חדר 346 – פרק 5 .

אני וראיין דיברנו, על שטויות..הוא סיפר רק על כמה מעריצות יש לו, ואני רק הנהנתי..הוא גם סיפר על כמה שאני אהנה בסיבוב ההופעות הזה.
לפתע מישהו נכנס לחדר , איך הוא נכנס??
"היי, כבר חשבתי שלא תגיע" אמר לו ראיין , אוקיי…לפחות הוא לא מהאבטחה.
הוא צחק קצת "יש מלא שוטרים ומצלמות וכתבי חדשות, שעה לקח לי להיכנס, רגע…ומי החמודה שלובשת את הבגדים שלך?" אמר ואז שאל בחיוך שראה אותי.
חייכתי קצת.
"אה, ג'ורג' תכיר את אליסון" אמר לו.
"נעים מאוד אליסון, אני ג'ורג' המאבטח של החמור הזה" אמר בחיוך והתיישב לידי.
צחקתי קצת.
"היי תירגע ג'ורג'" אמר לו ראיין.
ג'ורג' צחק והתרווח על הספה, הוא הדליק את הטלוויזיה.
"מהומה בבית המלון "ריץ קרלטון" כשנער מסתורי לבוש שחורים פורץ למלון כאשר כנראה נמלט מהמשטרה ואף גונב את אחד הכרטיסים ,לפי מה שידוע לנו הנער עדיין מסתתר במלון והמשטרה עדיין בחיפושים אחריו" אמרה כתבת החדשות שהגיעה למלון ומאחוריה נראו מליוני ניידות וכתבים למיניהם .
"אני לא מאמינה" מלמלתי וטמנתי את ראשי בכפות ידי.
ראיתי את ראיין מביט בי. הוא הושיט אליי את ידו אך בסוף התחרט ומלמל לי לא לדאוג.
"כפי שידוע לכולם גם הזמר המפורסם 'ראיין לאבין' שוהה במלון לפני סיבוב ההופעות שאמור להתחיל שבוע הבא…" אמרה שוב הכתבת.
"מה היא עושה? איך היא יודעת שאני פה??" שאל ראיין בכעס.
"אממ..אופס" אמר ג'ורג' וגירד בעורפו.
"ג'ורג' אני לא מאמין!" צעק עליו.
"מה אתה רוצה, הייתי צריך לנשום אוויר, אני לא כזה קטן כדי שאנשים לא יראו אותי ואני לא כזה אנונימי כד שאנשים לא יזהו אותי.." החזיר לו ג'ורג'.
"אמרתי לך לא לצאת בכלל, יכולת ללכת למרפסת אם הייתה רוצה אוויר" צעק עליו שוב ראיין.
"תפסיק לצעוק עליו!" צעקתי על ראיין.
ג'ורג' חייך אליי.
"את חמודה את" אמר.
"אני עצבנית אני" החזרתי אבל בכל זאת חייכתי אליו קצת.
"אז את איתו עכשיו?" התפרץ ראיין.
"אני אמורה לבחור צד? טוב אז אני הולכת" אמרתי וקמתי.
"לא" אמרו שניהם ביחד.
"ככה חשבתי" אמרתי והתיישבתי בחזרה.
"בקיצור מה עושים?" שאל ראיין.
"בקשר למה?" שאלתי .
"בקשר אלייך, בקשר לזה שעוד שנייה מיליוני מעריצות לא יתנו לנו לצאת מהמלון הזה" התחיל ראיין להגיד.
"רגע רגע.. מה זאת אומרת 'בקשר אלייך'?" שאל ג'ורג'.
ראיין נאנח.
"תספר לו, אממ.. אני אלך לאחד החדרים" אמרתי וקמתי משם.
נכנסתי לאחד החדרים, הוא גם היה ענק, הסוויטה הזאת ענקית!! ולחשוב שיש בה עוד שלושה חדרים..
התפעלתי כמה דקות מהחדר הגדול אבל אז החלטתי שאני חייבת להקשיב לשיחה שלהם.
"אז מה..אתה הולך עכשיו לקחת אותה תחת חסותך?" שאל ג'ורג'.
"משהו כזה.." אמר ראיין
"ואם יתפסו אותך, אתה מוכן לקחת את הסיכון?" שאל אותו ג'ורג'
"מה איתך…הייתה מוכן לקחת את הסיכון?" שאל אותו בחזרה ראיין.
"בשבילה.. כן, אני לא הייתי מוכן להשאיר אותה כאן, היא לא תסתדר" אמר לו ג'ורג'.
בטח שאני אסתדר! הוא בכלל לא מכיר אותי.
"אני יודע, אל תדאג" אמר לו ראיין בחיוך.
"כשזה מגיע לידיים שלך אני אף פעם לא דואג" צחק ג'ורג'.
טוב דיי.. מספיק לצוטט להם אליסון.
הסתובבתי , לפתע ראיתי גיטרה מונחת בצד החדר, כמה גיטרות יש לו לעזאזל.
התיישבתי על המיטה הגדולה שהייתה בחדר ולקחתי את הגיטרה.
אני לא יודעת ממש לנגן על גיטרה, אף פעם לא לימדו אותי..אבל אני תמיד מנסה.
התחלתי לנגן, שיר ששמעתי לפני כמה חודשים, הוא נכנס לי לראש ולא יוצא ממנו.. אני אפילו לא יודעת איך קוראים לשיר, שמעתי אותו במקרה באיזה חנות מוזיקה שנכנסתי אליה.
הגעתי לפיזמון.
I've got that summertime, summertime sadness"
S-s-summertime, summertime sadness
"Got that summertime, summertime sadness
לפתע הבטתי בפתח הדלת, ראיין עמד שם מחייך . מיד הפסקתי לנגן.
"?Summertime sadness" שאל נשען על המשקוף של הדלת.
"אתה מכיר את השיר?" שאלתי בהתלהבות.
הוא צחק. "בטח" ענה והתיישב לידי על המיטה.
"זה השיר של לנה דל ריי" אמר בחיוך.
לא עניתי רק חייכתי..
"ולא ידעתי שאת מנגנת בגיטרה, ושלא נדבר על זה שאת שרה מדהים" אמר.
"זה כי אני לא מנגנת…וגם לא שרה" אמרתי מהר והורדתי את הגיטרה מעליי.
"הוו קדימה, את שרה ומנגנת כמו מקצוענית" אמר.
"איפה ג'ורג'?" העברתי נושא וקמתי במהירות מהמיטה.
"הוא נכנס להתקלח" אמר.
התקדמתי לעבר החלון "וואו" אמרתי.
"מה קרה?" שאל וקם מהר לחלון.
מיליוני בנות היו בכניסת המלון צועקות ובוכות…
"אני לא מאמין" אמר.
"אתה לא מאמין? מה אני אמורה לעשות? כולם מחפשים אותי" אמרתי.
"אל תדאגי, אני וג'ורג' כבר חשבנו על משהו" אמר וקרץ.
"על מה בדיוק חשבתם?" שאלתי.
"את מעריצה שהחלטתי לפנק בסיבוב הופעות שלם מלא בראיין ראיין ועוד ראיין לאבין" אמר ועשה תנועות התלהבות עם הידיים.
"באמת?" שאלתי ושילבתי את ידיי.
"כן"
"ומי בדיוק יקנה את זה?" שאלתי.
"מה זאת אומרת מי יקנה את זה?? כולם יקנו את זה"
"אני רק מקווה שאין בסוויטה שלך מצלמות אבטחה" אמרתי.
"מ..צלמות?" שאל והביט ישר לתקרה וכך עשיתי גם אני.
"פאק אמרנו ביחד.