חטופה פרק 7- התנצלות

הפרק מוקדש ל״אהבה אחת❤️״ (אלמוג) המדהימה שהתחילה לא מזמן סיפור חדש ״אהבה זו לא אגדה״ (לא זאת לא פרסומת סמויה, אולי טיפה), אוהבת מלא מלא❤️
—————————————-
החלפתי את החזייה הקרועה לאחת אחרת, לקחתי חולצה ולבשתי גם אותה, בין כל פעולה שעשיתי ניסיתי לעכל מה שקרה לפני כמה רגעים?
דפיקה בדלת נשמעה ומהר מחיתי את דמעותיי שסירבו לחדול.
״רוני?״ מי אם לא רועי נכנס.
״צא מפה!״ דרשתי בקול יבבני ורועד.
״אוי, זאת לא אשמתי הייתי חייב לעשות את זה״ הוא אמר ונכנס לחדר, הייתי עם גבי אליו, לא העזתי להסתובב אליו.
״צא מפה!״ דרשתי בשנית, ידו נחה על כתפי והעפתי אותה ממני בכוח.
״תירגעי, את עוד תודי על זה״ הוא לחש באזני והתרחק, הסתובבתי באיטיות, אוספת כל טיפת כוח ואומץ שיש בי.
״להודות לך?!״ שאלתי בכוונה של שאלה רטורית.
״אתה פאקינג הרמת עליי יד!״ צעקתי והתקדמתי אליו בהליכה מהירה, הוא היה המום.
״אתה, הרבצת לי״ צעקתי והכיתי את חזהו בכל כוחי אבל זה נראה כאילו זה לא הפריע לו.
״תפסיקי״ הוא ביקש אבל רק העצמתי את חוזק המכה, נחושה להכאיב לו כמו שהוא הכאיב לי.
״רוני״ הוא אמר בקשיחות, רומז שוב לכך שאפסיק אבל שוב שמתי פס והמשכתי להכות אותו.
״אמרתי תפסיקי!״ הוא צעק ותפס בידיי, התחלתי לבכות והרגשתי שאם הוא ישחרר את ידיו מהאחיזה החזקה והכואבת הזו אני עלולה ליפול.
״תחזרי לישון, בבקשה״ הוא אמר לא ידעתי אם הוא פקד או ביקש, הוא הביט בי עם העיניים חסרות הרגש שלו, השתחררתי מידיו בעצבנות והמשכתי להביט בעיניו החלולות.
״לילה טוב״ הוא ניתק את המבטים ויצא מהחדר, נשארתי שם עומדת עוד כמה רגעים וסגרתי את הדלת אחריי.
~~

