חטופה פרק 5- רתיעה

-נקודת המבט של רוני-
התעוררתי באמצע הלילה מרעשים, השעון הדיגיטלי שהיה על השידה לידי הראה שהשעה הייתה עשרים וחמישה לשלוש (לפנות בוקר) וחשבתי איזה רעשים יכולים להיות בשעה כזו לעזאזל.
קמתי בשקט ושפשפתי את עיניי, יצאתי מהחדר בצעדים שקטים, הקול בקע מלמעלה, עליתי בשקט והקולות התבררו כגניחות רעשניות, עצרתי את נשימתי במבוכה והמשכתי לעלות.
מקור הגניחות הגיעו מהדלת הנעולה שהייתה שם.
״כן רועי…״ קול של בחורה נשמע וסתמתי את פי בשתי ידיי, מה לעזאזל.
גם אני ועמרי היינו מקיימים יחסי מין, אבל לא כאלה קולניים שיעירו את דיירי הבית.
רגע, לרועי יש חברה? מי לעזאזל תרצה להיות עם המפלצת הזו? היא יודעת מכל העסק של החטיפות? לעזאזל, יותר מדי שאלות ואין מי שיענה על עליהן.

ירדתי מובכת חזרה ללמטה, אני לא חושבת שאני אוכל להירדם עם כל הצעקות האלה, אני פשוט אשב בסלון ואצפה בתכנית טלוויזיה בשלוש לפנות בוקר.
הצעקות נפסקו לאט לאט ולמרות שלא הייתי שם הרגשתי נבוכה ביותר לשהות בבית הזה, אני לא מאמינה שכאן אני עומדת לבלות את העתיד הקרוב שלי, אני פשוט לא מאמינה.
״היית טובה בייב, היית טובה״ הדלת נפתחה וקול של נקישות עקב נשמעו במדרגות, נשכבתי על הספה והצטמקתי כך שלא יבחינו בי.
״השארת את הטלוויזיה דולקת?״ קול נשי צפצפני נשמע ועצמתי את עיניי בחזקה, רק שאני לא אקלע למצב לא נעים, בבקשה לא, נשכתי את שפתי התחתונה חזק יותר מאשר עצמתי את עיניי.
״כן… אני חושב שכן״ הקול של רועי נשמע בהיסוס ונקישות העקב נשמעו קרוב יותר.
״אוקיי היה לנו לילה מצוין, הנה הכסף, את מוזמנת ללכת״ קולו של רועי נשמע בשנית והקולות הנוקשים של העקב התרחקו, נרגעתי מעט ונשמתי לעצמי, דלת הבית נפתחה, האישה יצאה והדלת נסגרה.
״מה את עושה ערה בשעה כזו?!״ רועי התקדם לספה בצעדי ענק, התרוממתי למצב ישיבה ואספתי את חלקיקי הביטחון שלי.
״אני לא חושבת שאפשר לישון עם הצעקות של חברה שלך!״ אמרתי בעצבנות, מפילה את האשמה עליו, והטלוויזיה המשיכה להקרין תמונות של ״סקס והעיר הגדולה״ בזמן הויכוח.
״היא לא חברה שלי״ הוא תיקן אותי והלך לפינת האוכל, תופס בקופסאת הסיגריות שלו, שולף אחת ומדליק אותה.
״זה לא מעניין אותי!״ זרקתי את ידיי באויר וסילקתי את עשן הסיגריה שהגיע עד אליי וזיהם את האוויר שלי.
״את מדברת לא יפה״ הוא אמר והתקדם אליי מאחור.
״ואם תדברי לא יפה את תצעקי בדיוק כמו האישה הנחמדה ההיא, רק שההבדל בניכן יהיה שאת לא תצעקי מהנאה״ הוא הזהיר אותי בלחישה אך תוך אוזני, שואף מהסיגריה ומשחרר את העשן קרוב לפניי.
לא העזתי להזיז את ידי בכדי להעיף את העשן ממני, הפחד השתלט עליי שוב, אולי לא הראיתי את זה אבל רעדתי לידו, הייתה לו חזות מאיימת, היו לו כתפיים רחבות והוא היה גבוה ממני, צורת הדיבור שלו הפחידה אותי ובנוסף לכל המגע המצמרר שלו הרתיע אותי, פחדתי להיות בסביבתו, אם אני אעשה משהו לא במקום הוא עלול לפגוע בי, אני לא יודעת איך ואני גם לא רוצה לדעת.
״שאני אבין יש לך חדר בשביל כל העניין הזה?״ הראיתי לו שהוא לא מפחיד אותי וחזרתי לשאול בחוצפה ובגועל, כבר התחלתי לדמיין מה יש שם, אזיקים ושוט, הקירות אדומים נוטים לבורדו ומיטה שחורה באמצע, תמונות עירום של פמלה אנדרסון תלויות על הקירות ומגזינים של פלייבוי מפוזרים ברחבי החדר, לפתע דחף עצום להקיא השתלט עליי.
״לא מת על העובדה שהחדר שלי יהיה מלא בקונדומים וזיעת סקס, אז כן יש לי חדר בשביל זה״ הוא ענה בהתחכמות, הנהנתי בגועל וזזתי קצת.
