חורים של אחרים: פרק 2

אלעד הביט בי. הוא היה גבוה יותר, ולומר את האמת, גם חתיך יותר. שיערו החום-ערמוני התארך והסתלסל סביב פניו, ועורו השזוף יותר מקודם הבליט את עיניו הירוקות. נמשים התקבצו צפופים על פניו, בעיקר סביב אפו ונראה היה שלא עשה שום דבר לאחרונה מלבד גלישה והתבטלות בחוף הים.
"אני? מה את עושה פה?!" קרא. "ולמה את בלונדינית?"
העברתי יד על שיערי. לפני שלושה חודשים גור ואני התערבנו אם דין ודור ייפרדו. אני אמרתי שלא וגור אמר שכן. מסתבר שגור צדק והם באמת נפרדו וזה עלה לי בשיער שלי. גור הכריח אותו לצבוע אותו לבלונד בטענה ש"הוא גיי, והוא מצליח לקלוט דברים שסטרייטים לא מצליחים לראות. כמו העובדה שהשיער החום והטבעי שלי לא מתאים לפנים שלי, ובגלל זה צריך לצבוע אותו לבלונד".
"עזוב את זה עכשיו," אמרתי והתכופפתי לאסוף את השברים. הוא התכופף גם. "עכשיו אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה כאן?"
"באתי עם חברים לחבר, מה לא מובן?"
"ממתי אתה חבר של מישהו שלא מהמעמד שלך?"
אלעד נעץ בי מבט נוטף ארס. הרמתי גבה בתמימות. "מה, זה לא נכון?"
הוא נעמד והלך לכיוון המטבח, לזרוק את השברים שאסף לפח. "לא. וחוץ מזה איך את מכירה את אורן?" הוא ניער מידיו את האבק ושברי כד קטנים יותר מעל הפח. "חשבתי שאת לא סובלת אנשים בכללי."
"היית מצחיק, ונשארת כזה," אמרתי בציניות וזרקתי לפח את החתיכות שאספתי.
אלעד נשען על הקיר מולי ושילב את ידיו על חזו. "לא, ברצינות. מאיפה את מכירה את אורן?"
"סתם," מלמלתי. "מהחבר'ה."
"ממתי את כזאת פופולארית שיש לך כבר 'חבר'ה'?" אמר בציניות.
"אוי, תסתום כבר אלעד." הוא התרומם מהקיר ורכן אל אוזני בדרכו החוצה מהמטבח. "לפחות את כבר לא קוראת לי "דלדי"," צחקק בציניות ויצא אל הסלון. רטנתי בשקט וזרקתי בעצבים את החתיכה שאחזתי ביד.
כשנכנסתי אל הסלון עם פרצוף זועף, אלעד והחבר'ה שלו כבר ישבו בנוחיות על הספות, צוחקים עם השאר כאילו היו חבריהם כבר שנים. דין התקרבה אלי, אוחזת בקרטון פיצה ריק. "מה קרה?" שאלה, "למה יש לך פרצוף כאילו מישהו הקיא לך על הפנים?"
הנדתי בראשי לכיוונו של אלעד. היא הסתכלה והרימה גבה. "אלעד?"
הנהנתי. "אה הא."
"מה הוא עושה כאן?" שאלה. "הוא טוען שהוא חבר של אורן," אמרתי. גור דחף לידי קערית ריקה וביקש שאשים בה עוד קרח. הכיתי את ראשו עם הקערית ונכנסתי למטבח עם דין.
"אף פעם לא שמעתי את אורן מדבר עליו," אמרה וקיפלה את הקרטון בקושי, מנסה לדחוס אותי לפח מבלי לגרום למפולת זבל.
פתחתי את הפריזר והוצאתי את שקית הקרח. "מסתבר שגם הוא אף פעם לא שמע את אורן מדבר עלי." אחזתי בקערית בידי האחת, ובשניה עזרתי לדין לסחוב עוד שני מגשי פיצה חמים לסלון. כשהנחתי אותם על השולחן גור התקרב לאוזני. "מה האקס שלך עושה פה?" הסתכלתי על אלעד. הוא דיבר וצחק עם החברים שלו ועם עוד בת אחת שכנראה הצטרפה כשהייתי במטבח. הסתובבתי אל גור. "עוד מילה אחת עליו ואני תולשת לך את מנש בשיניים."
