חייה של סופיה. פרק 1 (הסיפור חסר השם;)

היי ! קודם כל תודה על כל התגובות .. זה ממש שימח אותי .. תגיבו עכשיו עוד יותר .. ואני ממשיכה :)מקווה שתהנו . שבועוות שמח :))
אה ודרך אגב ! כל מי שלא קרא את ההקדמה אני מציעה לכם לקרוא אותה .. כי ככה תבינו יותר על הדמות .
************************************************************************************************
עליתי לאוטובוס ,הסתכלתי מסביב רוב המקומות היו תפוסים .. התקדמתי וראיתי את כריסטאן ,יושב ומפלרטט עם הנערה שעל ידו . נאנחתי , אני הרי מכירה אותו … הוא ישתמש בה ויזרוק אותה אחרי שבוע . עברתי הלאה וראיתי נערה ולידה מקום פנוי ..
"אכפת לך ?" שאלתי אותה והצבעתי על המקום .
"שבי" ענתה לי ביובש . והסתובבה לכיוון החלון , לא רציתי לדבר עם אף אחד אבל הרגשתי חובה להציג את עצמי : "קוראים לי סופיה " אמרתי והסתכלתי עלייה ..
"אנה .." אמרה היה לה שיער בצבע חום , ועניים כחולות עמוקות . הגובה שלה היה ממוצע ,והיה לה קעקוע על הכתף השמאלית.
הסתכלתי על עצמי במראת האוטובוס .שיער בלונדיני דליל וקצר . עניים בצבע חום , גם אני הייתי ממוצעת בגובהי , ובינונית במשקלי .
האוטובוס נעצר באמצע כפר קטן שרובו היה עצים . לפי משהבנתי מאנה ה"כפר" הזה , זו הפנימייה שלנו . ירדתי מהאוטובוס אחרונה ונגשתי לתא המטען .כולם כבר החלו ללכת ואנה נשארה לחכות לי .
"נו … את באה ? " נדנדה לי .
"כן ,הנה שנייה " אמרתי והורדתי את המזוודה . "רגע איפה כולם ?" אמרתי והסתכלת סביב .
"כבר יצאו לדרך . תמהרי אולי נתפוס אותם .." אמרה והחלה ללכת , ואני אחריה .
********************************************************************************
"חשבתי שבחיים לא נמצא את המקום הזה .." אמרתי לאנה.
"מצאנו אותו גם יחסית מהר " צחקה ..
"כן ממש מהר חצי שעה .." נאנחתי . "בטח כולם כבר הלכו.." אמרתי ונעצרנו על יד שער הפנימייה . היו שם שלושה בניינים : האמצעי הגדול ביותר בצבע אפור . לשמאלו בניין בצבע כחול ,ניחשתי שהיה זה בניין המגורים של הבנים . ומצדו הימיני של הבניין האפור , בניין בצבע ורוד – אדמדם . של הבנות . ומסביב היו מפוזרים בניינים קטנים , בעלי קומה אחת .
"אחרתן ! " לפתע נשמע כל צרוד במקצת , והשער נפתח . בשער עמדה אישה עם שיער מאפיר , רזה, בעל פנים חמורות סבר . " אנחנו בפנימיית אלדרמן לא סובלים איחורים ! " היא נזפה בי ובאנה ."אנו נדון על עונשיכם מאוחר יותר ." אמרה ופנתה לרשימה שבידיה . "שם " נבחה עליי.
"סופיה דאפ " עניתי והסתכלתי עמוק לתוך עיניה השחורות .היא זזה במקצת ונתנה לי לעבור . "חדר מספר 567" .הושיטה לי מפתח חלוד בצבע נחושת ואחר כך המשיכה לאנה . "חדר מספר 568" אמרה . את דף ההוראות תקחו בכניסה לפנימייה , ותמהרו תאמינו לי שאינכן רוצות לאחר לארוחת הערב .."
אני ואנה עלינו לקומה מספר 2 . שם נכנסתי לחדרי והיא לחדרה.
קירות החדר היו צבועים בצבע לילך עדין .הייתה שם מיטה אחת בלבד , הסקתי שאני בחדר לבד . שולחן כתיבה . כיסא , ועל התקרה היה מותקן רמקול . "הם השתגעו " מילמתי לעצמי .
התקרבתי אל החלון , הוילונות היו מבד גס בצבע שמנת . פתחתי את החלון ונדהמתי מהנוף . הכל היה ירוק כל כך , החלון שלי השקיף בדיוק אל מגרש הכדורסל . בו שיחקו מספר נערים בגילי .. אחד מהם משך את עיני הוא היה גבוה שרירי , שערו היה שטני,אך את עיניו לא יכולתי לראות . על חולצתו היה כתוב : 10 ומתחת "ראיין" . הוא היה כל כך יפה … היה בו יופי לא רגיל .. משהו מושלם כזה..
כשירדתי למגרש ראיתי אותו מקרוב העניים שלו היו בצבע חום .. והוא פשוט היממם אותי .. הם שיחקו בכדור עד שהוא פגע בראשי .. זרקתי את הכדור לראיין והוא חייך , ואמר תודה .
מילה שהרעידה את ליבי …