חוגגים את יום השנה

שעה אחרי שהיא טרקה את הדלת יצאתי מהדירה. עצב רב שכן בליבי ויצאתי לפאב רחוק מהבית מתוך מחשבה שאוכל לשבת שם בלי שאכיר אף אחד ואף אחד לא יכיר אותי. הייתי זקוק לשקט בראש ומקום רועש כמו פאב לא מוכר ענה בדיוק על הדרישות.
מיד כשנכנסתי זיהיתי שהמקום לא מלא מדי. שמחתי על כך וניגשתי לשבת על הבר, קרוב לברמנית שלא היתה עסוקה מדי. "מה בשבילך?" שאלה בלי ליצור קשר עין תוך כדי שהיא מנגבת את המשטח הדביק שמפריד בינינו. "ויסקי, הכי איכותי שיש לך". היא הרימה לעברי את העיניים, כאילו רוצה לברר אם יש לי איך לשלם על הבקשות שלי. "יש לי פה בקבוק של מקאלן 25" אמרה. "תמזגי לי כוס ותשאירי את הבקבוק בהישג יד" אמרתי בנונשלאנט, כאילו כל שבוע אני שותה ויסקי שעולה 6,500 ₪ ל-700 מ"ל. עברה בי צמרמורת מהמחשבה על מנהל הבנק שלי, אם הוא רק היה יודע על מה הגדלתי עכשיו את המינוס. מצד שני, אם כל פעם שבחורה היתה עוזבת את הדירה שלי בצעקות הייתי מוציא כזה סכום על ויסקי, כנראה שמנהל הבנק שלי היה הרבה יותר עשיר.
אחרי הכוס השלישית התיישבה לידי מישהי. היא החזיקה בידה בקבוק בירה וקירבה אותו אלי. עשינו לחיים ורוקנתי חצי מנה בשלוק, מחייך לעצמי במרירות כשאני מבין שכרגע בלעתי בערך 300 ₪ בשניה. "שרית, ואתה?" היא החזירה אותי למציאות ממנה כל כך רציתי לברוח. "אסף" עניתי בלי לסובב אליה את הראש. "אתה מתכוון להסתכל עלי באיזשהו שלב, אסף?" שאלה בעוקצנות. הרמתי אליה את העיניים ופגשתי בחיוך המושלם שלה. התנצלתי ואמרתי לה שאני קצת עצוב. "זה בסדר", אמרה, "אני יודעת איך לסדר את זה". הסתכלתי עליה בעיניים משועממות וחשבתי שהנה הגיעה עוד אחת בשרשרת הבלתי נגמרת של סקס חד פעמי. "וואלה? איך בדיוק את מתכוונת לסדר את זה?" שאלתי בפליאה. עשר דקות אחר כך גמרתי לה בפה ותהיתי אם מתישהו תגיע זאת שתרד ללב שלי. באותו רגע, בשירותים של הפאב, לא הבנתי שהיא כבר כאן.
"נו, מרגיש יותר טוב?" שאלה שרית. חייכתי אליה בקושי, מחזיק בידי האחת צלחת מרק חם ובידי השניה כף. "כן מאמי, תודה" עניתי. היא באמת ידעה לשפר את ההרגשה שלי, עם זה אי אפשר להתווכח. "אתה רואה? אמרתי לך שאני אסדר את זה". היא התכופפה אלי, נישקה אותי במצח והוסיפה "ובשנה הבאה נחגוג כמו שצריך את יום השנה שלנו, היום תנוח, אתה צריך להתחזק".