חוסר אונים – 8

״ריין אתה אלוף אחי!״ שמעתי את דין אומר למי שהתברר לי…
כריין.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קמתי.
ראיתי שאני לא לבד בחדר, שמייק גם נמצא שם.
״למה אתה עושה את זה?״ אמרתי בשקט.
״אני מצטער, את לא יכולה לעשות את זה ככה, אולי פשוט תוותרי קצת?״הוא אמר בטוח בעצמו.
״תוותרי? אתה לא מבין שאני כל יום קמה בפחד ממה שתעשו לי? אני לא מבינה למה אתם צריכים אותי פה, אתם לא מבינים שאני בחיים לא אתמסר אליכם?״ אמרתי בבטחון למרות הפחד שסרר בי.
״את בטוחה?״ אמר מייק, והתקרב אליי תוך כדי.
״אז, בתחנת האוטובוס שהיינו צריכים לבחור בינך לבין חברה שלך, זה היה לי ברור שאת תהיה פה.״ הוא אמר, מתקרב אליי קצת בכל פעם.
ניסיתי להתרחק ממנו, אבל הרגשתי ביטחון לידו, אני אפילו לא יודעת להסביר את זה, זה היה כמו קסם
״את יודעת שאני לא אפגע בך נכון?״ הוא אמר מלטף לי את הלחי.
הזזתי את היד שלו במהירות, ״אני לא יכולה יותר אתה לא מבין? אני צריכה מישהו שיאהב אותי, אני צריכה חברה,אמא,אבא, אני לא יכולה להיות פה! קשה לי״ צעקתי עליו, והתחלתי לבכות, מייק ניגש אליי וחיבק אותי, ״בבקשה תוציא אותי מפה״ אמרתי בשקט, כאשר אני בוכה.
״מצטער… אני לא יכול״ הוא אמר לי, תוך כדי הוא מלטף את גבי.
הרגשתי מיואשת, מה לא ניסיתי? התנתקתי מחיבוקו ונשכבתי על המיטה.
״תלך״ אמרתי לו. בוכה, עם הראש לכרית.
הוצאתי צרחה אל תוך הכרית, והמשכתי לבכות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קרני השמש חדרו דרך וילון חדרי, התעוררתי.
ישבתי על המיטה וחשבתי על אתמול.
ריין נכנס לחדרי, הפניתי לו את גבי- לא יכולתי לשכוח את מה שבוא עשה לי אתמול, אילולא הוא הייתי כבר בביתי.
״את רוצה לרדת לאכול?״ הוא אמר כאילו שכח את כל מה שקרה אתמול.
״למה? פשוט תגיד לי למה, למה היית חייב לעשות את זה?״ אמרתי עם דמעות בעיניים מסתכלת ישר לעיניו.
״אני מצטער, לא הייתה לי בררה.״ הוא אמר, משפיל מבטו.
״לא הייתה לך בררה? אני סמכתי עליך, ואתה בגדת בי״- שיקרתי, אף פעם לא סמכתי עליו, רציתי לרקוד לו על המצפון.
״את ניצלת את זה שסמכתי עלייך, ובגדת בי, אני אהבתי אותך, לא רציתי שתלכי!״.
לא הבנתי מה שמעתי, הוא אוהב אותי?
״אם היית אוהב אותי, היית נותן לי ללכת.״ צעקתי עליו.
״מה?!?״ דין אמר מבעד לדלת.
״שיט״ לחשתי לעצמי.