" חבר ילדות " פרק 13

התעוררתי,קשורה למכשירים,כאב לי הראש,ברגע שפתחתי את עיני ראיתי את כולם מתקרבים עלי,ראיתי בהם את המבט של האכזבה…..אני כל כך מצטערת…..
"זואי",אימי אמרה בחיוך וליטפה את פני
הסתכלתי על אלונה ומלודי שהן רק חייכו,בראיין גם,אבל אוסטין לא…..הוא הסתכל עלי רק
"אני כל כך שמחה שאת בסדר",נישקה את ראשי ואמרה
"אמא……..אני…..מצטערת",אמרתי בקול חלש ובגמגום וכבר זלגו הדמעות
"הכל בסדר עכשיו…..די זהו זה נגמר",אמרה בחיוך וליטפה את פני
הרופא נכנס ובדק אותי,הוא אמר שאני יכולה להשתחרר עוד 4 ימים

"אה….זואי אני צריכה ללכת לאלן….יפריע לך להישאר לבד?",שאלה אימי
אתחלתי לדבר אבל אוסטין קטע את דברי
"זה בסדר היא לא לבד אני כאן….",אמר שקוע בטלפון שלו
"אוקיי…",אמרה אימי נישקה את ראשי ויצאה
אחרי כמה דקות,ניסיתי לקום,הרגשתי חלשה אבל הייתי חייבת לנסות לקחת סיכון
"היי מה את עושה?",אוסטין קם אלי במהירות ואמר כשהוא תופס את שתי ידי
"תירגע בסך הכל רציתי לקחת תטלפון",אמרתי
"את לא יכולה לבקש?",התעצבן והשכיב אותי בחזרה
הוא נתן לי תטלפון וחזר לשבת,אחרי כמה דקות שכבר היה לי משעמם,הסתכלתי על אוסטין,שואלת את עצמי אם לאתחיל איתו שיחה
"אוסטין….",אמרתי והוא הרים את עיניו והסתכל עלי
"עד מתי זה?",שאלתי
"עד מתי מה?",שאל וחזר לטלפון שלו
"עד מתי אתה תמשיך להתנהג עלי ככה?",שאלתי
"מתי שתתבגרי תדברי איתי",אמר וקם
"אוקיי….עשיתי שטויות וביקשתי כבר סליחה מה אתה רוצה שאני העשה?",שאלתי
הוא הוריד את ראשו
"אני הגיד לך מה מעצבן אותי? את באמת רוצה לדעת?",הסתובב אלי ושאל
"כן",עניתי
"אני הייתי דפוק שבכלל נתתי לך להגיע למצב הזה,במקום להוציא אותך מזה נישארתי בלי לזוז אפילו,הסתכלתי עליך הורסת לעצמך תחיים ולא עשיתי כלום,אך את רוצה שאני הסתכל לך בעינים אחרי מה שקרה?,עוד רגע יכלת למות,כל רגע יכלת,סיכנת את עצמך,והעבודה שלי היא לשמור עליך,אחרי המוות של ליזי שהיה לנו קשה נראלך שיכלתי לאבד עוד אחות?",שאל בכמעט דמעות והוא רק אמר בעצבנות
"אני מצטערת……",הורדתי את ראשי כשאני בוכה
"תבטיחי לי שאת כבר לא תעשי את זה",התקרב עלי ואמר
"אני מבטיחה",הסתכלתי עליו ואמרתי
הוא חיבק אותי חזק ואמר,התגעגתי עליו כל כך,חיבקתי אותו חזק והתפרצתי בבכי

"היי",אמר לפתע בראיין כשפתחתי את עיני
"היי",עלה לי חיוך קטן
"אז מה איתך",שאל בחיוך
קמתי לישיבה לאט והסתכלתי עליו
"ת'אמת……אין לי מושג",אמרתי הוא ישב לידי
"אני מקווה שהצלחת לצאת מזה",הסתכל עלי
"אני מנסה….עדיין לא יצאתי לחיים",אמרתי
"זואי את לא מבינה כמה דאגתי לך……לחשוב שמהילדה השקטה ושתמיד אהבתי נהפכת לילדה אחרת שזאת לא את……ירדת לרמה ממש קשה,את חייבת לטפס על עצמך",אמר מסתכל ישר לתוך עיני
"אני…..",עצרתי כי כבר לא ידעתי מה להגיד
"די…..זהו מעכשיו אני לא עוזב אותך לרגע",חיבק אותי ואמר
"התגעגתי לימים האלה",אמרתי שמתי את ראשי על כתיפו
"גם אני…..",אמר ושיחק אם שערי
"לאן הלכתם אחרי זה?",שאלתי
"להרבה מקומות…..עברנו דירה כל פעם,כי אימי מצאה עובדה יותר טובה כל פעם….עד שמצאנו את בית קטן ולא יקר,ועוד היא מצאה עבודה אם אמא שלך,זה שימח אותה",אמר
"אני שמחה שחזרת……..חיכיתי לרגע הזה",הסתכלתי עליו
"גם אני….",הסתכל עלי והיה רגע של שקט התקרבנו עוד קצת…..
