חיוכים ועיניים

כשאת צוחקת עינייך היפות מתכווצות כדי לא לגנוב לחיוכך את ההצגה. לאחר ששלחתי לו תמונה שלי עם חיוך מלא שיניים הוא אמר שאנשים הרבה יותר יפים כשהם מחייכים. אני בטוחה שהוא פשוט התכוון לתת לי מחמאה ולומר לי שאני יפה ופשוט התבייש. הוא כל הזמן מחמיא לי על החיוך הרחב שלי. שאני מהפנטת. אותו ואת כל העולם. הוא גם אוהב להסתכל לי בעיניים ולהיזרק לעומק יער ירוק וחום ולא לצאת משם לעולם. הוא אוהב את כל החבילה כולה. עיניים, פה, אף, ואוזניים. הוא אוהב אבל הוא מפחד להודות בכך. הוא זורק הערות פה ושם, לפעמים מתגבר על עצמו ולא מתבייש. "את יפה". צמד המילים שאני הכי אוהבת לקבל ממנו. אני יודעת שאני לא כזאת יפה, ואני לא כזאת מושכת אבל הוא דואג לחזור ולומר לי, לתת לי תחושה שאני הכי יפה בעולם. ואם לא בעולם אז לפחות בשבילו אני הכי יפה. הוא אוהב את ההומור שלי. גם אם אני לא מצחיקה אותו- אני מצחיקה את עצמי ואז צוחקת מעצמי ומחייכת וזה מצחיק אותו. זה כיף לו. כשאני עצובה הוא דואג להצחיק אותי בחזרה. הוא יודע שהוא יכול לעשות את זה תוך שניה. ואז שוב אני מחייכת והוא אומר לי שאני יפה. והוא די עצוב שכשאני מחייכת העיניים שלי מתכווצות. כי הן כל כך יפות ולא יכול להסתכל עליהן. ומה שעניתי לו היה שכשאני צוחקת העיניים שלי מתכווצות כדי לא לגנוב לחיוך שלי את ההצגה.