״אז גם את עברת את שלב ההקלטה?״ אמיליה אמרה ואיבקה מעל הטלוויזיה.
״את אומרת לי שלא רק אני עברתי את זה?״ שאלתי וקימטתי את מצחי.
״תגידי תודה שזו הייתה רק סטירה, עם אחרות הוא פשוט לקח סכין וחתך אותן בקטנה, אבל כמה שהן בכו לי״ היא אמרה בתור אחת שעברה את זה מספיק זמן, הזדעזעתי וצמרמורת עברה בעמוד השידרה שלי.
״איך הוא יכול לעשות דבר כזה? להיות כל כך אכזרי?״ שאלתי כאחת שלא מבינה, אם לי הוא סטר וזה שיתק אותי מה הוא עשה לאחרות?
״זה לא שהוא רוצה, זה מה שאומרים לו, הוא פשוט סוס עבודה״ היא הצדיקה אותי וביטלתי את דבריה בתנועת יד חדה.
״הוא אשם באותה מידה כמו הבוסים שלו״ אמרתי ברוגז ודחפתי כף של סלט ירוק לפי.
״יכול להיות״ היא משכה בכתפיה וחזרה למטבח בכדי לשטוף את הסמרטוט.
״תגידי את רוצה עזרה?״ שאלתי כששמתי לב למאמציה והנחתי את הצלחת הריקה בכיור, מתחילה לשטוף אותה.
״זה בסדר יקרה, אני תיכף מסיימת״ היא אמרה בזמן שהנחתי את הצלחת השטופה במדיח.
״שלום!״ רועי נכנס בצהלה לבית וישר השפלתי את ראשי לכיור, משחקת באצבעותיי.
״הי אמיליה״ אמר ונישק אותה בלחי, הוא התקדם למטבח ופתח את דלת המקרר.
״מה קורה?״ הוא שאל אותי והוציא בירה מהמקרר, התעלמתי ממנו והסתובבתי בכדי ללכת לחדר, כשעברתי מולו הוא תפס במפרק ידי ועצר אותי.
״שאלתי, מה קורה״ הוא חזר בשנית וניסיתי לשחרר את ידי ממנו, כשראיתי שזה לא עובד החלטתי לענות לו ולברוח לחדר כמו עכבר.
״בסדר״ סיננתי וברחתי לחדר, מתחמקת ממנו כמה שיותר מהר, אני לא אשקר אני עכשיו מפחדת יותר מאי פעם, שאולי הוא שוב ירים עליי יד, אולי אפילו חזק יותר מאשר פעם שעברה.
נכנסתי לחדר והתכוונתי לסגור אחריי את הדלת אך רגלו של רועי עצרה בעדי, מה הוא רוצה למען ה׳?.
שחררתי את אחיזתי מהדלת והלכתי למיטה, המקום בו אני מבלה את רוב שעות היום שלי, הזדחלתי אליה והוא נכנס אחריי.
״היום באים אליי כמה חברים״ הוא אמר ולגם מהבירה, אוי לא, בבקשה לא.
״נו ו…?״ ניסיתי לצאת מזה, לא להיקשר לעניין יותר מדי.
״ואני רוצה שתהיי שם״ הוא החזיר בפשטות, רציתי לומר לא, ממש לא בראש שלי להיות עם שיבוטים של רועי בזמן שאני הבת היחידה שתהיה שם.
״אתה מעדיף שאני אהיה שם עם פיג׳מה
או שגם חולצה שלך זה בסדר?״ שאלתי בחוצפה והוא נשם בכדי לרסן את עצמו.
״יש לך בגדים בג׳יפ שלי, רדי וקחי אותם״ הוא פקד עליי וזרק לי את המפתחות לג׳יפ שלו, לא הצעד הכי חכם שהוא יכל לעשות עד עכשיו.
״בלי שטויות רוני״ הוא אמר והנהנתי בהגזמה, כבר יותר מדי רעיונות קפצו לי לראש.
״חמש דקות את פה״ הוא אמר ברצינות ויצאתי מדלת הבית, הולכת לעבר המכונית.
ים מחשבות התרוצצו בראשי, להיכנס, להתניע את המכונית ולברוח, מצד שני אין לי לאיפה מאחר ואין לי מושג איפה אנחנו נמצאים, הסיכון שרועי יתפוס אותי גדול מדי ואני ממש לא רוצה לחשוב מה יקרה אם הוא יתפוס אותי.
שמתי לב שאני עומדת מול תא המטעןיותר מדי זמן והמפתחות עדיין אחוזים בידי הרועדת.
״קדימה אהובתי, נשארו לך שתי דקות״ שמעתי קריאה והרמתי את ראשי, רועי עמד במרפסת, מביט בשעונו ומחזיר את מבטו אליי, הוא בדק אותי החלאה.
״עדיין רוצה לנסות לברוח?״ הוא שאל וגיחך, התפקסתי מהר ופתחתי את תא המטען, הוצאתי את הקולב ועליו הייתה תלויה השמלה וקופסת נעליים, סגרתי את אותו ונעלתי את המכונית בחזרה, מרימה את ראשי בכדי לראות את רועי שכבר לא היה שם, נשמתי עמוק ועליתי חזרה.

