חיבוק קטן, אהבה גדולה- פרק 8 (חלק א')

"אחי? נו? אתה בא היום? אחי? אופיר!" -"ממ? מה?" מלמל אופיר.
"אתה לא מקשיב לי! שאלתי אם אתה בא היום למשחק?" שאל יוני.
"אה… לא נראה לי…" אמר אופיר וחזר לחשוב על ליבי. ועל הדייט של אתמול.
"אחי מה איתך? מאז המשימה הזאתי של ההתנדבות אתה ממש בעולם אחר!" אמר יוני וטילטל את אופיר.
"יוני, אני מאוהב!" קרא אופיר ופרש את ידיו לצדדים, כמעט נופל מהכיסא.
"שש…" השתיק אותו יוני, והזכיר לו שהם בספרייה, "ומה עם קארין?" -"מה איתה?" שאל אופיר, "מה… גמרתם?" -"כן" -"למה אופיר?" שאל יוני.
"כי היא פשוט… רעה! מה שהיא עושה לבנות הלא מקובלות בכיתה. אתה רואה בעצמך! כולם רואים! פשוט לאף אחד לא זז השכל אפילו מילימטר, וגורם לו לחשוב טיפה על זה" הוא אמר, "אפילו המוח שלך כבר התנוון" צחק אופיר ודחף את הראש של יוני "איי" אמר יוני בדחף את אופיר.
"שששש….. כאן זו ספרייה, לא מגרש משחקים! אויש, תסיימו כבר וצאו!" זעפה הספרנית.
"שש…" אמר יוני לאופיר ושניהם יצאו.
"אז למה את לא בא היום, תזכיר לי?" שאל בתמימות יוני, "כי אני הולך למלא את חובתי" קרץ אופיר והסתובב סביב המעקה, "ולהזכיר לך שעד לא מזמן לא חלמת על להתקרב ל'תחום' הזה אדון הנדיב הידוע?" שאל יוני וקפץ על אחת המדרגות והחליק על המעקה.
"כן… אבל דברים השתנו" אמר אופיר והביט בשעונו, "דברים השתנו, כמו זה שאני חייב לזוז עכשיו לליבי, ביי!" אמר ודילג על בין המדרגות, "אבל אחי? מה עם הכדורגל?!" קרא לעברו יוני -"ביי יוני!!" קרא אליו אופיר ונעלם בין המכוניות החונות.

************************************************************************************

הטלפון של ליבי צלצל בלי הפסקה.
"הלו?" -"ליבי מה נשמע?" -"שלום גם לך!" -"מה את עושה?" שאל אופיר
"סתם…" אמרה ליבי. שני הביטה בה במבט עצבני, "אני…. א… עושה מניקור לשני" אמרה וחייכה, "אה… לבטטה" צחק אופיר -"שמעתי אותך אדוני!" קראה שני מרחוק.
"תגידי, איכפת לך להזניח את החברה שלך ללילה אחד?" -"מה כבר עוללת?" שאלה ליבי והביטה בפחד על שני, שכן תקפוץ עליה ותשבור את הטלפון.
"סתם… רק סצם יציאה למועדון הנוער הכי חם בעיר" -"באמת?!" קראה ליבי וקמה במהירות -"היי ליבי!" אמרה שני וניסתה לנגב את הלק שנשפך על רגלה, "אויי…. סליחה" אמרה ליבי ונכנסה לשירותים, "תגיד…. זה דייט דייט או…" -"גם שני יכולה לבוא…" נאנח אופיר,
"יש! אתה לא מבין כמה שימחת אותי עכשיו!" -"אז לבוא לאסוף אותכן בשמונה?" -"כן, אנחנו נחכה לך למטה, ביי".
"שנייייי!!!" קראה ליביע וקפצה על המיטה -"היי! הלק!" -"עזבי ת'לק, היום, את, אני, אופיר, מועדון, מוזיקה ו…. בנייהים…." קרצה ליבי.
"ברצינות?!" קראה שני. "אה-הא" הנהנה ליבי -"אהה!!!!" קפצה שני ושפכה את שארית הלק על המיטה של ליבי. "אוי…. אופס?"

