חוקי הזמן השבורים / 4

לין העירה אותי .
" כמה זמן אפשר לישון ?" נרדמתי .
כנראה שכול זה היה חלום , אולי לא באמת חזרנו בזמן , ולא ראיתי באמת דרקונים , וגם לא פגשתי
את הנסיך החתיך והמגעיל הזה .
עם עיניים חצי סגורות שמעתי את לין הולכת בחדר ומוציאה דברים מהמגירות , אני לא חושבת
שהגיעה פסח בשביל לעשות ניקיון יסודי בכול הבית וגם אם הגיע פסח לין אמורה לדעת שאני לא
אוהבת לנקות והיא לא הייתה חייבת להעיר אותי .
" מעניין אם זאת הפנטזיה שלי .." מלמלתי בכנות , לין צחקה ושמעתי משהו נופל ונשבר על הרצפה ,
פתאום כול השינה הזאת נראתה לי חסרת כול תועלת כי אם לין שברה לי אחד מהבשמים שאני
אוהבת אני יהרוג אותי לפני שאני יספר לה את החלום ההזוי שחלמתי .
אבל לפני שהספקתי להתרומם על הספה לין אמרה " אל תזוזי , בעוד רגע את עומדת לעמוד על
הרגליים ואז תדרכי על ג'וק שעומד לרוץ לכאן עוד שתי שניות ." היא צחקה ויצאה מהחדר , הרמתי
את ראשי למעלה ומצמצתי בעיניי , מה . טוב .
הסתכלתי על הרצפה וחפשתי את נעלי הבית שלי בעודי רואה ג'וק ענק עובר לידם , כזאת צרחה
בחיים לא חשבתי שאני הצרח . אני לא מפחדת מהמוות אבל מגו'קים כן , טוב החלום הזה כנראה
שעשה לי קצת פיגור בשכל .
" נו איפה הג'וק ?" שאלה לין , שהרמתי את ראשי ראיתי את לין מחזיקה תרסיס K300 ביד וביד
השנייה נעל בית , כמו הימים הטובים שהיא הייתה הורגת ג'וקים מזדיינים בשבילי , אני מקווה
שבעתיד הם יכחדו למוות . אני שונאת ג'וקים !
" ליד הנעל בית ." אמרתי בשקט , אחרי רגע אחד הוא היה כבר בדרך לשירותים שהוא מחוץ
על ידי הנעל בית של לין .
" זה כול כך כיף שאני צופה ." היא חזרה מחייכת מן השירותים , רגע מה .
" איפה שמעתי את המילה הזאת כבר ?" שאלתי את עצמי .
לין צחקה " מהפה של הדרקון אולי ,"
איזה דרקון בדיוק ?
" תני לי לנחש , חשבת שזה חלום נכון ?"
" קיוותי שכן ." אמרתי והתרוממתי על רגליי , התלבשתי במהירות לשמלה שוסיליסה נתנה לי והתחלתי
לאסוף לי מספר דברים כמו קרמים , סכין גילוח , איפור , בשמים , מסרק . הכול בשביל שאני
לא הצטרך להראות כמו איזה מפלצת מלוך נס .
שמתי את התיק על הגב והלכתי לסלון , שם ראיתי את לין יושבת ובוהה בטלוויזה שהפכה לאפורה ,
הגיעה הזמן לחזור לעבר אני רואה .

*
" שלום בנות התגעגעתן ?" צחקה וסיליסה , שהגענו אל החדר שלה ראינו שתי ערמות עם שמלות
חגיגיות על מיטות , אחת הערמות הייתה קהה והשניה הייתה חלשה יותר . השמלות נעדו בשביל
להסתיר את הבגדים התחתוניים שלי בעבר . אני לא חושבת שבעבר היו חזיות ותחתונים אבל
אם כן היו הייתי רוצה לראות אותן .
לין צחקה ואני הלכתי לכיוון הערימה עם השמלות הקהות , הסתכלתי עליהן והן נראו מאוד מיוחדת
יחסית לשמלות של ימי הביניים .
" עוד מעט תארך ארוחה לכבודכן , התרצו להתלוות אליה ?" הסתכלתי על לין ולין הסתכלה עליה ,
אין מה להפסיד נכון ?
בשביל מה צריכים לארוך לנו ארוחה , אנחנו רק אורחות של רופאת הממלכה גם ככה אנחנו לא נהיה
כאן לנצח . בדיוק חודשיים עד שהוא יקבל את הכתר שלו ואנחנו נעוף מכאן יותר מהר מן הרוח .
" את רוצה ללכת לארוחה ?" שאלה לין , הלכנו בדיוק לזמן האימונים של האבירים , היינו צריכים
להעביר שיקוי לאחד האבירים , שיקוי שיקל על דלקת השרירים שלו או משהו . אני לא בדיוק
מבינה בשיקויים או בדברים בסיגנון הזה .
