חוקי הזמן השבורים / 7

" ארתור הוא תרנגול ?" שאלתי בתדהמה .
לין צחקה כול כך שאני אפילו התחלתי להאמין שזה נכון , זה הכישוף של מורגנה הפך את ארתור
לתרנגולת ? מה איך זה אפשרי .
זה כול כך מוזר כי אני עדיין לא התחלתי לצחוק .
" כן יש לו כרבולת ומקור , והוא מקרקר ." צחקה לין שוב ונפלה על המיטה שלה מרוב צחוק .
כיווצתי את עיניי והבטתי בה בתמהון " מקרקר ?" לין הנהנה וברגע שהיא אישרה לי שזה נכון
התחלתי לצחוק , כול כך לצחוק שלא האמנתי למראה הזה . מורגנה היא תותחית , אני מתה .
היא הפכה את הארתור לתרנגולת מפני שהיא חשבה שהוא כן יצליח להפעיל את הקסם האישי שלו
על הנסיכה גווניבר . מה .
ואו זה טוב .
" וסיליסה ," ירדתי במדרגות בעודי עדיין צוחקת , אני לא מצליחה להרפות מזה , זה כול כך מצחיק !
היא מסתובבת אלי בשאלה ואני מספרת לה מה שלין אמרה לי , לאחר מספר דקות שהיא מביטה
בי בשאלה היא מתחילה לצחוק כמוני ואולי יותר חזק . היא סבלה את הנסיך ארתור יותר זמן ממני .
" אני הכין שיקוי לבטל את הכישוף , אבל תצטרכי להרדים אותו בשביל לכשף את השיקוי . אני
מכירה את הכישוף הוא בשביל הומור ואני לא מאמינה שזה מעשי יד של מורגנה ." כנראה אחד
מהכשפים בממלכה רצו לצחוק על חשבונו של ארתור ביום הכי חשוב לו בחיים .
הוא עומד להתחתן עם הנסיכה גווניבר , למה זה כול כך מפריע לי ? למה יש לי מועקה כזאת גדולה
מעל החזה , אני מרגישה את הלב שלי דופק במהירות הכי מופרזת שהוא יכול וזה לא בגלל שהייתי
במסיבת האוזניות בבאר שבע .
כול פעם שאני מרגישה את המועקה הזאת על הלב אני רואה את המבט על פנייה של לין שאומרות לי
את אותו משפט שהיא חוזרת עליו מספר פעמים מאז שהתחלתי להרגיש מוזר בכול פעם שארתור
נמצא בסיטואציה מסויימת עם אישה אחרת .
" אל תנצלי אותו ."
אני לא מבינה באיזה כוונה היא תמיד אומרת את זה , איך אני אמורה לנצל אותו ? הרי אנחנו מזמנים
שונים ולא יכול לקרות שום דבר בנינו , בנוסף הוא עומד להתחתן היום או מחר .
" קחי ." הושיטה לי וסיליסה בקבוקון שקוף עם נוזל בצבע סגול .

אוקי וסיליסה אמרה שארתור נסגר בחדר שלו ולא נותן לאף אחד להיכנס , הדלת סגורה ואף אחד
לא מצליח להיכנס זאת אומרת שאני הצטרך למצוא תרוץ איך הצלחתי להיכנס לחדר אם היא נעולה .
טוב להמציא תרוצים זה לא כזה קשה .
הבטתי במנעול והוא נפתח , החזקתי בידי מפתח מסויים שמצאתי בארמון ונכנסתי לחדר . החדר
שלו היה ענק או יותר נכון , בגודל של חצי מהבית שלי ואני לא מגזימה .
" אדוני ?" קראתי אל החדר אבל לא ראיתי שום תזוזה שלו , או שום תזוזה של אף אחד בחדר .
איפה הוא יכול להתקע ? הוא לא כזה קטן שהוא יוכל להיכנס אל תוך המגירה שלו , התחלתי
להתהלך בכול החדר בזמן שאני קוראת בשמו אבל שום מענה .
עד שעברתי את המיטה שלו וראיתי אותו מכווץ ליד המיטה , כרבולת על ראשו ובמקום פיו ואף יש
לו מקור . הוא נראה כול כך מסכן כמו עכבר שנסגר בפינה .
" ארתור , מה ? מי עשה לך את זה ?" שאלתי כאילו אני לא יודעת , כיסיתי את פי כדי לא לצחוק
אבל בכול זאת שמעו את הצחוק שלי , קרסתי על ברכיי והתקרבתי אליו , הוא נראה כמו כלב מוכה
וקטן . הוא היה כול כך חמוד יחסית לתרנגול .
הוא התחיל להסביר לי דברים אבל במקום הקול שלו יצא לו קרקורים מוזרים , לא יכולתי והתחלתי
לצחוק לו מול הפרצוף , כמה שזה לא נאה זה עדיין קורע .
