חייה של אמנדה- פרק 4

אני וליאם ישבנו על החוף ומיד ראיין הלך.
"אז היי" אמר לי וחייך.
"היי." עניתי בשקט.
"מה קורה?" שאל.
"הכול טוב ואיתך?" שאלתי.
כן, השיחה שלנו משעממת.
"בסדר." ענה.
"אמנדה!!!" צרחה אנה ברחבי החוף.
פתאום היא ראתה אותי עם ליאם ונהייתה נחמדה.
"היי ליאם! ואמנדה…" בקטע שאמרה 'אמנדה' החיוך נמחק לה מהפרצוף.
"היי" אמר ליאם וחייך אליה.
"רק…רק באתי לקרוא לאמנדה שתחזור לבית.." אמרה לו.
"אוקיי." אמר וקם.
"טוב, ביי" אמרתי לליאם וחיבקתי אותו.
"ביי" אמרה אנה לליאם ונשקה אותו בפה.
רגע…… היא נישקה אותו בפה?!?!
עיניי היו פעורות, יש לה כבר חבר!!!
ליאם היה מבולבל באותו רגע.
ואנה משכה אותי לכיוון הבית וקפצה בדילוגים מרוב אושר.
"אנה…" נשמע קול מאחורה.
הסתובבנו אני ואנה וראינו את ראיין, פניו היו עצובות.
פערתי את פי,
והיא חייכה.
"אני מצטערת, אבל אני אוהבת את ליאם." אמרה לראיין.
"את..נפרדת ממני?" שאל בשקט.
היא הנהנה, "יהיה בסדר." אמרה וטפחה על שכמו.
מיד היא הסתובבה לכיוון הבית ורצה.
"אני מצטערת." אמרתי לראיין,
לפחות לי יש לב!!
"זה בסדר…גם ככה לא ממש אהבתי אותה." ענה והשפיל את ראשו.
חייכתי אליו חיוך פיוס והלכתי גם אני לבית.
"אנה!!" צרחתי בכל הבית.
כולם הסתכלו עליי בפה פעור,
אבל לא שמתי לב אליהם, הייתי מאוד מרוגזת.
פסעתי במהירות לעבר חדרה של אנה.
"אנה!!" פתחתי את הדלת.
ראיתי אותה שוכבת על המיטהומדברת בטלפון עם חברה שלה.
חיוך גדול מאוד היה בפניה.
ואני דווקא כעסתי מאוד, כאילו שהיא לא הבינה שאני רוצה את ליאם!!
"אני עסוקה עכשיו, צאי סגרי את הדלת." אמרה בקלילות.
הייתי מאוד רותחת, היא תמיד מקבלת כל מה שהיא רוצה ואילו אני…..לא!!

-ההמשך יבוא… אם תרצו בכך-