חזרה לריקוד – פרק 4
פופפפפפ, פופפפפפפפ.
שמעתי את רעש המכונות המצלצלות מרגע לרגע.
הסתכלתי על מרק. הוא נראה כל כך חסר אונים,
על אלונקה עם סדינים לבנים של בית החולים.
"מצטערת עדי, את צריכה לצאת מהחדר, יש ירידה בדופק לב."
האחות הוציאה אותי בנימוס מחדר בית החולים. לקחתי את התיק שלי,
שנייה לפני שכיסתה האחות את חלון החדר בוילון, התסכלתי על מרק, ושלחתי לו נשיקה באוויר.
בתוך תוכי חשבתי, מרק שלי תחלים מהר, אני אוהבת אותך!!!". לפעמים, כשאני הולכת לישון,
אני מרגישה שהוא שומע אותי, את מה שאני חושבת עליו…..
לפעמים זה מפחיד אותי, שהוא יכול לקרוא מחשבות או משהו, מה שלפעמים עוד יותר מפחיד,
זה שלפעמים אני חושבת על משהו ואז הוא אומר את זה בקול רם, או שאני רוצה שיקרה משהו אבל לא מדברת על זה, ואז זה קורה פתאום בזכותו….
התחלתי ללכת הביתה בעודי עדיין חושבת על זה, ואיך כל התאונה בעצם התרחשה….
אוי ואבוי, מה אמא שלי עשתה למרק המסכן!
מרק……………………..
תגובות (7)
המשכת יש,…..
תמשיכי
כיף לקרוא את הסיפורים שלך מלאכית האהבה גם הכינוי כל כך מתאים לדמותך משהו משהו תמשיכי בבקשה תודה רבה ממני בקי ♥♥♥
תשמיכייי *~*
אהבתי מאד מאד מקווה שתמשיכי ♥
אהבתי מאד מאד מקווה שתמשיכי ♥
אווווווקי, תכף ממשיכה בנות LOVE YOUֱ ! angel
אווווווקי, תכף ממשיכה בנות LOVE YOUֱ ! angel