ארתור הניף את הכנף שלו ונתן לי מכה בראש " אי , זה כאב ," צחקתי .
" בכול מקרה אמרו שאתה לא ירדת לארוחת בוקר והתחילו לדאוג שאתה לא מרגיש טוב , אז
וסיליסה שלחה אותי לראות מה איתך . אז שראיתי שנעלת את החדר השתמשתי במפתח שאבא
שלי נתן לי . הוא פותח כול חדר בממלכה ." חייכתי , האמת שהקסם שלי פותח כול חדר בממלכה
אבל שקר לבן זהו שקר קטן .
ארתור הנהן והסתיר את הפנים שלו ממני , הוא התבייש להראות לי את הפני תרנגול המסכנים שלו ,
אמרתי לו שלא ידאג ואני הולכת לבקש מוסיליסה שיקוי שיבטל את הכישוף הזה .
קמתי על רגליי והלכתי אל כיוון הדלת "פרנסו ולקנסו ."
ארתור מיד נפל על הרצפה ואני הייתי צריכה להרים את הבטט הזה על המיטה , הוא לא היה שמן
אבל הוא היה כבד ממה שציפתי לו .
נתתי לו לשתות את השיקוי וקראתי את הכישוף שוסיליסה כתבה לי על הדף .
*
אחרי שעה וחצי ארתור התעורר ושום מקור , שום כרבולת ושום קרקור לא יצא לו מהפה . הוא חזר
להיות אנושי כמו שציפתי שהוא יחזור .
" בוקר טוב ." חייכתי לעברו , עמדתי ליד המיטה שלו במשך שעה וחצי מסתכלת עליו ומקווה שכול
מה שהיה לו על הפנים יעלם . הרי השיקוי עבד זה באמת נעלם . אני מקווה שזה לא לזמן מסויימם
כי אני לא יכולה להתחיל לעלף אותו בזמן הסעודה עם גווניבר או לכשף אותו בזמן הזה .
" זה נעלם ." הוא נגע בפנים שלו ובדק שהכול בסדר " תודה ." הוא הודה לי , הרי אני לא משרתת
אז הוא יכול להודות לי אני רואה . יופי הייתי רוצה לראות אותו מודה ככה למשרתים שלו שכול יום
צריכים לסבול אותו .
לפתע הוא הסתובב אלי במבט חד " שום מילה !" צחקתי והנהנתי .
" קדימה הנסיכה גווניבר הגיעה , כולם מחכים לראותך ." אמרתי לו ומשכתי את השמיכה שכיסתה
אותו אבל הוא משך אותה בחזרה .
" אני לא יכול ללכת ," הוא אמר בתיסכול רב .
הרמתי גבה , מה זה לא יכול ללכת ? החובה שלך היא להינשא לגוויבר הרי זה מה שרשום באגדה
ולבסוף היא זו שגורמת לו להתאבד .
" אתה חייב ללכת , זה הכבוד שלך להינשא לנסיכה גווניבר ולרשת את הכתר של אביך . העתיד
שלך , הייעוד שלך להיות המלך הבא של קמלוט ." ניסיתי לשכנע אותו לקום מהמיטה שלו אבל
הוא עקשן כמו פרד .
" אני לא יכול , אם האנשים יגלו איזה מבוכה הייתה לי . שהפכו אותי לתנרגול ישוו אותי לחלש וחסר
כול יכולת . אני לא רוצה זאת ." הוא אמר בעצב רב .
נאנחתי בכבדות והתיישבתי על המיטה שלו , מתקרבת אליו קצת " תראה . האנשים לא יחשבו
שאתה פחדן כי כישפו אותך והפכו אותך לתנרגול , גם עם הכישוף הזה אתה תמשיך לחיות את
החיים שלך ולהיות מלך יחשבו שאתה חזק ולא ניתן לעצירה בגלל איזה מחסום קטן .
אתה תהיה המלך הבא של קמלוט , המלך הגדול מכולם ודבר כזה לא אמור לעצור אותך ," הרמתי
את עיניי לעיניו , העיניים התכולות שלו .
" אתה אמור להיות חזק , ולא לתת לדבר כזה קטן לשבור אותך . מה יקרה בעתיד שכן תרש את
הכתר , אתה חושב שהחיים יהפכו להיות יותר קלים ?
חוץ מזה , חוץ ממני אף לא ראה אותך אז מי בדיוק יספר את זה לאנשים ?"
סוף סוף הצלחתי לשכנע אותו והוא קם והתחיל להתלבש בזכות עצמו ,איזה תדהמה .
" להתראות ובהצלחה ." אמרתי ויצאתי מהחדר , גאה בעצמי .