חוסר אונים – 6

״אני לא צריכה שאף אחד יגן עליי״ אמרתי לריין.
״ שמעת אותה? אנחנו לא רוצים שתתערב ולא שתגן על אף אחד, אידיוט״ אמר דין בלעג לריין.
״ טוב ידביל, אתה יכול בבקשה לעזוב אותנו ? אני מתה לשירותים.״ אמרתי בעצבים.
״ כן, אבל אני ילווה אותך, לא אף אחד אחר״ אמר דין עם חיוך על פרצופו.
״אני רק רוצה לראות שתיגע בי, חתיכת דביל״ אמרתי בנחישות.
אוי… את בסוף תתרככי, יפה אחת!״ דין אמר.
הרגשתי שכאילו הוא נהנה לראות אותי ככה מתנגדת לו.
סבלתי, רציתי רק ללכת ולראות את המשפחה שלי!
ריין לקח אותי לשירותים, נכנסתי, וחיפשתי דרך מפלט.
״חייב להיות פה משהו שיעזור לי לברוח״ לחשתי לעצמי תוך כדי חיטוט בארונות.
פתחתי ארון קטן שהיה מוסתר יחסית, וראיתי שם סכין, החלטתי לשמור לעצמי את הסכין כדי להשתמש בה בזמן הנכון.
״את מסיימת?״ צעק לי ראיין מבעד לדלת, הרגשתי שהוא עומד לפתוח אותה.
הכנסתי את הסכין מהר לאחורי המכנסיים, ופתחתי מים באסלה.
״רגע״ צעקתי לו בחזרה.
יצאתי, והוא ישר תפס לי את הידיים.
פחדתי שהוא יראה את הסכין אז אמרתי לו ״אתה יודע שאני לא יכולה לברוח לך נכון? אתה בן ואני בת, אם אני אנסה לברוח אני במילא אכשל.״ אמרתי באופן כזה תמים שהוא פשוט עזב לי את הידיים ישר!
נכנסנו לחדר.
״את צריכה משהו? ריין שאל אותי,
״אני קצת רעבה, אני יכולה לרדת איתך למטה לאכול?״ רציתי כמה שיותר להיות קרובה אל דלת היציאה.
״אני לא בטוח שזה בסדר אבל אני אשאל רגע״ הוא אמר והוציא את הפלאפון מכיסו.
הוא סימס הודעה, ולאחר שניות ספורות קיבל תשובה.
״בואי!״ הוא אמר לי, הרגשתי מאושרת, ראיתי איך אני כבר חוזרת להורים שלי, מתחבקת איתם עד שימאס.
״עכשיו אני יוצאת מהמקום הזה!״ חשבתי לעצמי