״אז מה את אומרת?״ רועי שאל כשנכנס לחדרי, השמלה הייתה כחולה עם כתפיות דקות, קצרה אבל לא מדי, הייתי בטוחה שהוא יביא לי איזו שמלה של זונה חצי שקופה שבטח יראו לי בה את כל התחת אבל את האמת הוא יצא בסדר.
״היא יפה״ אמרתי וחייכתי בביישנות, הוא התיישב על קצה המיטה והביט בי מביטה בשמלה.
״אתה בחרת?״ שאלתי והנחתי אותה על המיטה.
״לא בדיוק״ אמר וגירד מגרד את עורפו באי נעימות, חייכתי שוב כי לא ידעתי מה לעשות, עד לפני כמה שעות הוא הפך לי את הלחי לגמבה ועכשיו הוא מתיישב על המיטה שלי, וזה לא נראה כאילו הוא מתכוון לעזוב אותי.
״אני חושבת שאני אכנס להתקלח״ אמרתי בכדי להתחמק מהסיטואציה הלא נעימה, הוא בהה בי ואני בהיתי בו, המבוכה לא איחרה להגיע ולא ידענו כיצד להתנהל אחרי מה שקרה אתמול בלילה, מצד אחד אני לא רוצה לדבר איתו אך מצד שני אני חייבת בכל זאת, אני חיה איתו.
יש לבן אדם הזה כל כך הרבה צדדים, הוא כריזמטי אך תוך כדי עצבני, הוא יודע איך לגרום לחייך אבל הוא גס רוח ובוטה, לפעמים גם אלים ועצבני, יש לו צדדים טובים, אני בטוחה אבל כרגע הוא מחצין את הצדדים הלא טובים שלו.
״עוד כמה זמן הם צריכים להגיע?״ שאלתי והוצאתי אותו מהמחשבות שלו עם עצמו, הוא ניער את ראשו בקטנה וחזר להביט בי.
״מה שאלת?״ הוא שאל בחוסר ריכוז.
״מתי הם אמורים להגיע?״ חזרתי על שאלתי.
״שמונה״ ענה והסטתי את מבטי לשעון הקיר, השעה הייתה שבע כך שיש לי שעה להתכונן, לקחתי את השמלה ושלפתי מהארון בחשאי חזייה ותחתונים מבלי לעורר את תשומת ליבו של רועי שהיה שקוע בעצמו.
התקדמתי לעבר היציאה, חולפת על פני רועי.
״אני רוצה שתדעי שאני מצטער על הסטירה של אתמול״ הוא אמר בקול עמוק והסתובבתי, משחררת אוויר שנשמר בריאותיי.
״אני לא רוצה לדבר על זה״ אמרתי והוא נעמד מתקרב אליי, התרחקתי בצעדים קטנים עד שגבי נתקע בקיר, לא הייתה לי דרך להימלט מאחר וכל יד שלו שהונחה בשני צדי ראשי חסמה את המעבר.
״הייתי חייב״ הוא אמר והסתכל לתוך עיניי, רציתי להשפיל אותן, להסיט אותן לאנשהו אבל לא הצלחתי, כאילו נתקעתי ועד שהוא לא יזיז אותן אני לא אצליח להסיט את מבטי.
״אני מבינה שזו העבודה שלך, אבל אתה לא מצפה שאני אסלח לך נכון?״ שאלתי בכנות והוא כבר ידע את התשובה מראש, אני לא עומדת לסלוח לו, בטח לא בעתיד הקרוב.
״עכשיו תסלח לי, אני צריכה להתקלח״ אמרתי בנימוס והוא שמט את ידיו מהקיר ביאוש ועצבנות, יצאתי מהחדר, מחזקת את אחיזתי בבגדים והולכת בצעדים איטיים, עולה את המדרגות ונכנסת לחדר האמבטיה, התקדמתי למראה והסתכלתי על עצמי.

