חזרה לריקוד – פרק 2

"אתה, אוהב אותי?, באמת באמת, אוהב?" שאלתי אותו. "כן, מכל הלב…", הוא אמר. "ואת?, את אוהבת אותי? "אמ.. אני?… אני אוהבת אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך, ברור שאני אוהבת אותך!!" הוא קם, והושיט את ידו לכיווני. אחזתי בה, והוא עזר לי לקום. אמרתי לו: "זהו, זה נגמר?" "מה פתאום ?! זה רק התחיל, בואי נסיכה" נסיכה, הוא קרא לי נסיכה! יואו! הוא נעלם פתאום, בזמן שחלמתי כמה כיף יהיה לי איתו. הסתכלתי בכל מקום, ואז ראיתי אותו, רחוק מאוד ממני, אני עדיין לא קולטת איך הוא הספיק…. רצתי אחריו, כבר בחצי הדרך נגמר לי הכוח, התנשפתי והתחלתי ללכת, לא לרוץ. כולי הזעתי. "איכסס, כל האיפור שלי נמרח!" הוצאתי מהר את המראה הקטנה שלי מהתיק. חשבתי לעצמי, אם הוא באמת אוהב אותי, הוא אוהב אותי בתור מי שאני, לא בגלל הצלליות והאודם. ניגבתי מהר את האיפור המרוח שלי. הכנסתי את המראה לתיק והמשכתי לרוץ, בסוף הגעתי אליו, הספקתי, הוא חיכה לי. הגעתי כולי מזיעה, רטובה, והוא היה יבש, הסתלבט לו על איזה ספסל שהיה שם. התיישבתי לידו ואמרתי: "איך הספקת להגיע עד לכאן בכזאת מהירות? תראה אותי, אני כולי מזיעה!" "ו..?" הוא אמר, "זה כזה נורא להזיע? את רטובה, זה כיף לא?" "לא! אמרתי, אם אלו היו מים זה היה עוד בסדר, אבל זיעה?…." הוא פתח את הסלסילה והוציא שני בקבוקי מים, פתח את שניהם והביא לי אחד. הוא הכריז בקול: "מלחמת מים!!!!!" מיד הוא השפריץ עליי כמעט את כול המים שהיו לו, ואני התחלתי לרוץ אחריו כמו מטורפת, שפכתי אליו המוןן מים. בסוף כמובן, הגעתי למצב שנגמרו לי המים. צעקתי "הפסקת אש! נגמרו לי המים.." הוא אמר: "ולי נשארו רק עוד קצת!" ושפך עליי את מה שנשאר. התעצבנתי, אבל לא הרבה. אני חושבת שאפילו צחקתי? כל השיער שלי טיפטף מים, התנשפתי, הסתכלתי בעייניו, עייניו בצבע תכלת, ובאותו רגע, הם ניצנצו, אמרתי: "זה היה —— ולא הספקתי להמשיך, הוא תפס אותי, ראיתי אותו מתקרב אליי, והוא נישק אותי! אני לא זוכרת רגע מאושר יותר. אחר כך לקחנו את הדברים והוא הסייע אותי הביתה. כשהגענו יצאתי מהרכב. הוא נתן לי נשיקה קטנה על הלחי ואמר: "אנחנו ניפגש שוב?" אמרתי לו: "אמ.. בררורר!" והלכתי, היה לי טיפה עצוב, שזה נגמר, רציתי להמשיך להשתולל איתו שמה, לשחק איתו במלחמת מים. ולצחוק. אבל זה לא היה כזה נורא כשהלכתי. כי ידעתי, ניפגש שוב, בקרוב מאוד, אני מקווה. כשחזרתי הביתה אמא עוד לא הגיעה הביתה, אבל אבא עדיין היה במטבח, בישל לנו ארוחת ערב, ברגע שהוא ראה אותי רטובה —-