חייה של ג'סי! פרק 4

נכנסתי לתוך בניין בית הספר, כל התלמידים מתרוצצים. הולכים וחוזרים..
הבנאדם היחיד שרציתי לראות אלו היו החברות שלי. אני חייבת לספר להן.
ראיתי את שרלוט , אמה , אליסון , בו ומדיסון. הן עמדו בחבורה וציחקקו.
"זה עוד יקרה אני אומרת לכן" אמרה להן שרלוט.
"בוקר טוב" אמרתי להן.
כולן הסתובבו אליי ביחד וחייכו .
"היי" שרלוט ענתה ראשונה, עם אותו מבט..המבט שאני סובלת כבר שבועיים שלמים. מאז שאני מכירה וחברה של דין.
"אמ..אני,רק רציתי להגיד לכן שאני ודין נפרדנו" אמרתי להן במהירות.
הן הסתכלו עליי דיי בשוק.
"הייתי בטוחה שתחזיקו יותר" מלמלה מדיסון וגררה את שלל תגובותיהן של הבנות.
אבל הסתכלתי רק על שרלוט.
היא חייכה. חיוך מרוצה.
"אנחנו צריכות לעשות מסיבה" היא לפתע אמרה.
"היא נפרדה מחבר שלה, מה מסיבה?" שאלה אמה לא מבינה.
"את יודעת..מסיבת שיחרור, רווקה סוף סוף" אמרה בחיוך תחמני, היא רוצה את דין. והיא גם תשיג אותו.
אני מכירה את שרלוט כבר שנתיים, ואני מכירה אותה טוב מאוד.
היא אחת שכל מה שהיא רוצה היא תקבל..
היא כבר לקחה לאמה ובו את החברים שלהם..או יותר נכון האקסים, נכון לעכשיו.
אני זאת שהיא הייתה אומרת לה מה היא מתכוונת לעשות ואיך, בגלל זה אני גם יודעת שלא יהיה שווה להילחם. הרי היא תשיג את דין בסוף, וזה גם יקלקל בנינו את החברות. אז עדיף לוותר כבר מעכשיו.
"כ..כן, היא צודקת, זה גם..יעזור לי לשכוח אותו..אתן יודעות" נאלצתי להסכים עם שרלוט.
"רגע…את עדיין אוהבת אותו?" שאלה שרלוט בהרמת גבה ואפילו בזילזול.
"ל..לא, לא , ממש לא. למה ניראה לך. הרי נפרדנו.." אמרתי לה.
"מעולה, אז נפגשים היום בחדר שלך, אה..רגע..יש לך את השותפה המציקה הזאת , לא?" שאלה שרלוט.
"לא" עניתי.
"יופי" אמרה בחיוך אפילו לפני שהספקתי להסביר לה למה 'אין לי את השותפה המציקה שלי'.

הייתי בלחץ מטורף, עוד שעתיים הבנות צריכות להגיע וכלום לא מוכן.
הייתי באמצע להכין את הקצפת לשוקו החם שאנחנו תמיד שותות במסיבות פיג'מות שלנו, תוך כדי שאני בודקת אם יש את כל המצרכים של הפיצה.
הבנות מתות על הפיצה שלי, חוץ מזה זה מנהג קבוע שלנו .
דפיקה נשמעה בדלת, בבקשה שהן לא הקדימו…בשעתיים..
"כן" עניתי בלחץ והמשכתי לערבב במהירות את הקצפת.
לא שמתי לב אפילו שמישהו נכנס למטבח עד שידיו הגדולות של דין עטפו אותי מאחורה.
"דיי דין אין לי זמן לזה עכשיו" אמרתי והשתחררתי מידיו.
"מה את עושה?" הוא שאל צוחק והרים את אצבעו לכיוון פניי, מנגב את הקצפת מפי ומכניס לפיו.
"מממ..יצא לך טעים" הוא קרץ.
"דין אני לא יכולה עכשיו" נאנחתי וחזרתי לעיסוקיי.
"את צריכה עזרה?" שאל בחיוך.
"לא תודה" אמרתי לו בקרירות.
"היי, מה את עדיין כועסת עליי?" שאל צוחק ותפס במותניי.
"מה מצחיק אותך אידיוט?" שאלתי אותו וניסיתי להרחיק אותו ממני אבל זה לא ממש הלך…
"אידיוט?" הוא צחק אפילו יותר והצמיד אותי אליו.
