'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 21

שכבתי במיטה המתקפלת והלא נוחה,חושך שרר באוהל וכולן ישנו,חוץ ממני.לא הצלחתי להירדם,הרגשתי מן מועקה מוזרה שלא הפסיקה.
יצאתי החוצה ללילה הקריר והאפל,מתיישבת על אחד מהספסלים הבודדים בשקט.
הרגשתי איך הדמעות מתחילות להציף את עיניי ללא סיבה,ההרגשה הזאת הטריפה אותי ופחדתי כל כך.
"שטרית" שמעתי את קולו של רפאל מאחוריי ומיהרתי למחוא את דמעותיי,
"למה את לא ישנה?" התיישב לידי וריחו הנעים עטף את כל כולי,גורם לי לעצום את עיניי לרגע.
"אני לא מצליחה" מלמלתי,הוא הביט בי במבט מודאג ותפס בכתפיי
"את בסדר?" שאל ברכות,הסתכלתי על עיניו שנראו לפתע שחורות בחושך ששרר והנהנתי באיטיות,
"למה אתה ער?" שאלתי,הוא נאנח בכבדות
"מאותה סיבה" אמר בקול צרוד מעט,גורם לצמרמורת לחלוף בגבי
"אתה מכיר את ההרגשה הזאת שמשהו רע עומד לקרות?" שאלתי בשקט,הוא הסתכל עליי בבלבול וקימט את מצחו
"את מרגישה ככה?" שאל וסובב את כל גופו לעברי,
"אני מרגישה מועקה נוראית" הודתי,הדמעות החלו לצאת מעיניי פעם נוספת ללא סיבה.
"אני לא יודעת מה זה" אמרתי בקול רועד והנחתי את ראשי על רגליי המקופלות,
"ההרגשה הזאת תעבור,אל תדאגי" תפס בפניי וגרם לי להביט היישר בפניו,הוא הגבר הכי יפה עלי אדמות.
"אל תבכי" מלמל ומחה את דמעותיי בעזרת אגודלו,מחייך את חיוכו שתמיד גורם לי להירגע
"את כל כך יפה" אמר כמעט בלחש,גורם לחיוך קטן לעלות על שפתיי,
"אני מתנהגת כמו תינוקת" גיחכתי ומשכתי באפי,הוא צחק מעט והניד בראשו לשלילה
"את מדהימה" חייך,מזיז את קצוות השיער שנפלו על פניי
"תודה" מלמלתי,היינו צמודים אחד לשנייה והרגשתי את נשימותיו החמות על שפתיי,
"על מה?" לחש בקולו הצרוד שאני כל כך אוהבת,
"אני מרגישה יותר טוב בזכותך" חייכתי,הוא נשך את שפתו התחתונה ותפס במותניי,מקרב אותי לעברו.
"אי אפשר" מלמלתי בעצב אך הוא לא התרחק ממני,עיניו חדרו לעצמותיי וגרמו לי כמעט להתמוטט.
בזאת שפתינו נצמדו בתשוקה עזה,מסרבות להתנתק.נישקתי אותו בחוזקה ובלהט שלא הכרתי קודם,בחיים שלי לא רציתי מישהו ככה.
"רפאל" לחשתי,שנינו התשמנו בכבדות,חסרי אוויר.
"א..אני רוצה אותך" מלמלתי קרוב לפניו,מלטפת את פניו ברכות
"גם אני,אין לך מושג כמה" לחש,רועד מעט ממגעי
"אני מצטער" אמר לפתע והתרחק ממני,הבטתי בו בשקט כמה שניות,
"אין לך על מה" חייכתי והתקרבתי אליו שוב אך הוא מיהר לקום ממקומו,גורם לי להביט בו בבלבול
"מה קרה?" שאלתי וקמתי גם אני,הוא סובב את מבטו ממני
"אני לא יכול להיות לידך בלי להיסחף" נאנח בכבדות,
"מה רע בזה?" חייכתי חיוך סגור והמשכתי להביט בו,
"מה שרע בזה הוא שאני המפקד שלך" הרים את קולו והעביר את מבטו אליי בחזרה,השתתקתי,בולעת את רוקי.
"הבנתי" מלמלתי והתחלתי להתקדם לכיוון האוהל במהירות.
אין לי כוחות לזה יותר!
*****************
יום שישי הגיע,כולם כבר מכינים את הדברים שלהם לקראת היציאה הבייתה.
התקדמתי לכיוון רחבת הבסיס למסדר בוקר עם התיק הגדול והכבד שהונח על כתפיי,
"היי" חייכתי ונעמדתי ליד מיקה שנראתה כאילו עומדת להירדם בכל רגע,
"איך שאני מגיעה הביתה אני נכנסת למיטה" מלמלה ושיחררה פיהוק מפיה,גורמת לי לגלגל את עיניי.
"חשבתי היום בערב לצאת" אמרתי,היא פתחה את עיניה בהפתעה וחייכה אליי חיוך רחב
"את?" שאלה,נאנחתי בכבדות והנהנתי
"לא ידעתי שאת טיפוס כזה" אמרה והזיזה מעט את השיערות שנפלו על עיניה,
"אני לא אבל כל אחד צריך את זה לפעמים" אמרתי,ראיתי מזווית העין את רפאל מתקרב ומיהרתי להזדקף במקומי.
"בוקר טוב לכם" נעמד מול כל החיילים,מסתכל עלינו לרגע ובודק שכולם כאן
"אתם מכירים את הכללים אני לא חושב שצריך להסביר לכם שוב" שילב את ידיו בפנים רציניות,
"שתהיה שבת שלום ותיזהרו לעשות שטויות" הרים את קולו,נאנחתי בייאוש והזזתי את מבטי ממנו.
"…אתם משוחררים" אמר לבסוף,הרחבה החלה להתרוקן במהירות וכולם התקדמו לכיוון היציאה.
"שטרית חכי שנייה" שמעתי את קולו,נעצרתי במקומי והסתובבתי לעברו
"אני יכול לקחת אותך" אמר,הסתכלתי עליו ומיהרתי להניד בראשי לשלילה,
"תודה המפקד אבל אני מעדיפה לנסוע באוטובוס" אמרתי וסידרתי את התיק מעט,
"איך שאת רוצה" אמר ומיהר ללכת.נותרתי לעמוד במקומי במשך כמה רגעים,מביטה בדמותו המתרחקת.