חוסר אונים- 12

נרדמנו מחובקים.
אהבתי את המצב הזה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״היא שוב ברחה,חייבים לתפוס אותה!״ נכנס מייק בסערה לחדר של דין.
דין התעורר, גם אני התעוררתי אבל המשכתי לעשות כאילו אני ישנה.
״היא לא ברחה, היא ישנה אצלי היום״ אמר דין תוך כדי שהוא משפשף את עיניו ומפהק.
״לא אמרנו שאתה לוקח מרחק ממנה קצת?״ שאל מייק.
״ניסיתי, באמת אבל אני לא יכול, אני מתגעגע אליה״ אמר דין- לא חשבתי שככה הוא מרגיש.
״טוב אחי, נטפל בזה אל תדאג, אבל לך בנתיים לשטוף פנים ולצחצח שיניים כי אתה מסריח ברמות״ אמר מייק בציניות לדין.
״חחחח אוהב אותך אחי״ צחק דין, ״אני בא״ אמר ונשק לי במצח.
דין ומייק יצאו מהחדר ואני פתחתי את העיניים.
התיישבתי על המיטה, והתחלתי לחשוב.
״איך הגעתי למצב ששלושת החוטפים שלי מאוהבים בי, ולי יש משהו לכל אחד?״ הרהרתי לעצמי.
״ולמה אף אחד לא מחפש אותי? ואם כן מחפשים אותי למה לא מוצאים אותי כבר?
אולי יצאנו מהמדינה?״- אלפי מחשבות קפצו לי לראש, אך הן נקטעו כאשר דין נכנס לחדר.
״בוקר טוב יפה״ הוא אמר מלא מרץ.
״בוקר טוב״ עניתי ישנונית.
״אני צריכה לשירותים״ התחלתי ללכת לכיוון דלת היציאה מהחדר, אך דין עצר אותי.
״אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר, נשמע קצת לחוץ אך עדיין בטוח בעצמו.
״זה דחוף?״ שאלתי אותו, תוך כדי אני מסתכלת לעיניו.
״את כל כך יפה״ הוא מלמל לעצמו.
״מה?״ שאלתי, ״לא לא משנה, תלכי לשירותים ותחזרי לפה״ הוא אמר.
״בסדר״ עניתי קצת מבוהלת.
יצאתי מהחדר של דין ולא עזבו אותי המחשבות של מה הוא רוצה:
אולי מצאו אותי, אולי הם משחררים אותי?
נכנסתי לחדר השירותים והמקלחת שהיה בחדרי.
שטפתי פנים, צחצחתי שניים, התפנתי ויצאתי מהחדר.
נכנסתי לחדר שלי וראיתי את ריין יושב על המיטה וכמעט בוכה.
עם כל כמה שאני שונאת אותם, אני עדיין בן אדם, וקשה לי לראות אנשים ככה.
״מה קרה״ שאלתי את ריין.
הוא נבהל קצת, הסתובב אלי ואמר ״מה את עושה פה?״
״זה החדר שלי אתה יודע״ אמרתי.
ריין לא הגיב, רק הפנה לי את הגב.
״למה את עושה לי את זה?״ הוא אמר, נשמע כעוס במקצת.
״מה אני עושה?״ עניתי לו.
״למה את משחקת לי ככה בלב, את נהנת מזה? זה עושה לך כיף לראות אותי סובלת?״ הוא אמר, נשמע כאילו הוא כועס כל משהו שעשיתי.
״לך עוד יש טענות? אתם חטפתם אותי, אתם לא נותנים לי לראות את ההורים שלי, אתם מפחידים אותי.״ אמרתי לו, נחושה.
הוא קם לעברי, צעדתי אחורה, לא רציתי להיות קרובה אליו.
נתקעתי בקיר והוא נצמד אליי.
״אם היית מפחדת מאיתנו, היית ישנה אצלו בחדר״הוא אמר, תופס לי את הידיים ומצמיד אותן לקיר.
״די, בבקשה״ אמרתי לו בשקט, עם דמעות בעיניים, כדי לא לעצבן אותו.
״אבל למה את בוכה?״ הוא צעק עליי.
לא עניתי.
״את מטריפה אותי, משגעת אותי.״ הוא אמר, מתחיל להריח את צווארי- אני מנסה להתנגד בכל כוחי,
״די זה לא אתה, בבקשה תעזוב אותי, אני מפחדת.״ אמרתי לו, ידעתי שהשתלטה עליו הקנאה, פחדתי.
הוא הוציא מטפחת מכיסו, הוא הרדים אותי.
הייתי חסרת אונים מולו.