שאני כל כך אוהבת.
"כן" מלמלתי,עדיין עומדת במקומי ולא מתקרבת לעברו,הוא הביט בי בבלבול והניח את הניירת על שולחנו.
"את בסדר?" שאל והתקרב לעברי במהירות,תופס בכתפיי בעדינות
"אני קצת לחוצה" חייכתי חיוך קטן והבטתי בעיניו הירוקות שנראו מודאגות,
"אל תדאגי" מלמל ונשק לקודקוד ראשי בחום,גורם לצמרמורת לחלוף בכל גבי
"בואי" הוא אחז בתיקי הכבד וסימן לי לצאת.
יצאנו מהבסיס שכבר התרוקן כמעט לגמרי והתקדמנו למכוניתו בשקט,הבטתי בפניו והרגשתי איך הלחץ חוזר ועוטף אותי מחדש.
"תיכנסי" הוא חייך ופתח את הדלת,התיישבתי ליד מושב הנהג וסגרתי את הדלת באיטיות.
"תירגעי קצת,הכל בסדר" הוא הניח את ידו על רגלי וחייך חיוך מרגיע,
"אני מצטערת" מלמלתי בהתנצלות,משחררת אנחה קלה מפי ומעבירה את מבטי לעבר החלון.
************
נ.מ של רפאל
החנתי את הרכב ליד ביתי והעברתי את מבטי לשטרית שנרדמה,גורמת לחיוך לעלות על שפתיי.
תפסתי בגופה בעדינות והתקדמתי לכיוון הבית באיטיות,מפחד להעיר אותה,
"כמה שאת יפה" מלמלתי,מביט על פניה שנראו כל כך רגועות וגרמו לליבי להחסיר פעימה,
הנחתי אותה בזהירות על מיטתי והזזתי את שיערה אל מאחורי אוזניה,
"מה אני יעשה איתך?" נאנחתי בעייפות והתרוממתי,מתקדם לעבר הדלת בשקט.
***
ישבתי בחדר העבודה שלי,מנסה לסיים עם כל הניירת כמה שיותר מהר.אלוהים,זה מרגיש כמו נצח!
"רפאל" שמעתי את קולה של שטרית,קמתי ממקומי במהירות והתקדמתי לכיוון חדרי
היא הביטה בי בשקט ולאחר כמה שניות קמה מהמיטה וכרכה את ידיה סביב מותניי בחום,
"אני מצטערת אם הפרעתי לך" מלמלה והניחה את ראשה על חזי,
"את לא הפרעת לי" חייכתי חיוך קטן,היא התנתקה ממני באיטיות והביטה עמוק בעיניי,גורמת לצמרמורת לחלוף בגופי.
בחיים שלי לא הרגשתי ככה עם אף אחת,היא גורמת לכל כולי לרעוד רק ממבטה.
"לקח לי כמה שניות לעכל שאני כאן" היא חייכה לפתע והביטה בי בשעשוע,גורמת לי לגלגל את עיניי
התיישבתי על מיטתי בנוחיות,היא התקרבה אליי בחיוך קטן ונשקה לשפתיי ברכות
"אני שמחה להיות כאן" אמרה,גוררת את חיוכי
"אני שמח שאת כאן" אמרתי בכנות ותפסתי בפניה בעדינות,מצמיד אותה אליי.