'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 15

ישבתי מול מפקד היחידה בשקט, מקשיבה לדבריו בחוסר עניין.
"..הפרת פקודה זה דבר רציני וזאת לא הפעם היחידה" אמר והסתכל עליי בכעס, בלעתי את רוקי בכבדות והמשכתי להביט בו בשקט.
"יש לך מזל שרפאל הוא המפקד שלך.. אחרת היית יושבת בכלא צבאי כבר מזמן" אמר בקול גבוה ועבה,
"מה העונש שלי המפקד?" שאלתי בזהירות, מפחדת מהתשובה.
"תורנות מטבח שבוע שלם ואת לא יוצאת השבת ותאמיני לי שאת צריכה להודות למפקד שלך" אמר וקם מהכיסא, הנהנתי בהבנה והבטתי בו בשקט.
"את משוחררת" אמר ובזאת קמתי ממקומי ויצאתי מהמשרד במהירות, רואה את רפאל עומד ליד הדלת, כשגבו שעון על הקיר.
בחנתי אותו במבטי וחייכתי חיוך סגור, מרגישה איך כל הכעס ממקודם נעלם כלא היה.
"המפקד..תודה על הכל" הודתי לו והסתכלתי עליו בחיוך.
הוא הסתכל עליי לרגע במבט אדיש ולאחר מכן נכנס למשרדו, מתעלם מדבריי לחלוטין. נותרתי לעמוד במקומי במשך כמה רגעים, מביטה בדלת שנסגרה בבלבול.
"היי" נכנסתי לחדר בעייפות, מיקה קפצה עליי במהירות ועטפה את גופי בחיבוק חם.
"סוף סוף חזרת" חייכה והתנתקה ממני, מושיבה אותי על המיטה
"מה קרה?" שאלה, חייכתי לרגע והסתכלתי על עיניה שהביטו בי בקוצר רוח,
"תורנות מטבח במשך שבוע שלם ואני נשארת שבת" אמרתי והיא נאנחה בהקלה, מחייכת גם היא
"אני צריכה ללכת" קמתי, לוקחת את הנעליים שהיו מתחת למיטה. היא קימטה את מצחה בבלבול
"את מתחילה מהיום?" שאלה, הנהנתי באיטיות ויצאתי, מתקדמת לכיוון המטבח.
****************************
עמדתי במטווחים עם כל שאר הבנות, מסתכלת על רפאל שלא העביר מבט לעברי אפילו פעם אחת.
"שבוע הבא אנחנו יוצאים ליומיים בשטחים" אמר בקול גבוה שגרר את מבטן של כולן,
"במהלך היומיים האלה אתן תעברו מבחנים על כל מה שלמדתן עד עכשיו בפני מפקד היחידה" אמר.
"תיתנו את כל מה שיש לכן, יש רק הזדמנות אחת" קימט מעט את מצחו,
"ועכשיו תעמדו במקומות שלכן" הוסיף וכולנו עשינו כדבריו. עמדתי מול המטרה, ידיי החזיקו בנשק בחוזקה.
"אש!" צעק, התחלתי לירות במהירות, מוציאה את כל התסכול והזעם שנאגרו בתוכי מאז שהגעתי למקום הזה. כל כך מכאיב לי היחס שלו אליי ואין לי מושג למה.
"תמשיכו" צעק והסתכל על העמידה של כל אחת ואחת מאיתנו.
"תעצרו" צעק לאחר זמן מה, גורם לנו להוריד את הנשק ולהעביר את כל המבטים לעברו.
"אימון יפה, זה משמח אותי לראות את השיפור שלכן" חייך לרגע והעביר מבט חטוף בכולן, נאנחתי בייאוש והזזתי את מבטי ממנו.
"אתן משוחררות" אמר, יצאתי מאזור המטווחים והתקדמתי לכיוון המטבח, נכנסת אליו בעייפות.
"שטרית" רפאל נכנס למטבח, מסתכל עליי במבט מופתע
"מה את עושה פה?" שאל ונשען על השולחן הקטן, המשכתי לסדר את המדפים מבלי להסתכל עליו.
"יש לי תורנות מטבח" אמרתי בקצרה,
"התורנות שלך היא בערב" אמר בקול עבה, נאנחתי
"לא אמורה להיות בעיה עם זה שאני אסיים אותה מעכשיו" אמרתי באדישות
"את תצטרכי לחזור שוב בערב" אמר, גורר את מבטי הכועס.
"אתה בכוונה מחפש אותי על קטנות?" התעצבנתי והתקרבתי לעברו, הוא חייך ברוגע
"את קצת פרנואידית" אמר, כל הזעם חזר להציף אותי..הוא פשוט משגע אותי!
"אתה מוכן לשחרר ממני?" צעקתי, הוא הסתכל עליי בכעס
"את פשוט לא לומדת נכון? את ממשיכה לעשות מה שבא לך" הרים את קולו, השתתקתי.
הראש שלי התחיל לכאוב והרגשתי שהכל סביבי מסתובב, תפסתי בשולחן במהירות בכדיי לא ליפול
"שטרית את בסדר?" רפאל התקרב אליי ותפס בזרועי, מייצב אותי במקומי
"תעזוב אותי" מלמלתי והשתחררתי מידיו. הרגליים שלי החלו לכאוב ונהיה לי קשה יותר ויותר להחזיק את גופי מליפול.
"בואי עכשיו למרפאה" תפס בידי שוב והחל למשוך אותי לכיוון היציאה, אך עצרתי אותו
"אני בסדר" אמרתי והעלתי חיוך מאולץ על פניי, מנסה לשכנע אותו ללא הצלחה.
"את בקושי עומדת על הרגליים" אמר, הסתכלתי עליו בקושי, מכווצת את עיניי
"מה אכפת לך?" כמעט לחשתי וחזרתי להחזיק בשולחן. אני חושבת שהתייבשתי.
ואז הכל סביב נהפך לשחור וגופי התמוטט על הריצפה בחוסר כוחות.