חושך

פרק 1
"בין צללים וחשיכה עם השיכחון תוחךף התקווה"
-סיילו-
סיילו צעדה במהירות בין הסוחרים, טיפות הגשם חדרו לנעליה והקפיאו אותם, והרוח העזה חדרה מבעד למעילה הדקיק.
קולות רבים נשמעו באותו זמן, נשים וילדים נמכרו תמורת חתיכות ברזל מטופשות, ואלו שזכו לחלקים קטנים מאוד שהכלא חיבר להם נמכרו תמורת זהב, הכלא החזיק אותם בגופו, הביט בהם בעיניו האדומות ונתן להם להסתדר לבד- למרוד אחד בשני ולהילחם. הכלא ייצר אותם והם ילדיו, הוא יצר אותם במיחזור גולגלות ברזל, שיער עשוי חבלים, עיניים מאבני חן יקרות (אלה בדרך כלל נמכרו), רגלי אבן, הוא התעלל בהם וצפה בהם בעיניו האדומות והפקוחות לרווחה- צופות, תמיד.
סיילו הרימה מבטה אל על- אל עינו הצופה והאדומה של הכלא, "אני עוד אצא מפה" לחשה אליו, בטח הוא רואה אותה: ישות קטנה וקפואה מרימה אליו מבטומבטה חודר היישר דרך עינו.
צעדים רכים נשמעו מאחוריה והיא הגבירה את קצב הליכתה שלוש, ארבע צעדים הצעדים מאחוריה הוגברו גם הם והיא החלה לרוץ, 2 זוגות רגליים כעת רצו אחריה, היא נבלעה בין אספסוף זועם שדרש מסוחר לקבל את "כספו" בחזרה והסתתרה מאחורי שק מאובק, נשימה-נשיפה אך לפני שהספיקה להתרומם ולרוץ הרחק ידיה נקשרו בחבל עבה.
-ג'ייס-
קיירו חטף את המעיל המרוט ואספ את שערו הארוך והשחור בחוט עור על גבו.
"ג'ייס, קום אנחנו יוצאים- עכשיו" הוא לקח את שק הברזל הכמעט מרוקן שלנו, התרוממתי ממיטתי ונשאתי מבטי למעלה אל העין האדומה- היא הייתה פקוחה והביטה היישר בי, הבטתי בה עוד כמה שניות ואז הפנתי את מבטי אל קיירו, הוא נעל מגפיים שיחסית למגפיים שלי ניראו יקרות, מעיל ארוך, ורחץ את פניו בקערת מתכת מעופשת, קמתי ממיטתי ומיד הרגשתי את צחנת הכלא, לבשתי את המעיל המעופש שלי ונעמדתי ליד הדלת, קיירו עקף אותי ויצא בזלזול, גלגלתי עיני וסגרתי את דלת העץ, נעלתי אותה במנעול המחליד- לא שזה יעזור אם מישהו יפרוץ אליה כי היא מעץ אבל ליתר ביטחון, קיירו חטף ממני את המפתח והכניס אותו לכיס מעילו, ושנינו החלנו ללכת בשתיקה " אתה זוכר מה עושים?" שאל אותי קיירו "כן, מנסים לקנות משהו במה שיש לנו ומחפשים אטינופת למכור." דקלמתי. הוא חייך כאילו זו תוכנית מתוחכמת כל כך.
כשהגענו ה"שוק" היה עמוס, קיירו נדחף ואני נשארתי לעמוד במקומי, לאחר זמן שנמשך כמו נצח חזר עם קצת גת, הבטתי עליו בבוז "אל תסתכל עליי, זה מה שהצלחתי ל-" עינו של קיירו התמקדה על משהו הפניתי את מבטי וראיתי אותו מביט על אחת מהטינופות- היא התהלכה במהירות ונתחמקה מעין כולם. הנהנתי לעבר קיירו והתחלנו לצעוד בתזמון לעבר הנערה.
פרק 2
"שוני, ודופי אך כולם בסןף דומים"
היא החלה לרוץ ואנחנו אחריה, "היא נעלמה" אמר קיירו, "בוא" משכתי אותו ונדחפנו בין האספסוף, היא הסתתרה בין השקיות. קיירו לקח את החבל ותפס את ידיה הוא קשר אותם במהיורת וסובב אותה בגסות.