רציתי לבכות, לא כאב לי, לא פיזית ולא נפשית, היו געגועים לבית אבל לא כמו פעם הייתי מתפרקת בחדר, הפעם רציתי לבכות בלי סיבה, סתם כי אני בכיינית ומפונקת שזקוקה לחום ואהבה שאני לא מקבלת במקום הזה, זה לא קשור להתנצלות של רועי, זה קשור לעצמי שבמקום חיבוק אני מקבלת סטירה ובמקום לחיות בביטחון בין משפחתי אני חיה בפחד רחוק מהם, הרגיזה אותי העבודה שאני חסרת אונים ותלויה באבא שלי שבינתיים לא מצליח לשחרר אותי.

בזמן שנכנסתי אל האמבטיה שמילאתי לעצמי חשבתי עד כמה טיפשה הייתי שלא סלחתי לרועי, אפילו רק להעמיד פנים בכדי לא לעורר את זעמו, אני יודעת שגם רבות לפניי עברו את זה אבל אני לא יודעת אם כולן זכו להתנצלותו, לא ידעתי אם להרגיש מיוחדת שהוא מתנצל בפניי, אם הייתי סולחת הייתי מרגישה צבועה כי בתוך תוכי אני עדיין שונאת אותו והפחד עדיין גר שם במעמקי הלב.
תופפתי עם קצות אצבעותיי על המים החמימים עד שהרגשתי שהגיע הזמן לצאת ולהתלבש.
אחרי שההלבשה התחתונה כבר הייתה עליי לבשתי את השמלה החדשה שנראתה עליי טוב, אף פעם לא הייתי שלמה עם הגוף שלי, לא שנאתי אותו אבל גם לא אהבתי אותו, עמרי עזר לי לשפר את הדימוי העצמי שלי, כשאמר כמה שהוא אוהב אותי או שלפני כל נשיקה שלנו הזכיר כמה אני יפה, כל פעם שאמר זאת הוא הוסיף לבנה לחומת הביטחון העצמי שלי, אבל פה, במקום הזה הביטחון שלי מתחיל לדעוך והלבנים שעמרי התאמץ לבנות מתחילות להתנפץ ולהתפורר.

נעלתי גם את נעלי העקב השחורות והגבוהות שרועי קנה, הן היו מבריקות והיו נראות נהדר עם השמלה, לראשונה מאז שהגעתי לכאן אהבתי את איך שאני נראית למרות הכל, את השיער שלי אספתי כמו תמיד אל תוך הקליפס שעבר כל כך הרבה מאז יוצר, הסתכלתי בפעם האחרונה במראה, משכתי את השמלה טיפה למטה ויצאתי.

״ושלום ליפה!״ איזה איש עם חולצה צמודה ושחורה שהבליטה את שרירי החזה שלו קם מהספה והתקדם לכיווני, ירדתי במדרגות בזהירות, משתדלת שלא למעוד.
״רועי לא סיפרת לנו שהיא כזו יפה״ הוא החמיא לי וחייכתי חיוך ביישן.
״אני אורי״ אמר בחיוך חושף שיניים ונישק את הלחי שלי.
״רוני״ אמרתי בנימוס והתקדמתי לספות, רועי ועוד שני בחורים ישבו שם ומשקאות אלכוהולים פוזרו בשפע על השולחן, התיישבתי ליד רועי אך שמרתי ממנו מעט מרחק, לא ידעתי אם הוא כועס עליי או לא.
״איזה לילה מחכה לך״ הוא לחש לאוזני ונשך את תנוך אוזני, ריח חזק של אלכוהול נידף מפיו והוא הניח את ידו על ירכי, הובכתי ולא ידעתי מה לעשות.

אלוהים איזה לילה מחכה לי, ולא במובן הטוב.