חוזר הביתה אך הכל שונה פרק 9

נקודת המבט של דרו:
אמילי נכנסה לכיתה כשעיניה אדומות, כנראה שבכתה. "מה פשר האיחור הזה?" שאלה המורה, שאמילי התישבה במקומה. "אני מצטעת המורה" אמרה אמילי. "ההפסקה נגמרה לפני שעה וחצי, נישארו עוד חמש עשרה דקות לשיעור. תצאי מהכיתה, איחור כזה לא מתקבל על הדעת" אמרה המורה. "פעם הבאה שיזרקו אותי אני יבוא ישר לכיתה" אמרה אמילי, קמה ממקומה וטרקה את דלת הכיתה אחריה, כולם היו בשוק. קמתי מהכיסא, כדי ללכת לאמילי לוודא שהיא בסדר. למרות שניראה לי שהיא לא תשמח לראות אותי. "לאן זה?" שאלה המורה. "שירותים" אמרתי, ויצאתי מהכיתה.

ראיתי אותה יושבת על הרצפה בקצה המסדרון. "את בסדר?" שאלתי. "לא, הודות לך" אמרה "למה נישקתה אותי? אני יודעת איך אתה מרגיש כלפי, אבל פעם הבאה תשתלט על עצמך" אמרה בכעס, הרגשתי כל כך אשם.
"אני מצטער, אין לי מה להגיד לך את צודקת לא הייתי צריך לנשק אותך" אמרתי. "הייתי צריכה לספר לו אז גם אני פישלתי" אמרה בעצב. "אפשר חיבוק?" שאלה בחיוך עצוב, חיבקתי אותה והיא פרצה בבכי.

נקודת המבט של ג'ניפר:
"את לא באה איתי לאמילי?" שאלה קתרין, שנגמר יום הלימודים ואני הלכתי לכיוון מגרש הכדורסל. "לא יש לי אימון היום" עניתי. כדורסל הדבר הכי אהוב עליי בעולם.
הגעתי למגרש והיה לנו אימון ממש נחמד היום. בסוף האימון הלכתי למלתחות, אחרונה. חיכיתי שכולם ילכו, כי אני מעדיפה להיות שם לבד.

"היי יפה" שמעתי קול מוכר ואהוב שגרם לליבי לפעום בחוזקה, ניק-קיצור מהשם ניקולאס.
"איך היה אימון הפוטבול שלך?" שאלתי, לאחר שהתחבקנו. "היה טוב, ואיך אימון הכדורסל שלך?" שאל ניק בחיוך. "גם טוב" אמרתי, והתקרבתי אליו עד שפתינו היו במרחק נגיעה. "יופי" אמר, ונישק אותי על שפתי.

"ג'ני אני יודע שדברנו על זה מיליון פעם, אבל נמאס לי לשמור את הקשר שלנו בסוד" אמר ניק, לאחר שהתנתקנו. "גם לי נמאס אבל קתרין תשתגע שהיא תגלה" אמרתי. "לא, היא לא. היא תשמח בשבילנו" אמר עם חיוך קטן. "היא אחותך הגדולה והיא חברה טובה שלי, לא ניראלי שהיא תשמח מכך" אמרתי. "אחות גדולה! היא גדולה ממני רק ב2 דקות" אמר. "טוב, מה זה משנה בכלל. אני עדיין לא חושבת שזה רעיון טוב, נשמור את זה בסוד לבינתיים" אמרתי, וניק הנהן בחיוב.
"מה דעתך לבוא עכשיו לביתי ולהישאר לישון? ההורים שלי לא בבית" שאלתי כשמבט ממזרי בעיניי. "אני חושב שזה פיצוי מעולה" אמר ניק מתלהב. "ניק" אמרתי, והוא נישק את שפתי והלכנו לביתי.