"אהה אינה אתה",לפתע הופיע אלונה ושנינו התרחקנו
"אה….כן אוסטין ביקש מימני לבוא לכמה שעות",אמר בראיין וקם
"אהה אוקי",חייכה ואז הסתכלה עלי
מלודי נכנסה
"אממ…תגיד בראיין בא לך להביא לנו שתיה?",שאלה אלונה
"כן ברור",אמר ויצא מהחדר
"אני……מצטערת…..אתן סולחות לי?",שאלתי והסתכלתי עליהן,הם הסתכלו אחת על השניה ואז חייכו
"נו ברור יא דפוקה",אמרה אלונה ושניהם קפצו עלי
"התגעגתי עליכן",אמרתי בחיוך וחיבקתי אותן חזק

עברו הימים חזרתי לבית,עליתי לחדר שלי,כבר ממזמן לא הייתי בו,הייתי ישנה אצל אליסון או לפעמים בכלל לא,הייתי עושה לילות לבנים,רוקדת ושותה,ולא…..עדיין לא הגעתי למצב שהייתי עוברת לילות אם בנים,נשכבתי על המיטה,מסתכלת על התקרה,חושבת על החודש הנורא שעברתי,כאילו מישהו נכנס בי,התאונה הזאת באה בטוב….כי רק בזכות זה הבנתי עד כמה הגזמתי
"אהה ילדים באו דקה",אמרה אימי
"קרה משהו?",שאלתי
"מה כבר קרה?",שאל אוסטין וירד
"תקשיבו אני חייבת לטוס ללונדון,לשבוע או יותר,זואי אני לא יודעת אם אני הטוס",אמרה והסתכלה עלי
"זה בסדר אמא,הכל בסדר לכי אנחנו כבר נסתדר",אמרתי בחיוך
"אוסטין תבטיח לי שתשמור על אחותך",אמרה אימי
"נו כן ברור",אמר
"אמא רק שתדעי שאני לא כזאת ילדה קטנה…"חייכתי
"נו כן ברור אה ועוד משהו….אני טסה אם אלן מה שאומר שבראיין יבוא לכאן",אמרה
"יופי",חייכתי
"טוב נסיכים שלי תזהרו,אם קורה משהו תתקשרו עלי,ובלי שטויות",חיבקה אותנו ואמרה
"אל תדאגי",אמרתי
הנהג לקחת תמזודות שלה,והיא יצאה
"טוב אז אני……אולך…..להזמין חברים",אמר בהתרגשות ורץ לחדר שלו
"התקשרתי לאלונה ומלודי שיבואו….
כבר ב8 הבית היה כמעט מפוצץ,כמעט כל הבית ספר בא,אלונה ומלודי גם באו
אלונה הייתה אם בראיין,ומלודי הייתה ליד אוסטין מנסה לקבל ממנו יחס,כאב לי עליה אבל היא מאוהבת עד הראש
"זואי?",הסתובבתי וראיתי את בן
בן הוא סוג של הילד שכל הבנות רוצות,אך הוא יוצא רק המקובלות,תמיד ניסה לאתחיל איתי אבל הייתי אם דילן
"היי",חייכתי
"אפשר להזמין אותך לכוס?",שאל בחיוך
הנהנתי והתקרבנו לשולחן,מזגנו שתיה,והלכנו לחצר ליד הבריכה
"אז מה? ממזמן לא ראיתי אותך בבית ספר,לאן נעלמת?",שאל
"זה סיפור ארוך",הורדתי את ראשי ושיחקתי אם הכוס
"את יודעת….אולי הצא קצת מגעיל אבל….חיכיתי לרגע הזה שאת ודילן תיפרדו",אמר בחיוך
הסתכלתי עליו לא יודעת אך להגיב,הוא התקרב עלי,הניח תכוסות,והציע לי לרקוד איתו,רקדנו וממש צחקנו,יצאנו שוב לחצר הפעם קצת במקום לבד
הוא עצר אותי ונעמד מולי
"אני מחכה לרגע הזה ממזמן",תפס אותי ונישק אותי….התרחקתי קצת
"אהה….רגע….זה מהיר מידי",אמרתי
"מה מהיר?,אנחנו מכירים ממזמן שנינו חיכינו לרגע הזה",התקרב עלי שוב ואמר
"תקשיב אתה חמוד והכל אבל זה עדיין מוקדם מידי",אמרתי מרחיקה אותו
"אני לא מבין אותך?,מה כבר כל כך מהיר הרי שנינו יודעים שזה מה שאת רוצה",הצמיד אותי אליו שוב ונישק אותי
ניסיתי לדחוף אותו מימני,אך זה היה קשה
"היי"לפתע בראיין דחף אותו מימני