איפה שהאבירים התאמנו זה היה שטח דשא ענק , סביבו גדר עשויה עץ ומטרות נינחות על העצים ,
משרתים החזיקו שריונים והאבירים הכו בהם . הנסיך ארתור צחק על אחד המשרתים שרץ עם
אחת המטרות .
התיישבנו על הגדר " תזכירי לי שוב למה אנחנו עושות את זה ?" שאלתי בקול כועס .
אחד האבירים הכניס את החרב שלו בחזרה לחגורה שהייתה תלויה על קו המותניים הותקרב
לכיוננו , זה היה הצעד שעצר את כול האבירים מהאימונים שלהם .
" שלום גברותיי , מה שמכם ?" הוא לקח את ידי הימנית ואת ידה השמאלית של לין ונשק להן ,
לין צחקקה בחיננות ואני חייכתי בנוחות .
" מראיינה ." אמרתי בנחת .
" לינדה ." ענתה לין .
" אתן האורחות בארמון , יופי כזה לא ראיתי בחיי ." הוא צחק , העיניים שלו היו ירוקות כמו עלי
העצים הצעירים , הוא נראה שליו אבל קשוח .
המבט של הנסיך חלף על פניי , ראיתי חיוך קצת פלרטטני בפניו אבל מיד הסטתי את מבטי לכיוון
האביר שדיבר עם לין , כמובן שהגענו לכאן כדי לעשות שליחות מצד אחד ומצד שני להשגיח על
הנסיך וזה לא דבר שאני כול כך רוצה לעשות .
" האם תוכל לעזור לנו , אני מחפשת מישהו בשם הסר לנסלוט . וסיליסה בקשה ממני להעביר לו
שיקוי שהוא ביקש ממנה ." האביר שעמד מולנו הצביעה לכיוון אביר מסויים שבדיוק הוריד את
הקסדה שלו מהראש ונתן מרפק לנסיך ארתור בכתף . עמדתי על רגליי והתקדמתי אל עבר
הסר לנסלוט , אם אני לא תוהה הוא אמור להיות זה שגורם להתאבדות של המלך ארתור אבל כאן ,
לא האמנתי שהם עדיין נערים .
" הסר לנסלוט ?" שאלתי אותו , הוא הסתובב לעברי ונישק את כף ידי , מחייך .
אני מושיטה לו את הבקבוק בחיוך " וסיליסה בקשה ממני להעביר לך ." צדקתי , האבירים של
ארתור באמת אנשים הכי נחמדים בעולם . הם אמורים להיות גיבורים ומתחשבים ואני לא מבינה
איך זה שארתור הוא כזה מגעיל ורודף אחרי שעשוע . אבירים אמורים להתחשב באנשים
הסובבים אותם , אבל הוא חייב להיות כמו אביו , רודף בצע .
הסר לנסלוט הנהן .
" אינכם חושבים שהמשרת סבל מספיק ?" שאלתי בתקיפות , אני שונאת את זה שאנשים שחושבים
שיש להם את הכוח להכול יכולים להעביד את האנשים בצורה כזאת , גם אם הם טעו בדרך מסויימת
שפיכת דם וזיעה לא משמחת אף אחד , היא רק גורמת לנקמה אכזרית וכואבת .
" אנני חושב כך , המשרת לא עשה את עבדתו בנהווה . אינך חושבת כך ?" הוא שאל בחצי חיוך
ממיס שגרם ללבי לקפוץ ממקומו , איך הוא יכול להראות כמו נסיך מהאגדות עם אישיות של האמה
החורגת של סינדרלה .
" אני שונאת שלא נותנים לי לעשות דברים בעצמי אדוני . אני שונאת שפוקדים עלי לעשות דברים
ולהפך זה אינו משמח כלל ." קדתי קידה לפני הנסיך והלכתי לכיוונה של לין , היה קשה לפספס את
המבטים שהיא עשתה ללנסלוט והמבטים שהוא עשה לה . רק לא להתאהב , רק לא להתאהב .
" אני חושב שהיא לא מחבבת אותך אדוני ." שמעתי את סר לנסלוט צוחק , ואת הנסיך מתעצבן
ומשייף את חרבו על גבי השריון בחדות כזאת .
האביר הלך בחזרה אל הנסיך ועינייה הירוקות של לין זהרו בזהוב " ירו חץ לכיוון ארתור ."
" קרפסו לאנדנו סרפנו ." לין הצביעה לכיוון העיניים שלי והבנתי שהם זהרו בזהוב גם כן , החץ שינה
את יעודו והגיע לכיוון הכתף שלי .
" דרך הגב ," קפצה לין מן הגדר ברגע שקרסתי על רגליי " הוא מלא ברעל ."
הסתכלתי על לין כלא מאמינה " תודה ." אמרתי והוצאתי את החץ זרועי .
" מראיינה !" צעקה לין .