חדר 215- פרק 2

״הארלי האוכל מוכן״ היא הודיעה בדיוק כשהוציאה את פרוסות הלחם מהמצנם, מורחת אותם בחמאה וריבה בדיוק כמו שהוא אוהב. היא הוסיפה את החלב לאבקת השוקו והניחה הכל על השולחן.
״אמא אני צריך שתעזרי לי אחכ לקשור את השרוכים של נעליים״ הוא אמר והושיט את ידיו לכיוון כוס השוקו הגדולה.
״הארלי, אמרנו שקודם אתה מסיים לאכול ורק אז אתה שותה את השוקו נכון?״ היא אמרה וניגבה את ידיה במגבת הלבנה.
״נכון״ הוא אמר ודחף כמה ביסים של הצינמים לפה הקטנטן שלו שלא יכל לעמוד בכמות המזון שהוכנסה.
״אני הולכת להתארגן ונצא טוב?״ היא אמרה והוא הנהן בראשו הקטן והבלונדיני ממשיך בשלו בזמן שהיא עולה במדרגות העץ לכיוון חדר השינה שלה ושל איידן.
״שוב לא השארת לי מים״ הוא יצא מחדר האמבטיה כשמגבת כרוכה סביב פלג גופו התחתון.
״שחכתי לומר לך שכדאי שתדליק את הדוד״ היא אמרה וציחקקה, מסדרת את שיערה הבלונדיני בקוקו זנב סוס גבוה ומניחה עיפרון שחור שהבליט את עיניה הכחולות.
״זו לא פעם ראשונה, אני אצטרך להתחיל לנקוט בעונשים״ הוא איים וצחק מתחיל לנשק אותה באיזור הצוואר וכשסיימה, הסתובבה אליו והמשיכה לנשק אותו על שפתיו הורודות.
״אני צריכה לזוז, אני אאחר ואני עוד צריכה לקחת את הארלי״ היא הרימה את תיק העור שלה מהרצפה והתקדמה לכיוון הדלת.
״אני אקח אותו״ הוא הציע ולבש תחתוני בוקסר לבנים על גופו.
״בטוח?״
״כן, הפגישה שלי מתחילה בעשר״ הוא אמר, איידן היה סמנכל של חברת נדל״ן מצליחה.
״טוב אז אני כבר אראה אתכם מאוחר יותר״ היא אמרה ונשקה בזריזות על פיו לפני שירדה במהירות במדרגות, לא שוכחת לעבר במטבח לפני , מגלה שהארלי כבר סיים את האוכל ועבר לשוקו. ״אני זזה מתוק, איידן יקח אותך לגן טוב?״ היא אמרה ונשקה על מצחו תופסת בידה השמאלית את מפתחות הפולקסווגן ובידה הימנית את כוס הקפה המחוממת ויוצאת מהבית, דרך שביל הגישה בדיוק לכיוון המכונית.
היא נכנסה למכונית הלבנה, מניחה את כוס הקפה ונושמת נשימה עמוקה, הבקרים האלה קשים במיוחד.

״היילי יש פה לקוחה שאומרת שקבעה איתך פגישה בשלוש וחצי אבל היא לא רשומה, מה לומר לה?״ המזכירה הודיעה במכשיר העברת הקול.
״תגידי לה שתיכנס אני בדיוק מסיימת כאן״ היא אמרה והדפיסה את החוזה שהכינה לאחד הלקוחות, גבר כבן ארבעים שתובע את הבוס שלו על ניצול בשעות עבודה.
״תודה רבה״ הוא אמר וקם ממקומו.
״תודה לך״ היא חייכה ומיד אחריו נכנסה בחורה גינגית ונמוכה, נמשים כיסו את פניה והיא התיישבה בכסא העור מול היילי.
בדיוק כשבאה לדבר צלצל הטלפון והיילי ביקשה את סליחתה לרגע אחד.
״היילי״ היה זה קולו של מאט בטלפון.
״מתיו ,אני באמצע פגישה זה דחוף?״ היא שאלה.
״זה זריז, רק רציתי לשאול מתי לבוא לאסוף את הארלי היום״
״חמש?״ היא שאלה והוא ענה בחיוב מנתק את השיחה.

״אני גמורה״ סאמר אמרה כשיצאה ממגרש הטניס פוגשת במאט שחיכה לה.
״היית בחדר כושר?״ שאלה והוא הנהן.
״אז מה דעתך שנלך הביתה ונמשיך את האימון שלנו ביחד? במיטה? עירומים?״ היא שאלה וחייכה חיוך זדוני.
״אני לגמרי בעד״ הוא אמר ותפס אותה בשתי ידיו כשהם הולכים במהירות לכיוון המכונית שלו.

״מתיו ,אני באמצע פגישה זה דחוף?״ היא שאלה.
״זה זריז, רק רציתי לשאול מתי לבוא לאסוף את הארלי היום״ הוא ענה וסאמר העבירה נשיקות על בטנו השרירית ואחכ עלתה למעלה נושכת את תנוך האוזן שלו.
״חמש?״ היא שאלה והוא ענה בחיוב מנתק את השיחה.
״אני צריך לזוז״ הוא אמר ונישק אותה. הוא קם מהמיטה מתקדם לכיוון המקלחת שנמצאה בדירה שלהם, שהייתה ממוקמת בדיוק באמצע ניו יורק. בארבע הוא כבר יצא מהבית לכיוון ניו גרזי, הוא צריך לצאת עכשיו אם הוא רוצה להספיק להגיע, יש המון פקקים בשעה הזאת.

