'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 16

פתחתי את עיניי בקושי רב, ממצמצת מספר פעמים. הסתכלתי על החדר הלא מוכר והתרוממתי מעט מהמיטה. הבנתי לאחר כמה שניות שאני בבית חולים.
"התעוררת" מיקה נכנסה במהירות לחדר וחיבקה אותי. הראש שלי כאב בטירוף ובקושי הצלחתי לזוז.
"למה אני פה?" שאלתי בשקט והסתכלתי עליה,
"את התייבשת, נתנו לך עירוי" אמרה והתיישבה על ידי
"מתי אני יוצאת מכאן?" שאלתי,
"עדיין לא אמרו לנו" משכה בכתפה והביטה בי,
"איפה רוי? הוא לא בא?" קימטתי את מצחי מעט, היא נאנחה בייאוש
"לא יודעת, אני לא מצליחה להשיג אותו" מלמלה, נאנחתי בעייפות ולאחר מכן הנהנתי בהבנה.
"אני שמחה שאת בסדר" תפסה בכתפיי בעדינות, גוררת את חיוכי.
"ילדה שלי" שמעתי את קולה של אמי, היא התקדמה לעברנו במבט מודאג
"הדאגת אותי כל כך" קולה רעד ודמעות עמדו בעיניה, חיבקתי אותה בחוזקה, נותנת לעצמי להתפרק גם כן.
"אני צריכה לחזור לבסיס, כבר מאוחר" מיקה כיחכחה בגרונה ונעמדה, מחייכת לעברנו
"תהיי זהירה" אמא שלי חייכה אליה ומיקה הנהנה במהירות, מסתכלת עלינו בחיוך סגור ולאחר מכן יוצאת.
"את בסדר? את צריכה משהו?" אמא שאלה במהירות, הנדתי בראשי לשלילה והסתכלתי עליה, מגחכת מעט.
היא החלה ללטף את שיערי בעדינות ,גורמת לצמרמורות נעימות לחלוף בגופי.
"בחיים שלך אל תעשי את זה יותר" אמא אמרה, הנהנתי בשקט וחייכתי אליה.
"את יודעת? אליאב כבר שבוע מבקש ממני להגיד לך שתחזרי" אמרה לפתע והמשיכה ללטף את שיערי,
"הוא מתגעגע אלייך" הוסיפה, גוררת את מבטי
"גם אני" לחשתי, מחייכת חיוך קטן. נשארנו ככה עוד כמה זמן עד שהיא קמה ממקומה באיטיות.
"אני צריכה ללכת קטנה שלי. תנוחי" אמרה בחיוך חם ונשקה למצחי, הנהנתי,
"ביי אמא" אמרתי בשקט והיא החלה להתקדם לכיוון היציאה, שולחת לעברי מבט אחרון. נאנחתי בעייפות וסידרתי את הכרית הלא נוחה, מנסה להירדם.
**********
הערב ירד, שכבתי בחדר בשעמום והבטתי בחלון שהוסתר מעט על ידי הוילונות חסרי הצבע.
שמעתי את הדלת נפתחת ומיהרתי לעצום את עיניי בתקווה שזה ימנע מהאחות לבוא פעם נוספת ולבדוק את העירוי.
יד חמימה נגעה בראשי וגרמה לי לרעוד לרגע, וריח גברי מוכר עטף אותי.
"שטרית" שמעתי את קולו של רפאל, רציתי להסתובב אליו אבל קפאתי במקומי, נשימתי נעתקה.
"אני מצטער כל כך" קולו היה צרוד מעט וגרם לליבי להלום בטירוף
"אבל את פשוט משגעת אותי..לעזאזל איתך" מלמל
"אני לא יודע מה אני אעשה איתך.." אמר והזיז את ידו ממני באיטיות. הסתובבתי בשקט, מביטה בעיניו וגורמת לו לזוז אחורה בבהלה.
"את ערה?" שאל, משתעל לרגע ומתרחק. התיישבתי על המיטה בחיוך סגור והנהנתי
"איך את מרגישה?" שאל וחזר להסתכל עליי
"יותר טוב..מתי אני יוצאת מכאן?" שאלתי,
"את צריכה לעשות כמה בדיקות ואני מאמין שמחר כבר תשתחררי" הסביר. שקט שרר בחדר במשך כמה דקות.
"אני מצטערת" אמרתי לפתע, שוברת את השתיקה המעיקה הזאת
"אני באמת הגזמתי" הוספתי והשפלתי את מבטי לרגע,
"לא רק את, אני לא התנהגתי בהתאם לגיל שלי" אמר במבט מתנצל,
"אני השתגעתי כל כך אחרי שהעזת לנשק אותי" הסביר, הסתכלתי עליו בשקט
"אני לא אוהב שמשחקים בי" הוסיף לאחר כמה שניות. גיחכתי בזלזול ונענעתי בראשי כלא מאמינה,
"אתה עדיין חושב שאני שיחקתי בך?" שאלתי, הוא הסתכל עליי ברצינות, גורם לי להיאנח בכבדות.
"אני רציתי לנשק אותך..לא יודעת, נראת כל כך אנושי ופגיע פתאום וזה פשוט קרה.." אמרתי כמעט בלחש ונעמדתי על הריצפה הקרה, מתקרבת אליו.
"אני מצטערת אם זה הפריע לך" הוספתי,
"זה לא הפריע לי, זאת בדיוק הבעיה" אמר לפתע, גורר את מבטי המופתע
"זה דבר אסור, אני יודע את זה. אם מישהו היה מגלה על זה כל הקריירה שלי הייתה הולכת" אמר בקולו העבה שגרם לי לרעידות משונות בגוף.
"אף אחד לא יגלה" לחשתי, ריחו שיגע אותי ולא יכולתי להתרחק ממנו, לא רציתי להתרחק ממנו.
בזאת נעמדתי על קצות אצבעותיי, תופסת בפניו ומצמידה את שפתיי אל שפתיו ברכות, מנשקת אותו נשיקות קטנות.
"מספיק עם זה" לחש בקושי, מתנתק ממני
"את מבינה שאת חיילת שלי? את מבינה שזה טירוף?" שאל בזעזוע והסתובב עם גבו אליי,
"אני מבינה שכל זה לא מעניין אותי" חייכתי חיוך קטן ונגעתי בכתפו
"אני יודעת שאני מרגישה כאן משהו מוזר כשאתה קרוב אליי" נגעתי בחזי וסובבתי אותו לעברי בחזרה.
עיניו נלכדו עליי ולאחר מכן על שפתיי, בזאת הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי בחוזקה, גורם לי להיכנע לשפתיו.
זה הרגיש לי כל כך נכון.