״ממש אחלה סידורים מצאת לעצמך״ הזכרתי לו את המשפט שאמר לפני כמה שעות; ״אני הולך לעשות סידורים״, לא ידעתי שהסידורים שלו כוללים להביא זונות לבית.
״אלה הסידורים הכי טובים שלי״ הוא אמר בחיוך רחב והתיישב לידי, קרוב מאוד, שולח את ידו השמאלית לגב הספה כך שהוא מדי פעם נוגע בכתפי עם אצבעותיו, הוא התגרה בי, מחכה שאגיד משהו בכדי שיוכל לפעול נגדי, אבל כמו שהוא כבר הבין אני חכמה גם אם זה דורש ממני לסתום את הפה ולהנהן כשצריך.
״רוצה?״ הוא שאל בחיוך ובניסיון לתפוס את תשומת לבי והציע לי את הסיגריה שבידו, הנדתי לשלילה והזזתי את מכונת ההרג הזו ממני, הוא צחקק ושאף שוב ממנה, מאפר אותה על המאפרה שעל השולחן.
״אז מה אנחנו רואים כאן?״ הוא שאל בנוגע לסדרת הטלוויזיה, הוא תפס בשלט והעביר ערוץ, רציתי לצעוק עליו שיפסיק לעשות מה שבא לו אבל לא יכולתי, הוא באמת יכול לעשות מה שבא לו.
״תקשיבי שנייה, אני צריך את היעוץ שלך״ הוא אמר וזז מעט על ספת הבד השחורה שבטח עלתה לו כמה עשרות אלפי שקלים.
״כן?״ שאלתי בשקט, מופתעת מכל שהוא צריך עזרה ועוד ממני.
״יש כמה זונות במועדון״ הוא החל לדבר ופערתי את פי בגועל.
״עכשיו יש לי את הקבועה שלי, אבל אני מרגיש שהיא קולנית מדי, אני צודק?״ הוא שאל ונשארת עם פה פעור, הוא נהנה מהשליטה שלו ומזה שאני לא יכולה לומר שום דבר שגובל בחוצפה.
״אני חושב להחליף אותה באחת אחרת, את יודעת אולי עם ציצי גדול יותר, פחות רעש ושיער חום מתולתל״ הוא אמר והעביר את ידו בתלתליי, נרתעתי וזזתי ממנו במהירות, אני לא יודעת אם זאת רק אני אבל כשהוא אמר תלתלים הרגשתי שהוא מתכוון אליי.
״אז מה את אומרת?״ הוא שאל בחיוך ערמומי, לפני כמה שעות הוא אמר שאסור לו לגעת בי, אני לא יודעת עד כמה הוא אמין אבל אם הוא רק ינסה אני אזרוק עליו את מוט הברזל שפצע את רגלי.
״אני מחכה אהובתי״ אמר והביט בי, הוא באמת רוצה תשובה לזה? אני חושבת שאני מעדיפה לטבוע בגיגית מאשר לבלות איתו עוד יום אחד.
״תישאר עם הקולנית״ אמרתי והתרחקתי ממנו עוד יותר, מסתכלת על כל חלל החדר בכדי לא לפגוש בעיניים הריקניות שלו, לראשונה שמתי לב לשלושת התמונות שנתלו בקיר הימני ובעציץ המלאכותי שהיה על יד המזנון.
״לא יודע״ אמרתי והידק את שפתיו.
״אני מרגיש שבא לי לגוון״ הוסיף והתקרב אליי שוב, מכבה את הסיגריה ומשחרר טבעת עשן מושלמת שבטוח לקח לו כמה שנים להתאמן עליה, הוא ליטף את פניי ועצמתי את עיניי חזק שוב, מפנה אליו את הלחי שלי.
״אני רוצה לישון״ ביקשתי במהירות, מתפללת שיעזוב אותי, לא יגע בי ולא ינסה.
״מוזמנת״ אמר והתרחק ממני, פקחתי את עיניי והבטתי בו שעון לאחור על הספה ומחייך, רציתי לעקור את עיניו מהמקום, שנאה החלה להתפתח אצלי אך הפחד השתלט עליה.
קמתי והתחלתי לצלוע לעבר חדרי, המכה מהמוט ברזל עוד כאבה לי ובקושי הצלחתי ללכת, רציתי לבכות מהכאב, מהפחד ומהגעגועים לבית, אני לא רוצה להיות כאן, אני לא רוצה.
״יקח לך שנים להגיע לחדר בקצב הזה״ רועי הלך לכיווני במהירות ולפתע הרים אותי, מערסל אותי בידיו.
רציתי לומר לו שיעזוב אותי ושאני יכולה לבד, שאני מסתדרת גם בלי עזרתו אבל לראשונה הוא התייחס אליי כמו לבת אדם ולא כמו לחפץ.
רועי הניח אותי בעדינות על המיטה וכיסה אותי.
״לילה טוב״ הוא אמר בקול חצי קר, עדיין לא מחצין רגשות, הוא הסתובב והתקדם לפתח היציאה.
״רועי!״ קראתי והוא הסתובב.
״לילה טוב״ אמרתי בחיוך והוא מתח את פיו לצד, מסתובב בפעם השנייה ויוצא.
הפחד והרתיעה נמוגו פתאום, לא הרגשתי בטוחה פתאום או שמחה שהוא פה, פשוט חיוך עלה על פניי ויכולתי להירדם סוף סוף.