*************************************************************************************

קארין לא נחה לשניה, היא לא רצתה להיפרד סופית מאופיר, הוא היה הכי חתיך, הכי מקובל והכי שולט בכל התיכון המסכן הזה שלהם. ועכשיו הייתה לה סיבה טובה לקנא ולדאוג, במיוחד שתופסת את מקומה לצידו של אופיר המקסים, נערה מסכנה, בלי משפחה שגרה עם עוד מאות ילדים בתוך חור דפוק בדרום העיר.
היא ישבה עם לירי ונוגה, חברותיה הטובות בבית קפה קטן, כפרי, בדרום העיר, מוכנות לתצפת על בחורים שווים וחתיכים שאפשר לפנטז עליהם.
"מאמי? מה את לוקחת?" שאלה נוגה את קארין.
"מה? אהמ… אני אקח ברד לימונענע ועוגיית מזל, תודה" אמרה קארין וחזרה להירהוריה.
"שוב עוגיית מזל?" שאלה בקול צפצפני לירי, "זאת העוגיית מזל השתיים עשר השבוע שאת מזמינה, ויצאנו רק פעמיים" -"מאמי" אמרה נוגה והניחה את ידה ברכות על ברכה של קארין, "עוגיות מזל מחורבנות, הן לא יעזרו לך להבין דברים, במיוחד לא מה שקשור לבנים" -"אז מה?!" אמרה קארין, "אי אפשר לדעת…" אמרה והרימה את כתפייה.
חברותיה כבר שבועיים מנסות לשכנע אותה לצאת ולבלות, לשכוח את אופיר ואת שאר הבנים התינוקיים שבשכבה. אך קארין לא מרפה.
"תודה" אמרה קארין ונטלה מידיה של המלצרית את כוס הברד בטעם לימונענע שלה.
היא בהתה בחלון. ציפתה לבואו של אופיר, לבוש בחולצת בית הספר הסמרטוטית שלו, נעול בנעליי ספורט מסריחים קצת, מזיע ומתנשף אחרי אימון כדורגל, שבא לבית הקפה הקבוע שלה ושל חברותיה כדי לבקר אותה, כמו בימים הטובים ההם.
לפתע היא זינקה ממקומה, "יוני! יייווני!" היא קראה.
נער עם שיער מתולתל, נזיע ומתנשף שרכב על הסקייטבורד שלו, נעצר והסתובב לכיוונה של קארין.
הוא ניפנף לה ורץ לעברה.
היא נשקה ללחיו נשיקה ידידותית וניכנסה איתו חזרה לשולחן שלהן.
"היי יוני" אמרה נוגה. ליבה פעם בחוזקה. היא תמיד חיבבה אותו, משום מה, לא שהוא שווה כמו אופיר או החברוה שלו, אבל הוא מקסים. הוא גבוה, רזה, ותמיד תמצאו אותו עם נעליי ספורט והכובע עם המצחייה הזה שלו.
"היי" התנשף יוני. "שב, מה אתה עומד?" אמרה קארין והתיישבה. יוני התיישב לידה.
"מה?…. רציתן משהו?" שאל יוני. הוא לא ידע בוודאות אם הן מנסות לתחקר אותו בנוגע לאופיר.
הרי הוא תמיד היה בחברה המקובלים שחל השיכבה, ולא מוזר לו להסתובב עם בנות יפות ומקובלות כל כך כמו קארין וחברותיה.
"תגיד יוני, מה אתה עושה היום בערב?" שאלה קארין ולקחה שלוק רועש במיוחד מהברד שלה.
"בערב?" שאל יוני וגירד בעורפו, "שום דבר מיוחד, למה?" -"לא תסרב ליציאה של ארבעתינו למועדון הקבוע שלנו, נכון?" שאלה קארין וזיק עבר בעיניה הירוקות
"בכיף, למה לא?" שאלה יוני והתרווח על כיסאו.