היא נעמדה מלפנינו- מבטה רגוע ושפתה כחולה מקור, היה לה ריח אחר בטח לא של הכלא, "וואו, היא חייבת להיות שווה זהב" אמר קיירו וחייך את חיכו המלגלג והמרוצה "שמעת יפיופה? את הולכת להביא לנו הון כסף" צבט את לחייה הבטתי בה עוד כמה שניות ואז אמרתי לו "בוא, נכניס אותה לבקתה, מחר באים הסוחרים עם ה"כסף" הגדול, חוץ מזה אי אפשר למכור אותה ככה" "למה לא?" שאל קיירו "לי היא ניראת בסדר גמור". "אתה לא רואה?" שאלתי אותו "היא קפואה מקור". שנינו הבטנו בה, קיירו לקח אותה בה בגסות בידיו "בואי" נבח. אבל היא לא זזה, היא עמדה זקוף במקומה ולא גרעה עיןן משנינו- רעד עבר בי, לאף אחד אין עיניים ירוקות, הכלא לא מייצר כאלה אבל לה היו עיניי איזמרגד משולבות עם אפור והיה בהן זעם ותקווה ועוד משהו שלא יכולתי להצביע עליו באותו רגע, קיירו לקח אותה בכל כוחו ולבסוף סחב אותה על גבו, "היא גם לא חלשה" הוסיף "היא תימכר בקלות". הבטתי בה במבט מזלזל, הליכתה הייתה זקופה, עיניה מתמקדות ישר ולא מנידות עףעף ,למרות שהייתה נמוכה ממני בהרבה נדמה היה שהיא גבוהה ממני, היא לא התנהגה כמו שיפחה. "תשפילי מבט" אמרתי ביובש, היא הפנתה את מבטה אליי, עיניה הירוקות זהרו בחשיכה באור מאיים היא נעצה בי את מבטה עד שהפנתי את מבטי, היא נשארה לעמוד זקופה ולא נתנה לגבה ולו בטיפה להתכופף.
כשהגענו לביקתה קיירו הושיב אותה על כיסא והיא התיישבה- זקופה, "שם" שאלתי-אמרתי לה "סיילו" קולה היה שקט וצלולומבטאה היה שונה עיניו של קיירו נפערו לרווחה "זאת האמת?" שאל בקול מאיים "כן" היא אמרה במהירות "זאת האמת" "בת כמה את סיילו?" קולי יצא רגוע והיא מיד הפנתה אליי את מבטה ולרגע היה בו משהו מתוק "בת שלוש עשרה" "שלוש עשרה, אה? " אמר קיירו "טוב, לא כזו קטנה" הוא סרק אותה במבטו ואז הוסיף "העיקר בריאה, ותראה את העיניים האלה והשיער אמר, הוא העביר את ידו הגסה על שערה החום שהיה פרוע אבל נפל על כתפיה בשלמות "הון, אני אומר לך הון" הוסיף "תן לה אוכל ותן לה לישון, מחר אני רוצה שתהיה בשיא עירנותה ושתהיה שבעה יחסית, אל תגזים" אמר והביט בה עוד פעם הוא עלה במהירות במדרגות הרופפות לעבר חדרו סיילו נעצה את מבטה בי, עיניה היו זועמות וקרות, ידיה הרזות רעדו מקור כעלה נידף פשטתי את מעילי והושטתי לה אותו אבל היא עדפה את ידי חצי בהפגנתיות חצי בנימוס מגעה עורר בי סחרחורת קלה, משכתי בכתפיי וקמתיה להכין שתי קערות מרק דל, הנחתי אותו לרגליה ואכלתי את שלי בשתיקה, היא אפילו לא הסתכלה על המרק שלה מבטה היה נעוץ בי.
"תאכלי" אמרתי היא לא ענתה קמתי והנחתי אותו על בירכי שמתי בכפית המתכת והחזקתי אותו מול שפתיה שכבר לא היו כחולות אלא ורודות "פה גדול" אמרתי בלעג "ממש קורע" היא אמרה "תשחרר אותי ג'ייס.", חייכתי, הדדרך שהיא אמרה את השם שלי הייתה שונה, "לא' אמרתי בחיוך מלגלג "אני לא יכול".