חדר 346 – פרק 2 .

"שאלתי מה אתה עושה בחדר שלי" אמר שוב.
"אני..אני בדיוק הולך" כחכתי בגרוני ואז אמרתי.
"תסתובב" אמר.
"לא ..אני..הולך" אמרתי.
"איך נכנסת?" שאל.
הוצאתי את הכרטיס מכיסי והראתי לו.
"עכשיו תסתובב!" ציווה.
הסתובבתי לאט לאט.
"תוריד את הכובע" אמר לי.
"לא רוצה" מחיתי.
"אני כמעט בטוח שהוא כאן, הוא בטח נכנס לאחד החדרים" שמעתי מישהו אומר.
"תעשו חיפוש בכל החדרים בקומה, הוא בטח מסתתר באחד החדרים"
"פאק" מלמלתי בשקט.
"הם מחפשים אותך?" שאל הנער בחיוך ממזרי.
לא עניתי.
"אני חייב ללכת" אמרתי והתכוונתי לצאת.
"אם אתה יוצא מהחדר אני מסגיר אותך" אמר כשהחזקתי בידית הדלת.
הסתובבתי אליו ונאנחתי קלות.
"ילד טוב.." חייך. נשמתי עמוק.. אליסון דיי…לנשום עמוק, לא להרביץ לו!
"תוריד את הכובע" אמר בחיוך.
הורדתי את הכובע לאט לאט.
"או שאני צריך להגיד , תורידי את הכובע" תיקן
הבטתי בו במבט נוקב דרך עיניי הירוקות והחודרות. לא דיברתי..
"למה השוטרים מחפשים אותך?" שאל והתקרב אליי.
"זה לא עניינך" אמרתי והתרחקתי.
"זה לא?" שאל בחיוך.
"מה אתה רוצה?" שאלתי.
"שתעני לי" הרצין. ואז נתקעתי בקיר.
הוא המשיך להתקרב ונשאר צמוד אליי, עמדתי צמוד לקיר,מנסה כמה שיותר להתרחק ממנו.
"מה קרה, אף פעם לא עמדת קרוב כלכך לגבר?" שאל בחיוך מתגרה.
"אתה יודע…הסיבה היחידה שאני לא מרביצה לך ומעיפה אותך מהחלון היא כי אתה מלווה פאקינג רק במגבת" אמרתי לו.
הוא צחק והתרחק .
הוא סקר את כל גופי.
"אל תסתכל עליי ככה" הזהרתי אותו.
"למה לא, לא אוהבת את הגוף שלך?" שאל ושוב חייך.
הבטתי בו, שיערו הבלונדיני היה פרוע אך משום מה זה החמיא לו , עיניו הכחולות והמלגלגות כלכך עיצבנו אותי.
"כמה זמן לא התקלחת?" שאל ברצינות,
בהתחלה לא עניתי, קרו כלכך הרבה דברים בזמן האחרון שאני כבר לא זוכרת.
"שבוע" אמרתי לבסוף בשקט.
"וכמה זמן לא עשית מקלחת עם סבון" שאל.
"חודשיים"
"אל תזוזי" אמר.
הוא הלך למקלחת..הוציא משם מגבת לבנה והגיש לי אותה.
"מה..?" שאלתי לא מבינה.
"תתקלחי" אמר.
"הוו לא"
"למה לא?" שאל לא מבין.
"כי אני לא רוצה"
"את מסרבת להתקלח בסוויטה אחריי שלא התקלחת חודשיים שלמים??" שאל.
"בדיוק" אמרתי והסתובבתי כדי לצאת משם.
לפתע דפיקה חזקה נשמעה בדלת.
"לפתוח את הדלת , כאן המשטרה, אנחנו צריכים לעשות חיפוש בחדר!" שמעה צעקה.
הלך עליי….