חוסר אונים- 11

״מייק, בבקשה תעזור לי״ אמרתי בבכי.
״אחי מה קורה? סליחה שנעלמתי ככה, היה לי עניין חשוב״ אמר רון, ניסה להעביר נושא במהירות.
״אנחנו יכולים לדבר רגע בחוץ?״ אמר מייק תוך כדי שהוא בחן את גופי ואת המצב שאני נמצאת בו.
הם יצאו.
ניסיתי לשחרר את הרגל אך ללא הצלחה. קפצתי על רגל אחת לכיוון דלת החדר, עד שכל האזיק נמתח.
״תקשיב אנחנו כבר בערך שבועיים מנסים שהיא תישבר, אבל היא לא נשברת״ אמר מייק, נשמע מודאג קצת.
״היא באמת קשה… אבל אני מרגיש את זה, עוד קצת היא נשברת״ אמר רון, בטוח בעצמו.
היה רגע שהפסקתי לשמוע אותם.
ניסיתי כמה שיותר למתוח את הגוף לכיוון הדלת, אך ללא הצלחה.
פתאום נפתחה הדלת בחוזקה.
״את רוצה להתקלח?״ שאל אותי מייק.
הנהנתי בראש והפניתי מבט מפוחד לרון, הוא קרץ לי וחייך.
מייק הביא לי מגבת ואמר לי להיכנס להתקלח.
סיימתי להתקלח אחרי חצי שעה.
יצאתי מהמקלחת כאשר יש לי מגבת על הראש וחלוק.
רון ישב בחדר.
״אני צריכה להתלבש״ אמרתי בתוקפנות.
״נו אז למה את מחכה״ אמר בחיוך.
פתחתי את הארון וגיליתי שכל הבגדים נגמרו, ״הם חייבים לעשות כביסה״ מלמלתי לעצמי.
״את צריכה בגדים?״ רון שאל.
״אתה מפחיד אותי״ אמרתי לו בכנות.
״אני מצטער על מקודם,יש רגעים שאני לא שולט על עצמי״ הוא אמר, הרגשתי שהוא כנה.
״טוב לך תביא, אני אחכה כאן״ אמרתי, ותוך כדי מתיישבת בקצה המיטה.
״את באה איתי״ הוא אמר.
״אם מקודם כשהייתי עם בגדים, לא שלטת על עצמך, אז למה שעכשיו תצליח?״ שאלתי, מקווה שילך כבר.
״תחשבי על זה, אם הייתי רוצה לעשות לך משהו הייתי עושה כבר״ הוא אמר.
חשבתי על זה, הוא צודק, אני מקווה שזה יהיה בסדר.
ירדנו המדרגות ופתאום ראינו את דין.
״מה את עושה פה? עם מגבת?״ הוא שאל, הרגשתי שהוא מעוצבן קצת, אבל שימות מה אכפת לי.
״הוא מביא לי בגדים״ עניתי בחוסר רצון.
״בואי אני יביא לך״ הוא אמר.
הסתכלתי על רון, הוא היה נראה עצבני קצת.
באתי ללכת לכיוון דין (כי בכל זאת, על דין אני הרבה יותר סומכת), אבל רון תפס לי את היד.
״מה קרה?״ שאלתי אותו.
״לא כלום, מצטער״ הוא אמר.
״תשחרר אחי״ אמר דין והסתכל על רון במבט מפחיד.
רון עזב את ידי, והלכתי עם דין.
״אתם צריכים לעשות פה כביסה״ אמרתי לדין.
״אה שטויות, שנגמרים הבגדים קונים חדשים.״
הגענו לחדר של דין.
הוא פתח את הארון, וזרק לי חזייה.
הרמתי גבה, ״למה יש לך את זה פה?״.
הוא חייך.
הוא הביא לי חולצה שלו שהייתה גדולה עליי בכמה מידות ובוקסר.
״תודה, אבל עכשיו אתה יכול לצאת בבקשה?״ ביקשתי
״ אחרי מה שעשית לנו, אני לא יכול להשאיר אותך לבד, מצטער״ הוא אמר בכנות.
״טוב אבל לפחות תסתובב״ אמרתי לו.
הורדתי את החלוק שמתי את הבוקסר ואת החזייה.
הסתכלתי על דין, וראיתי שהוא הסתובב.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בחיוך.
״מצטער, לא יכולתי לעמוד בזה״ הוא אמר, וחיוך גדול התפרס על פניו.
״אתה חצוף!״ אמרתי, תוך כדי שאני צוחקת וזרקתי עליו כרית.
״זה הכי טוב שלך?״ הוא אמר לי בחיוך ובהתגרות.
״חכה ותראה״ אמרתי מסופקת.
זרקתי עליו את מה שהיה לי ביד, מתברר שזו הייתה החולצה שלי.
״אופס, תחזיר לי אותה״ אמרתי לו בצחוק.
״מצטער חמודה, אני לא אחראי למעשים שלך״ הוא אמר כאשר הוא שם את החולצה מאחורי הגב.
״קר לי״ צעקתי עליו, תוך כדי שהתגלגלתי מצחוק.
״קחי״ הוא אמר, מושיט את היד שבה החזיק את החולצה.
התקרבתי אליו ותפסתי בחולצה.
הוא משך את היד לכיוון שלו, ויצא מצב שנפלתי עליו.
קמתי, משכתי את החולצה מידיו ושמתי אותה.
״טוב תודה לך, אבל עכשיו אני צריכה לעלות לישון״ אמרתי תוך כדי אני מחייכת.
״אולי תישני פה היום?״ הוא שאל.
הרמתי גבה, והנהנתי לחיובי.
״אתה נוגע בי אתה מת!״ אמרתי בחיוך.
הוא הוריד חולצה, נחשפתי לגוף האלוהי שלי.
הוא נשאר רק עם בוקסר.
הייתה לו מיטה זוגית.
״תבחרי צד״ הוא אמר.
עליתי לצד אחד במיטה והוא עלה לצד השני.
שכבתי, הוא ליטף את שיערי, ונרדמתי מהמגע שלו.
נרדמנו מחובקים.
אהבתי את המצב הזה.