"את מתה עליי" הוסיף. וחיוכו התרחב.
"מתה ממך" גיחכתי.
"הוו באמת?" שאל בחיוך מתגרה והצמיד אותי לשיש ואחריי שנייה גם הרים אותי עליו.
"דין" לא יכולתי להתאפק מלצחוק.
הוא חייך אליי, כמעט הגעתי לגובה הרם שלו כשישבתי על השיש הקשיח.
הוא הסתכל בעיניי ואני בעיניו.
תהיתי מה הוא באמת רוצה ממני, אני לא שווה כלום, לא יפה, לא חכמה, לא טובה בשום דבר…
והוא.. הילד הרע והבן של מנהל הפנימייה. זה עם השיער הבלונדיני הפרוע והעיניים הכחולות, גם הקוביות שכל אחת הייתה רוצה לגעת בהן.
זה הכולן אבל כולן בתיכון ובפנימייה רוצות ומריירות עליו כשהוא עובר לידן.
ולמה דווקא אני?
הוא ליטף את פניי בגב ידו וגרם לי לצמרמורת.
"ג'ס, אני באמת אוהב אותך" אמר בקולו המחוספס והגברי.
"דיי דין" אמרתי והרחקתי אותו ממני וירדתי מהשיש.
"נוו מה?" הוא אמר לא מבין ומעט כועס.
"דין , בוא נעזוב את זה פעם אחת. רצית לעזור לי.לא?" שאלתי.
הוא נאנח.
"טוב" אמר.
"קח תפתח את הקמח, צריך להכין פיצה" אמרתי לו והבאתי לו את חבילת הקמח.
"אוקיי" מלמל.
חזרתי לכיוון השיש.
"שיט" הוא אמר.
הסתובבתי אליו וראיתי שחצי מהקמח שהיה בחבילה על הרצפה.
"דיייןן" צרחתי עליו.
"אופס" הוא צחק.
"זה לא מצחיק" אמרתי לו בכעס.
"אוייש נו תצחקי קצת" הוא הכניס את ידו לתוך הקמח וזרק עליי קמח.
"דין!!" אמרתי לו בשוק וניסיתי לחטוף לו את הקמח.
"חהה" צחקתי בשעשוע שהצלחתי לחטוף לו סוף סוף ואז שפכתי עליו את כל הקמח שנשאר בחבילה.
"ג'סס" הוא אמר ובשנייה תפס אותי.
"לא לא לא" צחקתי כשהוא נענע את ראשו וכל הקמח התפזר עליי.
הוא סובב אותי אליו והסתכל לי בעיניים, שיפסיק בבקשה לעשות את זה!.
הוא הצמיד אותי אליו וגרם לי רק לרצות אותו יותר.
הוא חייך חיוך קטן ורכן אליי.
"היי ג'סי את צריכה עז…" נכנסה אמה לחדר בהפתעה , התרחקתי במהירות מדין המבולבל.
"א..אני מפריעה?" שאלה.
"לא" אמרתי.
"כן" דין אמר.
אמרנוו ביחד.
"הוא בדיוק הולך" חייכתי אליה חיוך מתנצל ומשכתי את דין לכיוון הדלת.
"כן..אני בדיוק הולך" הוא אמר קצת בכעס ויצא.
"הוא..הוא רק עזר לי להכין את..הפיצה" אמרתי לה בשקט.
היא צחקה.
"בגלל זה השיער שלכם כזה לבן?" שאלה בחיוך.
צחקתי. "סוג של"
"את עדיין אוהבת אותו?" שאלה פתאום.
"מה? לא, מה פתאום" אמרתי לה. רק זה מה שחסר לי. שהיא תגיד לשרלוט.
"אל תידאגי" היא חייכה.
"אני לא אספר לשרלוט" קרצה.
"אני לא יודעת מה אני מרגישה" הודתי.
היא צחקה.
"זה בסדר, את לא היחידה שאוהבת אותו, את יודעת.." אמרה.
גיחכתי.
"כן , זה דיי ברור..כולן רוצות אותו" אמרתי קצת במירמור.
"טוב עזבי את זה עכשיו.. בואי ננקה כאן ונזמין פיצה, פעם אחת נוותר לך על זה שלא הכנת אותה" אמרה בחיוך.
צחקתי קצת והתחלנו לנקות.