"חבר ילדות" פרק 9

"כן כבר הכל מסודר…..אפילו היפנים אישרו",אמר אבי בחיוך ומזג לעצמו כוס יין
"באמת?….אני מחזיקה לך אצבעות",אמר אימי ושמה את ידה על ידו
"זואי?",אבי הסתכל עלי,הייתי שקוע על הרצפה מחשבות רצות במוחי…
"זואי?",אימי אמרה
אוסטין נתן לי מכה קטנה אם כתפו,והתעוררתי מהמחשבות
"מה?…..סליחה אני צריכה ללכת לשירותים",אמרתי וקמתי,הלכתי במהירות כי הרגשתי שאני שוב עומדת לבכות,הלכתי כל כך מהר שנתקלתי בבחור
"היי….מצטער לא ראיתי אותך",אמר בחיוך קטן
"סליחה…..זאת אני שמיהרתי…"אמרתי
"קחי את בטח צריכה את זה",אמר והוציא ניר
שמתי לב שירדו לי דמעות
"תודה",לקחתי תניר וניגבתי תדמעות
"מצער שאני מתערב…..אבל את בטוחה שהכל בסדר?",שאל בדאגה
"כן….מצטערת, אני צריכה ללכת",אמרתי והמשכתי בדרכי
נעשנתי על הברז,מנסה לא לבכות,הלב שלי פשוט נשבר…..דילן היה אהבה הראשונה שלי,זה שבזכותו חזרתי לחיים,זה שעשיתי איתו את הפעם הראשונה…..למה החיים תמיד חייבים להיות קשים?
אחרי 10 דקות יצאתי וחזרתי למשפחתי
"זואי את בטוחה שאת בסדר?",שאל אבי בדאגה
"כן…..הכל בסדר",חייכתי,חיוך מזויף
"טוב מתחיל להיות מאוחר….שנלך?",שאלה אימי
"כן",אמר אבי וקמנו
"מדיסון,דני,כמה טוב לראות אותכם",לפתע זוג בגיל של ההורים שלי,התקרבו להורים שלי
בנתיים שהם דיברו חיכיתי בחוץ ליד האוטו
"זואי?…..את בטוחה שאת בסדר?"שאל אוסטין
"כן אני בסדר….",עניתי בעצבנות
"תקשיבי אני שונא לראות אותך ככה….אבל תשכחי מימנו….הוא לא שווה אותך,הוא סתם דפוק",התקרב עלי ואמר
"אתה לא מבין כלום….."הורדתי את ראשי
"אז תסבירי לי……שמעי אני מודה שאני מתחיל לדאוג,סתכלי על עצמך",אמר
"אז אל תדאג אני בסדר גמור,אני מאושרת תגיד את זה לעצמך",אמרתי
ההורים שלי באו,ונכנסנו לאוטו…..

למחרת,קמתי,התקלחתי,לבשתי ג'ינס רגיל,קפוצ'ון שחור,ונעלי נייק שחורות, לבנות,התאפרתי קצת,ויצאתי
"אממ…..זואי טוב שקמת תקשיבי…..את יודעת שהערב זה ערב מאוד חשוב…..ואני השמח שאת ודילן תיהיו הזוג של החודש אתם כאלה חמודים",אמרה אימי
"מצטערת להגיד לך את זה אבל אני ודילן כבר לא ביחד",אמרתי
"מה?!,למה?,מה כבר עשית?",שאלה
"מה כבר עשיתי?,ואו זה מהמם שהכי חשוב לך זה הבן זוג שלי,לכי תעשי מה שאת רוצה איתו אם הוא כל כך חשוב לך,אמרתי בעצבנות ויצאתי
"זואי…."רץ אחרי אוסטין
"למה אתה דביק?",התעצבנתי
"אני הקפיץ אותך לבית ספר?",שאל
"לא….אני צריכה להיות לבד",אמרתי
"אל תתיחסי לאמא,יעבור לה כבר",אמר
"לא אכפת לי,טוב אני האחר,נדבר מאוחר יותר",אמרתי והמשכתי ללכת
"זואי…..?" לפתע בראיין הופיע
"היי",אמרתי בקול חלש ועצרתי
"אך את?",שאל
"תפסיקו לשאול אם אני בסדר,אני בסדר גמור,הכל טוב איתי,בסדר",התעצבנתי והמשכתי ללכת
"חכי…."בא אחרי
הגענו לבית ספר,לא דיברנו כל הדרך,רציתי לעשות סיבוב לאחור וללכת,עד שראיתי את דילן שכבר ראה אותי והתקרב עלי,עשיתי סיבוב לאחור ונתקלתי בו שוב…..הבחור של אתמול……
"אני חושב שככה נמשיך להכיר",אמר בחיוך
"אני מצטערת…..לא ראיתי",אמרתי הסתכלתי קצת לאחור כדי לראות אם דילן עדיין מתקרב
"במקום להגיד מצטערת….את יכולה כבר לאתחיל בהיי אני…..,חייך ואמר
"אני…..זואי",חייכתי
"נעים מאוד זואי…..אני דיין",אמר בחיוך ולחץ את ידי
"זואי….",לפתע הופיע דילן
"אני לא רוצה לדבר אתך",אמרתי
"אבל אני כן…..תני לי דקה",התעצבן ותפס את ידי
"היי גבר תרגיע",אמר דיין
"אל תתערב אתה,אנחנו מדברים",אמר דילן
"אני כן התערב….וכדי להרגיע ומהר",אמר
"מי אתה בכלל?,…..לפני שאתה פותח תפה שלך תלמד להכיר פה את כולם",התקרב עליו דילו ואמר בעצבנות
"ואויי….מרגש….לא מעונין להכיר אנשים כמוך……"אמר דיין
"טוב תקשיב…..אין לי כוח לדבר אתך",אמר דילן ושוב תפס את ידי
"אני לא רוצה לדבר אתך,תעזוב אותי",השתחררתי ואתחלתי ללכת
"זואי כבר נימס לי",תפס את ידי בחוזקה וסיבב אותי עליו
הסתכלתי עליו,בהלם ובעצבנות
לפתע ראיתי את אוסטין מחטיף לו אגרוף בפנים,ואז שוב מכות בבטן
"אוסטין די",תפסתי את ידו והרחקתי אותו מדילן
"זה פעם אחרונה שאני רואה אותך נוגע בה…..פעם הבאה אני לא מוותר לך,אמר אוסטין בעצבנות ואלך,ואני אחריו……