'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 13

נ.מ של אוצר

ישבתי במשרדו של רפאל בשקט, מביטה באדישות בעיניו הירוקות ששידרו לעברי אש.
"שטרית, אני באמת לא יודע מה לעשות איתך" נאנח בכבדות והעביר את ידו בשיערו,
"תגיד לי מה העונש שלי ונגמור עם זה" אמרתי בחוסר עניין, הוא הסתכל עליי כמה שניות במבט מעט מופתע,
"הפעם אני לא מתכוון לוותר לך, את תישפטי אצל מפקד היחידה" אמר בקול עבה, גורם לי לקום במהירות ממקומי,
"אני לא מאמינה" מלמלתי בגיחוך והתקדמתי לעברו, מביטה בו בזעם
"מה אתה רוצה ממני? מה?" התעצבנתי, כל גופי רעד מרוב עצבים
"אני רוצה שתקחי אחריות על המעשים שלך, את לא יכולה לעשות מה שבא לך" אמר ברוגע,
"כל זה בגלל שנישקתי אותך?" שאלתי, הוא הביט בי בשקט, בולע את רוקו.
"סיימנו כאן, את משוחררת" אמר לבסוף, מתעלם משאלתי. חייכתי חיוך ציני ונשארתי במקומי
"אני לא זזה מכאן" שילבתי את ידיי, ממשיכה לעמוד מולו
"אם את לא רוצה להחמיר את המצב שלך כדאי מאוד שתצאי" הרים את קולו,
"זה לא מעניין אותי!" הרמתי גם אני את קולי. בזאת הוא תפס בזרועי בחוזקה ומשך אותי לכיוון הדלת.
"תעזוב אותי" צעקתי, מנסה להשתחרר מידיו ללא הצלחה.
"אתה אידיוט!" צעקתי, גורמת לו להיעצר בחדות ולהסתובב לעברי, הוא קימט את מצחו לרגע
"איך קראת לי?" שאל בשקט והתקרב לעברי באיטיות. בלעתי את רוקי..אני חושבת שהגזמתי קצת.
"אידיוט" כמעט לחשתי, הרגשתי את אחיזתו שהתחזקה ועיוותתי את פניי בכאב.
"את תשלמי על הזלזול שלך, אני מבטיח לך" אמר ופתח את הדלת בחוזקה
"יום נעים שטרית" חייך חיוך מזוייף שהפחיד אותי וסימן לי בידו לצאת,
"אני שונאת אותך" סיננתי בשקט ויצאתי ממשרדו במהירות. נמאס לי!
**********************
נעמדתי מול דלת חדרו של רוי ודפקתי עליה מספר פעמים. הוא פתח את הדלת בשקט, מביט בי בבלבול
"היי" חייכתי חיוך קטן, הוא הסתכל לכיוון המסדרון, בודק שאין אף אחד ולאחר מכן מסמן לי להיכנס.
"מה את עושה פה? קרה לך משהו?" עיניו הכחולות נראו מודאגות, הנדתי בראשי לשלילה וחיבקתי אותו.
"התגעגעתי אליך" חייכתי, תופסת בפניו ומושכת אותו לנשיקה ארוכה.
"גם אני" חייך וליטף את שיערי בעדינות, גורם לצמרמורת נעימה לחלוף בגופי. הוא מקסים.
"תודה שאתה כאן.." מלמלתי ונצמדתי אליו, מחייכת מעט.
"שיט!" מלמל והביט בשעונו לרגע, הסתכלתי עליו בבלבול, מתחילה להילחץ.
"אנחנו מאחרים לאימון" אמר בלחץ. שנינו יצאנו במהירות מהחדר, רצים לכיוון הרחבה.
כולם כבר עמדו שם מסודרים בצורת ח' גדולה. למזלנו רפאל ולירון עוד לא הגיעו.
"איפה היית?" מיקה שאלה לאחר שנעמדתי במקומי, לידה.
"שכחתי שיש אימון" הסברתי, מתנשפת בכבדות מהריצה.
"ערב טוב" לירון נעמדה מולנו, לבד. קימטתי את מצחי וחיפשתי בעיניי את רפאל.
"בלי הקדמות מיותרות, תתחלקו לזוגות של בן בת כרגיל ונתחיל באימונים" אמרה בקצרה וכולנו עשינו כדבריה.
"דיי" צחקקתי מעט כשרוי החל לדגדג אותי,
"בן חמו, משהו מצחיק?" לירון נעמדה לידינו, משלבת את ידיה.
"לא המפקדת" אמר, מתאפק שלא לחייך.
"אולי כדאי שנראה מה למדתם עד היום" חייכה חיוך סגור וחיכתה שנדגים לה.
"זה בסדר לירון, אני אטפל בשני אלה" רפאל התקדם אלינו לפתע, היא הסתכלה עליו
"חזרת מוקדם" אמרה, הסתכלתי על שניהם במבט בוחן בניסיון להבין על מה הם מדברים.
"כן, לא יכולתי להישאר שם יותר מידיי" הסביר, היא הנהנה בהבנה ולאחר מכן הלכה.
"נו קדימה, בואו נראה למה אתם מסוגלים" הסתכל עלינו.
רוי תפס בידיי וסובב אותי, כך שעמדתי עם גבי אליו ששתיי ידיי מוחזקות מאחור. בעטתי ברגלו בחוזקה, גורמת לו להתקפל לרגע ולתת לי הזדמנות להפיל אותו.
"את חזקה" מלמל בכאב ונגע ברגלו, צחקתי ותפסתי בידו בכדיי לעזור לו לקום.
"זה לא מה שהסברתי" רפאל אמר ברצינות,
"ובכל זאת הצלחתי" אמרתי אך הוא ביטל את דבריי בחדות,
"הצלחת? הדבר היחיד שהצלחת לעשות הוא להתעלם לגמרי ממה שמסבירים לך" גיחך בזלזול
"אתם תצטרכו להדגים את התרגילים שלמדתם מול המפקד שלכם ואז מה?" שאל, הסתכלתי עליו בשקט.
"אני מצטערת" אמרתי בשקט ומיהרתי להזיז את מבטי,
"אני אדגים לשניכם בפעם האחרונה" אמר באנחת ייאוש ותפס בידיי בחוזקה, מסובב אותי בקלות ומצמיד את גבי אליו. גופי רעד מעט וריחו הגברי עטף אותי. מה עובר עליי לעזאזל?
אני חושבת שאני משתגעת!