'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 19

נ.מ של אוצר
שפתיו של רפאל נישקו אותי בתשוקה ובחוזק שלא הכרתי,הרגשתי כאילו אני עומדת לקרוס תחתיו.הוא פשוט שיגע אותי.
התנתקתי ממנו לאחר כמה רגעים והבטתי בו,מתנשפת מעט מחוסר אויר.
"מספיק עם זה" מלמלתי ועקפתי אותו אך הוא תפס במותניי מאחור,גופו היה צמוד לגבי ורגליי רעדו.
"את עדיין חושבת שאני משקר?" הוא לחש לאוזניי,גורם לצמרמורות לחלוף בגופי.
"ת..עזוב אותי" נשמתי עמוקות,מנסה להשתחרר.הוא היה צמוד אליי והרגשתי את נשימותיו החמות על עורפי.
"תשתחרר ממני,בשביל מה אתה עושה את זה?" התעצבנתי,הוא שיחרר את גופי והביט בי בבלבול.
"אתה כל פעם משנה את דעתך,אני לא בובה שלך" הרמתי את קולי,
"אל תרימי עליי את הקול" הזהיר,גיחכתי מעט ויצאתי מהכיתה במהירות,מתקדמת לכיוון המגורים.
"תעצרי מיד" שמעתי את צעקתו מאחוריי והגברתי את קצב הליכתי.
"לא סיימתי לדבר איתך" הוא נעצר מולי,מביט בעיניי בעצבים.
"אין לנו על מה לדבר!" הבטתי בעיניו הירוקות שנראו כל כך כועסות,גורמות לי להירתע מעט.
"את פשוט משגעת אותי..אלוהים" העביר את ידיו בשיערו והתקרב אליי,
"נמאס לי מהמצב הזה" מלמלתי והתרחקתי ממנו עד שהרגשתי את גבי נצמד לקיר,
"בחיים שלי לא קרה לי דבר כזה עם אף חיילת שלי" אמר,
"בוא פשוט נשכח מהטעות הזאת" אמרתי בפנים רציניות ובטוחות אך מבפנים נשרפתי.
"את חושבת שזאת טעות?" שאל ונצמד אליי,מקמט את מצחו.הנהנתי בהיסוס
"אני מבינה שהעבודה שלך חשובה לך" אמרתי בכנות והשפלתי את ראשי לריצפה.
"תסתכלי עליי" פקד אך לא הרמתי את מבטי אליו.הוא נאנח בייאוש ותפס בפניי בעדינות,גורם לי להסתכל עליו.
"אני לא רוצה להכניס אותך לזה,את תיפגעי" אמר במבט רך,גורם לי להקשיב לו בשקט.
"אם מישהו יגלה על כל זה אני מפסיד יותר,יעיפו אותי" אמר בכאב,הבטתי בו במבט מבין והנהנתי.
"אף אחד לא יגלה,אני לא יעשה שום דבר שיפגע בך" חייכתי חיוך קטן וליטפתי את פניו ברכות.
"אל תעשי את זה" לחש ועצם את עיניו,לוקח נשימה עמוקה.
"אני מצטערת" אמרתי בשקט ועקפתי אותו,הולכת.
****************
כולם נעמדו ברחבת הבסיס בצורת ח' מסודרת,מביטים ברפאל ולירון שעמדו מולנו והסבירו לנו על סדר היום.
"את מרגישה יותר טוב?" מיקה לחשה בדאגה,הבטתי בה בחיוך מרגיע והנהנתי.
"אל תדאגי" אמרתי והיא חייכה חיוך רחב,מחבקת אותי לרגע ובודקת שאף אחד לא רואה.
"..שני האוטובוסים מחולקים,אלה שבראשון נבחנים היום ואלה שבשני נבחנים מחר" לירון הסבירה,גוררת את מבטי.
רפאל הוציא את דף השמות מכיסו והחל להקריא את שמותיהם של אלה שבאוטובוס הראשון,למזלי לא הייתי ביניהם.
"כל מי שלא קראתי,תעלו לאוטובוס השני" אמר והחל להתקדם לכיוונו שכולנו בעקבותיו.
עליתי בשקט לאוטובוס,מחפשת בעיניי מקום פנוי ומתיישבת בו.
"אני עייפה" מיקה מלמלה והתיישבה לידי,צחקתי מעט וגלגלתי את עיניי.
"מה חדש?" שאלתי בחיוך והיא הסתכלה עליי צוחקת גם היא.
"אני שמחה שרק מחר אנחנו נבחנות" אמרה,הנהנתי בהסכמה והשענתי את גבי על המשענת של הכיסא.
"שטרית איך את מרגישה?" רפאל נעמד לידינו במבט מודאג,עיניו חדרו לתוך עיניי הדבש שלי וגרמו ללחיי לבעור.
"אני בסדר גמור המפקד" חייכתי חיוך קטן והוא הנהן באיטיות,חוזר למקומו.
**************
ירדנו מהאוטובוס לשטחים אחרי נסיעה של כמה שעות מעייפות.
כל הקבוצה שלנו הסתדרה בשורה מכיוון שאנחנו מעט חיילים וזה לא מספיק לצורת ח'.
"שימו לב,יש לכם שעה חופשית כדיי להתארגן ולאכול" רפאל נעמד מולנו בפנים רציניות,
"בערב תגיעו לכאן,אני רוצה שנחזור על כל האימונים" הרים את קולו,
"אני ברור?" צעק,
"כן המפקד" כולם החזירו בצעקה עבה,מזדקפים במקומם.
"משוחררים" חייך בסיפוק וכולם החלו ללכת.
"שטרית חכי רק רגע" שמעתי את קולו מאחוריי ומיהרתי להסתובב לעברו,
"אל תבואי לאימונים בערב,את עוד חלשה ואני רוצה שתנוחי" אמר בטון סמכותי,גורם לרעד לחלוף בגופי.הוא דואג לי?
"המפקד אני יכולה להשתתף באימונים" אמרתי בחיוך מרגיע אך הוא לא שינה את הבעתו הרצינית,
"את שותה את הכדורים שקיבלת?" שאל לפתע,השתתקתי ובלעתי את רוקי בכבדות,לבסוף הנדתי בראשי לשלילה.
"תתחילי לקבל אחריות על עצמך,את לא ילדה" הרים את קולו,
"אני מצטערת" מלמלתי,הוא נאנח בייאוש והסתכל עליי
"אם תשתי כדור תוכלי להשתתף באימונים" אמר לאחר כמה שניות והסתובב,נעלם מהמקום.