גור חרק בשיניו והניח את ידו על איברו. "שלא תעזי!"
כיווצתי את עיניי. "רק תנסה אותי." פניתי אל אורן. מסמנת לו באצבעי להיכנס אחרי למטבח. הוא נאנח ונגרר אחרי באי רצון.
"תגיד," הסתובבתי אליו, "מה הקשר שלך לאלעד?"
"אה," חייך, "זה כל הסיפור?"
הרמתי גבה. "מה?"
"בגלל זה את מבואסת תחת? בגלל האקס שלך?"
"נו, פשוט תענה כבר."
"סתם. אני ואלעדי סתם חברים טובים."
"אלעדי?" כיווצתי את עיני. "לא משנה," אמרתי. "לא יכולת להזהיר אותי שהוא יהיה כאן?"
"טוב, לא ממש ידעתי," אמר אורן והרים את ידיו כמתגונן. "אלון בא והביא איתו את החברים שלו. לא ידעתי בכלל שאלעד חזר לארץ."
הסבתי את מבטי ממנו אל הרצפה. בגללי אלעד עזב את הארץ. אחרי המריבה הגדולה שהייתה לנו שבגללה נפרדנו לפני שנתיים, הוא החליט שנמאס לו ושהוא עובר לגור עם אבא שלו במיאמי.
נאנחתי. "טוב, בסדר."
"אני יכול ללכת?" שאל. הנהנתי והנחתי את ידי על זרועי. הוא יצא מהמטבח וחזר לקשקש עם גור. דין נעמדה לצידי, מעבירה קווצת שיער בלונדינית שנפלה על פני אל מאחורי אוזני. "אם את רוצה אני יכולה להעיף אותם."
"לא, זה בסדר." העפתי את ידה מפני בעדינות. "נראה לי שאני אזוז."
"ממ, מה? אבל נשארה עוד פיצה!" קרא אורן מהסלון. "לא זה בסדר. אמא שלי סימסה לי לחזור לשמור על אחותי."
אלעד הרחיק לשניה את הפיצה מפיו. "ממ, ד"ש לבר," אמר וחזר ללעוס את הפיצה שלו. "כן, בטח," מלמלתי.
"שניה, אני אבוא איתך," אמרה דין. היא חטפה את התיק שלה מהקולב שבכניסה לסלון ונשקה ללחייהם של גור ואורן. "ביי."
"ביי," קרא אורן ממקומו.
"וד"ש לרועי!" קרא גור.
"מי זה רועי?" שאל אותו אורן.
"בטח, בטח." קראתי אליו ויצאתי מהדלת.
כשיצאנו מהחצר רטנתי בקול. "המממ!"
"המממ מה?"
"אני רציתי לחנוק אותו!"
דין צחקקה.
"אני לא יודעת מה הייתי עושה לו אם לא הייתי יוצאת משם עכשיו."
"טוב תירגעי, לא עשיתי את זה בכוונה."
"את בטח מתכוונת שהוא לא עשה את זה בכוונה."
"אה, כן. בטח."
נעצרתי והסתובבתי אליה. היא נעצרה אחרי והסתובבה לאחור להסתכל עלי. "מה?"
"מה זאת אומרת "לא עשיתי את זה בכוונה"?"
"טוב, אה…"
"דין ברגר, תדברי, לפני שאני עומדת לחנוק גם אותך."
"טוב," היא העבירה את ידה על שיערה השחור. היא גרדה בקרקפתה ונשענה על צידה. "טוב, הוא התקשר אלי היום בבוקר ו – "
"מי? אלעד?"
"אוי, תסתמי כבר ותני לי לדבר!"
שילבתי את ידיי.
"אלעד התקשר בבוקר. די הופתעתי לשמוע ממנו אחרי כל כך הרבה זמן ו… הוא שאל אותי אם גם את הולכת להיות בערב אצל אורן."
"רגע, לפני או אחרי שסימסת לי על הפגישה?"
"אממ, נראה לי שלפני – "
"את רצינית איתי עכשיו?!" קראתי.
"מיקה – "
"את הזמנת אותי להערב רק כי אלעד ביקש?"
"מיקה, תסתמי ותקשיבי," אמרה. היא ישרה את חולצתה וסידרה את כתפיית תיקה על כתפה. "מיקה, הוא לא סתם שאל אם את הולכת להיות בערב. הוא רצה שתהיי היום בערב."