"מה אתה רוצה?",שאל בן והתקרב לבראיין
"שתירגע",אמר
"כן אחי?,טוב אז תחכה לי בחוץ ונסים אם זה",התקרב עלי שוב
"או שנעשה את זה עכשיו",תפס אותו בראיין ונתן לו אגרוף,בן נפל לרצפה
"בראיין די",הרחקתי אותו מבן
בן קם והתנפל על בראיין,שניהם נפלו,בן נתן לו אגרופים בלי אפסקה
"בן דיי",צעקתי עליו ותפסתי אותו הוא השתחרר מימני והמשיך להכות אותו,בראיין בכלל לא הצליח להגן על עצמו
"בן תפסיק כבר",אמרתי הדבר היחיד שהיה לידי זה כוס שתיה אם וודקה מלאה בקרח,שפכתי עליו והוא קפץ
"מה את דפוקה?",ניקה תעצמו וצעק עלי
"תפסיק כבר",אמרתי
"שתדעי שכל זה בגללך את זה שלא רצית ובגלל שחבר שלך התערב",צעק אלי והתקרב
הסתכלתי על בראיין שניסה לחזור על עצמו,האף שלו היה מלה בדם,התקרבתי עליו ועזרתי לו לקום
"אתה בסדר?",הסתכלתי עליו
"אני היה בסדר אם הבן כלב הזה יתרחק ממך",אמר וקם כדי לתת לו שוב מכות אבל עצרתי אותו
"מה לא הספיק לך?",צחק בן והתקרב
"אוי בן תפסיק כבר,ולך",אמרתי
"ואם לא באלי?",שאל
"שמעת מה היא אמרה אז להתראות",אמר בראיין
"תקשיב אתה מעצבן אותי בוא נגמור אם זה וזהו",אמר בן
"יאלה אני מוכן",התגרה בו בראיין
"בופן די כבר ולך",אמרתי
"שמעת מה היא אמרה",צחק בראיין כי ידע שזה מצבן אותו
לפתע בן בא להתנפל עליו שוב אבל הזזתי אותו וכמו טיפשה הבריכה הייתה מאחורנו,נפלנו אני ובן
בראיין קפץ לבריכה והוציא אותי מהמים
לפתע ראינו את כולם מתקרבים ומסתכלים,בן יצא מהבריכה
"את בסדר?",שאל בראיין
"אני חייה",אמרתי
יצאנו מהבריכה
"זה לא נגמר",אמר בן
"תגיד מה אתה מפגר?,מה אתה מרביץ לבחורה",אמר בראיין
"מצטער לא ידעתי שאתה בחורה",כולם צחקו
"מה קורה פה?",לפתע אוסטין הופיע והסתכל על כולנו
"כן בן תסביר לו מה עשית לזואי",אמר בראיין
"מה עשית לזואי"?,התקרב אוסטין לבן ושאל
"כלום זהו עזוב עבר די…..בן לך",אמרתי לא רוצה עוד מריבה
"שאלתי מה עשית לאחותי",התעלם מימני והתקרב לבן עוד
"יואו תפסיקו!,זה סתם כבר",אמרתי בעצבנות והלכתי משם
היו הרבה במסיבה הייתי חייבת לדחוף את כולם כדי לעבור
"זואי חכי דקה",בא אחרי בראיין
המשכתי ללכת ועולה לחדרי,בראיין עצר אותי
"בראיין די,אני רוצה להיות לבד",אמרתי
"לא…. למה את מתעצבנת,למה שלא תספרי מה הוא עשה לך",שאל
"כי ככה עשית סיפור גדול מזה,אתה כבר יודע שאני שונאת אלימות,אז למה המשכת?",שאלתי בעצבנות
"כי אני לא יכול לראות מישהו נוגע בך…..",אמר
"אני יודעת להגן על עצמי לבד",אמרתי
"אהה כן?,אך זה שלא הצלחת לדחוף אותו כשהוא נישק אותך?",שאל
"כי זה ככה קורה,מספיק",נכנסתי לחדרי והוא אחרי
"מצטער אבל אני לא יכול לעבור על זה בשתיקה שדפוק כזה נוגע בך"אמר
"זהו די…",אמרתי וישבתי
"אני רק רוצה שתחזרי להיות כמו שאת,דילן שבר אותך והגעת למצב הזה,תארי לך את היית נאנסת,מה היה השלב הבא?,להתאבד?,שאל וישב לידי
"אתה מגזים….",חייכתי
"את יודעת שאני לא עומד בחיוך הזה",חייך
היה רגע של שקט,ישבנו בלי לומר מילה ואז זה קרה……התנשקנו….