חוסר אונים – 13

התעוררתי בחדר שלא הייתי בו לפני, בחדר הייתה מיטה, ארון בגדים, מחשב וטלפון.
רצתי מהר לטלפון, אך במהרה גיליתי שרגלי קשורה למיטה.
ריין נכנס לחדר.
"מה אתה עושה?", שאלתי אותו ותוך כדי עשיתי פרצוף מפוחד.
"את נעלמת לי, את לא מבינה שאנחנו צריכים להיות ביחד ולא שתהיה עם דין" הוא נזף בי.
"אני? עם דין? אתה סתם חי בסרט, הוא פגע בי כבר פעם אחת, ואני לא מוכנה לחזור על אותה טעות,
אני גם לא מתכוונת להיות איתך, אתה מבין שאתה חוטף שלי נכון? שאני מפחדת ממך, ושאתה זה שבעצם מונע ממני להיות עם המשפחה שלי." אמרתי, והסתכלתי לו בעיניים.
"אם את כל כך מפחדת מאתנו כמו שאת מתארת, למה ישנת איתו אתמול?" הוא אמר בקול מתגרה.
"כי הוא עדיין הבן אדם היחידי שאני מכירה פה, היו לנו תקופות יפות, ולרגע התאהבתי בו מחדש" ניסיתי להסביר לריין.
"את באמת פוחדת ממני?" אמר ריין והתיישב לידי.
"אתה תוכל להחזיר אותי הביתה?" הסתכלתי לו בעיניים, עם דמעות בתוך עיניי.
"אני רוצה, אבל אני לא יכול, מצטער…" עוד לפני שסיים את דבריו התפרצתי עליו:
"אתה זבל, אני שונאת אותך, אני בחיים לא יאהב אותך, תשחררו אותי כבר" צעקתי עליו ותוך כדי זרקתי עליו את הכריות שהיו לידי, ירדו לי דמעות.
"לילך את פה?!?!" נכנס דין בסערה לחדר
"תשחררו אותי מפה" בכיתי לו.
"ריין מה עשית לה?" דין תפס את ריין בחולצה, הוא היה נראה עצבני.
עוד לפני שריין הספיק להגיב התעלפתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קמתי, סביבי היו מייק ודין.
"אנחנו צריכים לדבר" מייק אמר לי.
לא הבנתי מה הם רוצים.