"היי, מותק. איפה אתה?" קולה של סאמר נשמע ברחבי המכונית כאשר מאטי ענה לפלאפון שבדיבורית.
"בדרך הביתה, האלוף איתי" מאטי חייך והסתכל דרך המראה על הקטן שחגור במושב האחורי, ומחייך אליו בחזרה.
"הוא איתך עכשיו? בדרך לכאן? לבית?"
"כן, קרה משהו?"
"אתה עושה צחוק? אני חשבתי שהלכת להכין איזה משהו!!" סאמר הגבירה את קולה, ונשמעה מעט עצבנית.
"סאמר, תרגעי ותגידי לי על מה את מדברת." מתיו ניסה להישאר רגוע, במיוחד ליד הקטן.
"זה יום השנה שלנו, אני לא מאמינה ששכחת!!" היא צעקה.
"סאמר מספיק לצעוק! אני אגיע ונדבר" הוא אמר וניתק לה עוד לפני שהיא הספיקה להגיב.
הוא הרים את מבטו שוב להארלי, שנראה טיפה נבוך. חייכו כבר ירד.
סאמר אהבה את הארלי, אבל מאטי מקדיש לו המון תשומת לב שחסרה לה. במיוחד שהיא רק בת 20.

"היילי, מתיו מתקשר." איידן צעק מהמקלחת, המקום האחרון שבו היילי השאירה את הפלאפון שלה.
מסיימת לשים את העגיל, היא הלכה לכיוון המקלחת, לוקחת את הנייד וחוזרת לכיוון המראה.
"הלו?" היא ענתה.
"הייל, אני יודע שזה השבוע שהארלי אמור להיות איתי, אבל שכחתי שזה יום השנה שלי ושל סאמר, ואני חייב שתבואי לקחת אותו כדי שנוכל לצאת." הוא אמר בנשימה אחת.
"מאטי אנחנו יוצאים גם. להזכירך, אני הודעתי לך" היא אמרה, מתיישבת על המיטה.
"היילי אני חייב שתבואי לקחת אותו. סאמר ממש מתחרפנת כאן. ועוד במיוחד ששכחתי."
"מאט אני לא יכולה, אנחנו כבר בדרך החוצה, וזה גם הילד שלך, תסתדר איתו!"
"אני בחיים לא ביקשתי ממך להחליף אותי! רק לערב אחד! אני אבוא לקחת אותו שנסיים!!" הוא אמר
"מה הבעיות שלך? אני מסבירה לך שגם לי יש חיים!! תלמד לדאוג לעצמך לבד. תצאו מחר, מה הבעיות שלה?" היא ענתה בזלזול.
"היילי! שוב את מתחילה עם הדיבור המזדיין הזה?"
"אני מקווה שהארלי לא לידך עכשיו." היא אמרה והנידה את הראש בעצבים.
"הוא רואה טלוויזיה. את באה?"
"לא! אני אמרתי לך שאנחנו יוצאים!"
"תפסיקי להיות כל כך אגואיסטית! מה כבר ביקשתי? אם לא תיקחי אותנו היא תתחרפן וניפרד. תבואי!"
"ככה לפחות יהיה לך זמן לבן שלך"
"תפסיקי עם זה! היא לא עשתה לך כלום!!"
"כרגע זאת היא שכופה עליך להתקשר אלי ולהגיד לי לבוא לקחת אותו!"
"הבנתי, אבל אני אומר לך שזה חשוב!"
"די מתיו! תסתדר לבד!!"
"בואי כבר לקחת אותו!!"
"אני אבוא, חופר!! אני לא מאמינה שיצאתי איתך פעם!" היא אמרה וניתקה את הפלאפון בעצבים.
מרימה את מבטה, היא ראתה את איידן נשען על המשקוף וחייכה אליו חצי חיוך.
"אני חושבת שנצטרך לשנות את התוכניות.." היא לחשה והוא הנהן, מתקרב אליה ונושק על ראשה. באותם רגעים, היא שמחה שיש לצידה את הבן אדם הכי מתחשב שיש.

"איידן צפר שלוש צפירות לפני שהיילי יצאה מהרכב, השמלה הפשוטה אך המחמיאה והיפה ישבה על גופה בשלמות. היה נראה כאילו היא לא הייתה בהריון.
"היי.." מאטי לחש, מגרד בראשו ביד שלא החזיקה בידו של הארלי.
הוא בחן את יופייה וחייך אליה חיוך קטן ומוסמק.
"היי.." היא לחשה והתכופפה מעט כדי לנשוק להארלי על שערותיו הבלונדיניות.
"תודה על זה, אני חייב לכם. לך." הוא מלמל והתנמך לגובהו של הארלי, פותח את ידיו לחיבוק, ומחכה שהקטן יעשה את הצעד שלו.
"אני מצטער אלוף. מחר אתה ואני הולכים להנות. אני מבטיח." הוא לחש באוזנו והתרומם.
"תודה, שוב." הוא אמר לה ונופף לאיידן ששהה ברכב.
"אני חייב לך." הוא אמר והיא חייכה, אוחזת בידו הקטנטנה של הארלי, ושניהם התרחקו ממתיו.