**********************************************************************************

"היי אופיר!" קראה ליבי ורצה לעברו של אופיר.
שני הופתעה מעט מהחיבוק בלא צפוי שליבי העניקה לאופיר, שהסמיק אפילו בעצמו.
"טוב, קדימה? הולכים?" שאלה שני.
"כן, בואו המונית מחכה" אמר אופיר ופתח את הדלת לליבי.
שני גלגלה עיניים. 'מתי גם לי יהיה אחד כזה?!' שאלה בליבה. אך בינתיים הדבר הכי קרוב שהיה לה לדייט רומנטי אמיתי במקום שווה, הייתה היציאה הזאת, כשהיא גלגל חמישי. לפחות היא לא תישאר בחדר הערב ותראה שוב בפעם המי יודע כמה את מרתון העונה השנייה של 'הטופ מודל הבאה' שצרוב לה על דיסק.
היא הגניבה מבט לעבר ליבי ואופיר. הם החזיקו ידיים וחייכו אחד לשניה מדי פעם ופעם.
כשהגיעו למועדון, הוא היה כמעט מפוצץ! לא היה נראה מבחוץ שיש מקום לכול הנערים האלה בפנים.
מזל שהם לא הצטרכו לחכות הרבה זמן בתור כמו רוב הנערים. וזו הפעם הראשונה ששני ראתה תועלת באופיר הזה…. לפחות הוא קנה כרטיסים מראש!
הם נכנסו למועדון. היא הייתה בעננים. הוא היה כמו בסרטים האלה, רק מותאם יותר לנערים.
אך את עיניה תפסה דמות מוכרת מעט. היא לא הצליחה לזהות מאיפה, או לזהות מי היא…
היא הייתה גבוה, ורזה. היה ברור שהיא מתאמנת. היה לה שיער ארוך וחלק כמו משי.
"שני? את באה?" שאלה ליבי ומשכה מעט בידה.
"כן, אני רק אמ… הולכת להביא לי משהו לשתות, טוב?" אמרה שני ופנתה לעבר הבר, בעודה משתדלת לעבור קרוב לחבורת הנערים הזאתי, שבה הנערה המוכרת.
"איזה מדהים פה! נכון?" אמרה אחת הנערות -"ברור! אמרתי לכם! אני הייתי כאן בכל המסיבות איי-פעם! כולם כאן מכירים אותי! אני…" 'אולי אני אשאל את הברמן מי זאת….' תהתה שני.
"סליחה? אפשר כוס קולה דיאט?" שאלה שני והתיישבה על אחד הכיסאות הגבוהים המדליקים האלה.
"בבקשה מתוקה" אמר הברמן והגיש לה את הכוס.
"תגיד לי, אתה מכיר אולי את הילדה הזאת?" שאלה אותו והצביעה לכיוון הילדה.
"אמ… כן, אני חושב שכן! היא קבועה כאן, אם אני לא טועה… קוראים לה קורל… לא קרול?…. קארין! קוראים לה קארין! למה?" -"סתם… כלום!" אמרה שני וירדה מן הכיסא הגבוה, בעודה שותה את כוס הקולה הקרה שלה, מתקדמת לעבר ליבי ואופיר שהתיישבו על איזה פופ ופיטפטו.
'קארין… היא באמת מוכרת לי…. אה! זאת הילדה הזאת שבאה עם אופיר להתנדב פה! אוי… זאת הילדה שליבי מדברת עליה…. או או… לא טוב..' הרהרה שני.
היא מיהרה לעבר ליבי ואופיר, להזהיר.
היא הרגישה יד חמה על כתפה שגרמה לה לעצור.
שני הסתובבה.
"הי! את… מוכרת לי…."